אבירי האדוואן ספר I – הקרב על פרוסבין – פרק 4

פרק 4: הרמז של הפלוריס

"איאן תחכה שנייה!" קרא ג'ייד בניסיון לשכנע את איאן להקשיב לדבריה, השלושה היו בטנגוודם, באזור המגורים. היו כמה ספות לבנות ממקומות ליד אח גדול ושחור שבתוכו היו בולי עץ שעולים בלהבות ומחממים את כל אזור המגורים. איאן התקדם אל המדרגות הלבנות שמופנות אל החדרים. ג'ייק שתק במשך כל הניסיון של ג'ייד לדבר או להבהיר את דבריה.
"אין לנו על מה לדבר, ג'ייד." הוא הסתובב לעברה והצביע עליה באצבע קשה, "את הוצאת את האחווה ואת האבירים שלה כמסתירי סודות מתושבי פרוסבין!"
"הם צריכים לדעת שהמושיע שלהם נמצא כאן." ג'ייד לא שינתה את הדעה שלה,
"הוא לא המושיע!" צעק איאן ובריצה מהירה שנראית כמו טשטוש קל הוא לפת את כף ידו הגדולה סביב גרונה והצמיד אותה לקיר הקרוב למדרגות, היא נאנקה מעט והביטה בו בעיניה הירוקות והפראיות. שיערה הג'ינג'י נגע בכתפיה.
"מה קרה, איאן? מישהו חדש הגיע אז הוא פגע לך באגו הגדול שהיה לך?" היא אמרה בעוקצנות, "מישהו שאתה יודע שהוא יהיה חזק יותר ממך, מוכשר יותר ממך?" היא אמרה וצחקה מעט, האופי הידידותי שהיא הראתה לג'ייק נעלם וכעת היא הייתה נראית אחרת לגמרי. האופי שלה היה ערמומי וחד.
"תעזוב אותה!" קרא ג'ייק בפליטה קלה, איאן הידק את האחיזה וכשניתק אותה הוא הסתובב להביט בנער שצעק לעברו.
"מה אתה עושה פה בכלל, אה? אתה הרי לא המושיע, שנינו יודעים את זה." הוא פסע לעברו צעדים גדולים, איאן שלף את חרבו מהנידן שהיה תלוי בגבו וקצה הלהב נגע ברצפה ושרט אותה לכל אורכה. הוא הביט בו כמו אריה שמביט בצבי. כמו צייד שמביט בניצוד שלו.
מבט של מוות הקרב ובא.
"ג'ייד, אני לא הולך לתקן את הטעות שעשית. את תעשי את זה לבדך." הוא פנה לג'ייד אך עדיין המשיך להביט בג'ייק. "כשיתברר לכולם שהמושיע הוא לא הלא ראוי המטומטם הזה," הוא ירק לכיוונו, "תזכרי שאני הזהרתי אותך."
"קלאוס חוזר היום מהביקור באזור הפיות, הוא יראה את ג'ייק ויסכים עם דבריי." היא אמרה בהחלטיות,
"אנחנו נחייה ונראה, ג'ייד." הוא אמר והחזיר בחזרה את חרבו לנידן, הוא רץ מיד ועלה במדרגות, נעלם משדה ראייתם. ג'ייק פנה למדרגות גם הוא אך בכדי לנוח על מיטה אחת מידי הרבים. לאחר כמה שעות של מנוחה ג'ייד נכנסה לחדרו,
"בוא נזוז להיכל האימונים שכאן, בטנגוודם." אמרה ג'ייד כשהיא נמצאת מעל ראשו של ג'ייק, הוא שכב שרוע על המיטה בנוחות ובידו הוא אחז בספר שחור בעל כריכה עבה וקטיפתית, על הכריכה היה כתוב בכתב מעוגל 'הפלוריס', הוא ביקש מג'ייד שתביא לו את הספר ומאז שהוא קיבל אותו הוא לא עזב אותו לשנייה.
"אין מצב, ג'ייד," אמר ג'ייק בעוד שהוא פותח את הספר ומחליט לאחר שיקול רב להתחיל לקרוא אותו. "אני לא אביר אדוואן כמוך, ג'ייד. אני ממש לא המושיע. ואני ממש לא יכול להנהיג עיר שלמה עליי הכתפיים שלי." הוא סיכם ונאנח.
