אבירי האדוואן ספר I – הקרב על פרוסבין – פרק 3

פרק 3: המושיע

ג'ייק התעורר בנשימה מועתקת, הוא שפשף מעט את פרקי אצבעותיו בעיניו במטרה להסיר את קורי השינה שהיו דבוקים לעיניו. הוא פיהק בחוזקה כשלפתע תקף אותו כאב חד בבטנו, אזור הצלעות.
הוא הבחין שג'ייד הביטה בפניו, על פניה הוא יכול היה להסיק שהיא דאגה לו. גבותיה היו מוטות באלכסון ואישוניה רעדו, היא אפילו אחזה בחוזקה בידו ולחשה מספר דברים. הוא היה בתוך חדר גדול, שרוע על מיטה גדולה בעלת מצעים כהים.
"ג'ייק, התעוררת." אמרה ומיד כחכחה בגרונה, מנתקת מיד את כף ידה ממנו, בתקווה שהוא לא שם לב.
"איפה אני?" לחש בקול צרוד, "למה אני מרגיש כאילו כל העצמות בגוף שלי נדחסות זו בזו?" – הדבר היה נכון, הוא היה לבוש בבגדי עור שחורים ומחויטים, דומים לאותם פרטי לבוש שהיו לאיאן ולג'ייד.
"זה הלבוש שלנו – האבירים, אתה תתרגל אליו." היא מיהרה לומר,
"למה שאני אתרגל אליו? הרי אני לא אביר כמוכם," ג'ייק מיהר להזדקף במיטה. "נכון?" שאל בספק,
"אתה המושיע." הסבירה, "המושיע, בהגדרה, הוא אביר האדוואן החזק ביותר מכולם – זה שיתעלה על כול היצורים והאבירים כאחד."
"כן, אבל אני הכי חזק מכולם." שוב קולו השחצני של איאן נשמע באוויר, הוא הופיע מול מיטתו של ג'ייק והביט בו במבט ארסי. כתם שמש נפל על שערותיו וצבע אותם בצבע בהיר יותר משהיו, כעת הם היו נראים בגוון זהב-לבן. "אני אביר האדוואן החזק בעולם." הדגיש, כשהוא אוחז בתפוח אדום ונוגס בו מדיי פעם.
"אני בהחלט יכול להסכים על זה," ג'ייק מיהר להסיר את האחריות ממנו. "הוא הרבה יותר שרירי ממני והרבה יותר חזק ממני ויודע הרבה יותר על העולם הזה ממני." הדברים של ג'ייק גרמו לאיאן לעלות חיוך קטן שמיד נמחק לאחר דבריה של ג'ייד.
"אבל בכל הזמן הזה הנבואה לא הופיעה ולו פעם אחת, לא בקרבת איאן או כל אביר אדוואן אחר." מיהרה לפסול את טענתו של ג'ייק,
"ברוכה הבאה לפרוסבין, לא ראוי," הוא נחר בבוז, "נקווה שתשרוד את היום הראשון."