"אני לא מבינה אותך, זה בגלל הדברים של איאן?"
"אני לא המושיע שלך, או של פרוסבין בכלל, אני לא הנער שאתם מחפשים." השיב בחדות והצביע עם ראשו על הדלת, היא דפקה עם רגלה על קצה המיטה בעצבים ויצאה מן החדר, נותנת לו להתחיל לקרוא.
הדפים היו צהבהבים ומלוכלכים מעט אך הכתב היה מספיק קריא בשביל שג'ייק יוכל להתחיל להבין על האויבים שעומדים להיות לו,במקרה והוא באמת המושיע.
"מסמני-רונות הם שדים מסוג מיוחד מאוד, הם ניחנים בכוחה של לילית והם יכולים לצייר רונות מסוכנות שמסוגלות להשמיד כל יצור שקיים בעולם. כל יצור אשר יגע ברונה הוא ייהרס ויושמד." קרא בליבו וחצי פעימה הוסרה מליבו, הוא העביר עמוד והתחיל לקרוא על סוג השדים הבא.
"קולייטום, שדים בעלי יכולת שינוי צורה. ניחנים ביכולת לשנות את צורת גופם לכל אשר ירצו, הם קרי רוח ואכזריים." קרא ונזכר לפתע בשד שתקף אותם, אז, בספרייה.
השד היה סוג של איש-דג כזה, או עכשיו כשג'ייק יודע, הוא היה שד קולייטום. ככל שהוא המשיך לקרוא כך הוא יותר הסתקרן.
ג'ייד פתחה במקצת את הדלת והציצה מבעדה, מביטה במושיע שלו קיוותה. הוא הסתקרן והמשיך לקרוא על אותם יצורים נתעבים מגעילים אותם שנאה, אך היא קיוותה לכך שהוא יעבור את המבחן שנמצא בספר, בעמוד האחרון יש משפט מוזר ולא ברור אותו אף אחד לא הצליח לפצח, אף אחד מלבד המושיע.
זו הייתה הדרך היחידה שבה היא תהיה בטוחה במאת האחוזים שג'ייק הוא המושיע אליו ציפתה.
לאחר כמה זמן שג'ייק אפילו לא שם לב שעבר הוא הגיע אל הדף האחרון, מלא במידע ומלא בשאלות על יצירתם של השדים ועל הדרך שבה ניתן להביס אותם. כשהגיע אל הדף האחרון הוא הופתע לגלות משפט אחד,
"הדרך לגורלות ייחרץ את כולם, החרב עוד תנעץ בעולם, וכשהשמש תגיע בדיוק למרכז תופיע הדרך לכלים שיחרצו את גורל העולם." הוא קרא בקול והסיר את הספר משטח ראייתו בשביל לחשוב, הוא הביט בדלת שם ראה את התלתלים הכתומים של ג'ייד מציצים משם. היא מיד נכנסה לחדר, לבושה בבגדי עור שחורים וחדשים,
"זה הרמז של הפלוריס, ג'ייק. אם תפענח אותו, כולם ידעו שאתה המושיע." היא אמרה, הוא הרים את מבטו מעט ולפתע זינק למוחו התשובה.
"ספר הגורלות יישא את כולם, לפני החרב תנעץ בכל העולם… אלה הכלים שהרמז מרמז עליהם! יש חרב וספר שיצליחו לחרוץ את הגורל של העולם – בקרב שמתקרב ומגיע עם השדים. ג'ייד, מתישהו, בקרוב, השמש תגיע בדיוק למרכז של ממקום כלשהו והיא תראה את הדרך לכלים האלה, שכנראה ישפיעו מאוד על הקרב הזה." ג'ייק אמר מבלי לשלוט בשפתיו, כאילו מוחו ורצונותיו היו מנותקים זה מזה.
ג'ייד הביטה בו בשתי עיניים נוצצות. "פיצחת את הרמז של פלוריס בתוך כמה שניות, ג'ייק. המוני אנשים ניסו לפענח אותו אך לא הצליחו אף פעם." היא אמרה וזיק של תקווה עלה על עיניה, "איאן יכול לומר שאתה לא המושיע וגם כל בן אדם אחר, אבל אתה הצלחת, ג'ייק."
"מה זה אומר בדיוק?" הוא התבלבל מעט, כל הביטחון והידע המופרז שהפגין נעלמו בחשש קל,
"אתה המושיע, ג'ייק."