"למה בדיוק הוא התכוון בזה שהוא אמר 'נקווה שתשרוד את היום הראשון'?" שאל ג'ייק את ג'ייד בעוד שהשניים הולכים בשבילים הארוכים בדרך יציאה מהיכל הרפואה שבטנגוודם, לפי מה שג'ייד הסבירה לו, הטנגוודם היא כמו היכל פגישה מיוחד של כל האבירים, ומקום המגורים של איאן, ג'ייד וקלאוס. שאותו עוד לא פגש.
"הוא סתם מתלוצץ." אמרה בגלגול עיניים, "איאן שונא אנשים טובים יותר ממנו."
"אני?, כן בטח." ג'ייק התנגד, "אני לא יכול להיות יותר טוב ממנו, הוא מהיר כמו רוח ויפה בצורה מושלמת." אמר וקנאה קלה נשמעה בקולו,
"אבל כבר אמרתי לך את זה, ג'ייק." היא עצרה והביטה בו בחיוך נחמד, "אתה המושיע. ואם כמה שזה נראה לך מוזר, אתה מיועד להביס את כל האויבים האפשריים."
"אז איפה אני, אה, אנחנו נמצאים?" הוא מיהר לשנות נושא ופנה להביט שוב בשדות הגדולים והירוקים שנגלו לעיניו, כשאנשים הולכים בחופשיות וכמה אורות זוהרים בצבע זהוב מתעופפים בשמיים הכחולים.
"אתה נמצא בפרוסבין, בירת כל היצורים העל טבעיים." היא הושיטה את ידה בכדי להזיז מעט שיחים שהפריעו בדרכם,
"כל היצורים העל טבעיים?" הדגיש ג'ייק,
"אנשי-זאב, ערפדים, פיות, אפילו מכשפים." היא זרקה דוגמאות באוויר שגרמו לג'ייק להסתחרר מעט, "מלבד שדים."
"שד? כמו היצור שתקף בספרייה של טוד?" ג'ייק נזכר והעביר את אצבעותיו על כתפו בליטוף קל, מנסה להעלים את הכאב שפרץ שם באותו רגע.
היא הנהנה לאישור דבריו. "בדיוק." היא הוסיפה ואמרה, "המתגוררים פה, בפרוסבין, נקראים פרייקרים. הם חתומים על הסכם עם האחווה שהוא אומר שאסור להם לפגוע באף בן אנוש, ואם יעשו זאת הם יהרגו."
"האחווה?" שאל,
"מעין יד מחוקקת של כל היצורים, מורכת מיצורים לא יידועים בעלי סרבלים לבנים." היא אמרה והרימה גבה אחת במהירות וצחקה מעט, "אתה לא אמור להכיר אותם, בינתיים."
"למה לשדים אין כניסה לפרוסבין?" ג'ייק ניסה לנסח אחרת את השאלה, אך כשכשל והבין שהוא לא יכול, החליט לשאול זאת בצורה ישירה.
"השדים הם האויב הטבעי שלנו, האבירים, נועדנו להביס אותם." היא החלה להסביר לג'ייק בעוד שהם מתחילים להיכנס למקום רועש למדיי, כנראה רחובות הומי אדם. "הם נוצרים על ידי אבי השדים, סמאל. הם מקבלים כוחות משאיבת הפחד, הכאב, הסבל והחולשות של יצורים שונים. בגלל היותם כאלה, יש חשש מסויים להכניס אותם לעיר מלאה ביצורים."
"אני זוכר גם ש… שאיאן אמר שלשד קוראים שד קולייטום, יש כמה סוגים של שדים?"
היא נאנחה מעט, "יש המון סוגים של שדים. יש שדי שאול, מעבר, מסמני-רונות, וזה רק על קצה הקרחון. כול הסוגים נמצאים בספר מיוחד שנקרא הפלוריס." היא אמרה וכיווצה את עיניה מעט בניסיון לזכור עוד שמות של סוגי שדים.
"איפה הוא נמצא? הספר הזה?" מיהר ג'ייק לומר, לפני שג'ייד בכלל התכוונה לענות הם הגיעו אל המקום הרועש, זו הייתה מעין כיכר ישנה שעליה עמד איאן בניסיון להשתיק את המהומה, היו שם המוני אנשים ששוחחו עם חבריהם וכמה שצעקו על איאן.
"מה הולך כאן?" לחשה ג'ייד ומיד פינתה לעצמה מעבר ובכדי שתוכל לעמוד על יד איאן ולראות על מה המהומה,
"זה נכון שיש נבואה חדשה, איאן?" קרא אחד מהאנשים, "האחווה מסתירה אותה מאיתנו?" הוא פקפק ב'יד המחוקקת' – על פי דבריה של ג'ייד.
"מה אתה עושה?" לחשה ג'ייד בעצבים לכיוון איאן,
"עד שלא נוודא במאה אחוזים שהנבואה של ג'ייק נכונה הם לא צריכים לדעת עליה," השיב. ג'ייד נזפה את פניה והביטה באנשים, ג'ייק פינה לעצמו גם דרך והוא נעמד על יד האבירים.
"מי האביר החדש הזה?!" קרא אדם נוסף מהקהל,
"היי! יש נבואה חדשה, והוא חלק ממנה! אנחנו לא בטוחים מה המשמעות שלה אך אנחנו מניחים שהיא מנבאת על המלחמה הבאה בפרוסבין, והוא," ג'ייד אמרה בקול והצביעה על ג'ייק, כל הקהל שתק הפעם בשביל לשמוע על זהותו של ג'ייק. היא פנתה להביט באיאן שטלטל את ראשו באיטיות בכדי שלא תאמר זאת, "הוא המושיע!" צעקה ולפתע קולות הפתעה נשמעו ברחבי הקהל.
"המושיע…" נשמע קול לפתע במרכז הקהל והוא פנה להשתחוות לפני ג'ייק. מיד קולות נוספים נשמעו והקהל השתטח על הרצפה בהשתחוות.
נשימתו של ג'ייק החלה להיות מקוטעת, כל כך הרבה אנשים סומכים עליו והוא עדיין חושב כמה לוחצת החליפה עליו.