אבירי האדוואן: המפגש פרק 9- הקרב על הכבוד

פרק 9: הקרב על הכבוד
המבטים של כולם נישאו על קרב, לואיס עמד בקצה המסדרון הארוך. הוא כיווץ והרפה את אצבעותיו בכדי להיכנס לאווירת הקרב. שיערו הבלונדיני נפל מעט על מצחו והגיע עד לגבתו הימינית.
איאן עמד בקצה המסדרון השני, ליד החבורה. ג'יין הביטה בקרב, הוא הכניס בה מעט אדרנלין. ג'ייק הרגיש אשם על הקרב הזה ויחד איתו גם רבקה הרגישה אותו הדבר.
לורן שילב את ידיו ופלט נחירה, הוא רצה שאיאן ינהיג אותם. הוא שנא את לואיס.
שיערו החום בהיר של איאן היה משוך לאחור מעט, איאן הרים את כף ידו אל עבר הנידן וברעש קטן שלף את החרב ממשם. הלהב פילח מעט את האוויר ברעש נעים וחרבו נחשפה. הלהב כמעט ונגע ברצפה השקופה, היתד השחור היה בעל עיטורים כסופים יפייפים, שאפשר להביט בהם במשך שעה ולהתעניין בהם. הלהב היה כסוף וניצוץ קטן הופיע בקצה הלהב.
לואיס שלף שני חרבות, בחרב הימינית הלהב היה ארוך ודק. הלהב נצבע בצבע זהוב מעט, היתד הייתה עשויה עץ לבן, שהתאים באופן מושלם אל הלהב הזהוב. בחרבו השמאלית הייתה קטנה יותר, כמו פגיון קטן אך חד. הלהב היה כהה והנידן היה בצבע ירוק כהה גם,
"נגמור עם זה היום." אמר לואיס בקול רגוע ושליו, כאילו מודע לכך שהוא עומד לנצח. איאן החל לפסוע לכיוונו וגם לואיס לכיוונו של איאן.
כאשר השניים היו במרחק של שני מטרים הם נעמדו בעמדות קרב. איאן אחז בשתי כפות ידיו הגדולות ביתד, הוא הידק את אחיזתו וטיפת זיעה קטנה נפלה על מצחו.
"החוקים הם שהמנצח הוא זה שהורג את היריב." אמר לואיס ולפתע העיניים של כולם נפערו,
"אתה לא יכול לקבוע את זה, המנצח מקבל את הזכות להיות אביר אדוואן ולהנהיג את הטנגוודם." קראה רבקה, עיניו של איאן נפערו מעט והוא בלע את רוקו. הוא לקח נשימה.
"אין רחמים." הוא אמר בחדות, לורן התעניין אפילו עוד יותר וג'יין חיבקה את ג'ייק בפחד. מרפה ממנו לאחר כמה שניות.
"אין לי בעיה." אמר איאן, "רק תזכור שאתה אמרת את זה."
מיד לפתע לואיס זינק לעבר איאן, עם החרב הזהובה הוא ניסה לנעוץ את חזהו של איאן אך הוא הצליח להתחמק מהמכה ולפגוע בחרב עם חרבו. לואיס השתמש בחרב הקטנה והכהה בשביל לנסות לנעוץ אותה בצלעותיו של איאן. הוא הצליח להתחמק מזה גם הפעם ונהדף מעט לאחור.
"לא תביס אותי." אמר לואיס, הוא זינק לכיוון של איאן בשנית, הפעם הוא השתמש בחרב הכהה בשביל לבצע דקירה באזור בטנו של איאן.
איאן הטה את חרבו לכיוון שמאל וכשהלהבים נפגשו נוצר מן שריקת חריקה. לואיס השתמש בחרבו השנייה בשביל לנעוץ אותה בפניו המסורטטות של איאן בזמן שזה מתרכז בכך שהחרב השנייה של לואיס לא תינעץ בבטנו.
כמה משערותיו נפלו על עיניו של לואיס, איאן בעט עם משטח כף רגלו בבטנו של לואיס והצליח להדוף אותו לאחור. בכל פעם שהחרבות התנגשו זו בזו ג'יין נרתעה מעט,
איאן ניצל את כך שלואיס נהדף לאחור והוא הסתובב ולקח תנופה, הוא הטה את הלהב הארוכה של חרבו, לואיס הידק את אחיזתו סביב היתד והטה את חרבו גם לצד השני, הלהבים נגעו זה בזה ושריקה פילחה את האוויר, איאן ניצל את ההזדמנות הקטנה שהייתה לו ובעט בידו השמאלית של לואיס. הפגיון השחור החליק מידו של לואיס והוא נשאר אך ורק עם החרב הזהובה. הוא הניח את שני כפות ידיו על היתד ולקח נשימה.
מיד הוא הטה את הלהב והחל לפגוע בלהב של איאן, איאן התחמק והסתובב מעט בכדי לקחת תנופה. השניים יצרו יחד עם חרבותיהם צורת איקס והם קירבו את ראשיהם ברווח שנוצר.
לשניהם היה את אותו רעיון, הם מיד משכו את החרבות לצדדים מנוגדים כך שהלהבים נוגעים בגרונם. האחד שיהיה חזק יותר יצליח לשסף את גרונו של השני.
השניים צעקו וזעקו מאמץ וכאב, לשניהם ירד מעט דם מגרונם, הלהבים שרטו את עורם. מיד איאן בעט בבטנו בשנית, הוא נהדף לאחור. איאן הסתובב לגמרי וזינק כאשר הלהב מגיח מצד ימין, לואיס לא חיכה ומיד זינק לכיוונו, הוא נעץ את הלהב הזהובה בבטנו של איאן, פניו החלו מעט להאדים.
"לא!" צרחה רבקה, הדמעות עמדו על עיניה.
איאן בשארית כוחותיו בעט בשלישית בבטנו של לואיס ושלף את הלהב מבטנו, לואיס הידק את אחיזתו ביתד ושרט מעט את לחיו של איאן. דם ארגמני ירד מעט על לחיו.
לואיס הניח את הלהב על גרונו של איאן, "זה נגמר."
"אני לא חושב ככה." הוא אמר, ממש בשבריר שנייה ידו זינקה על מפרק כף ידו והשליכה את הלהב לצד, היא נפלה בקרקוש על הרצפה. איאן השליך את החרב אל ידו הימינית, הוא הטה את הלהב במהירות ושרט את חזהו של לואיס.
הוא פלט צעקה והלך כמה צעדים. "עכשיו זה נגמר." אמר איאן, מיד הוא זינק לכיוון חזהו כאשר הלהב נמצאת בקו ישר אל חזהו. הלהב ננעץ בחזהו של לואיס עמוקות עד שהיתד היה הדבר היחיד שראו. הלהב יצאה מגבו מעט והוא לקח נשימה עמוקה ונאנק. עיניו נפערו ודם זלג מפיו של לואיס. עורו החוויר מעט והוא הפסיק לנשום.
דמעה החליקה במורד לחיו של איאן. "אני מצטער." הוא לחש,
איאן שלף את הלהב מחזהו של לואיס והוא התמוטט על רגליו. רבקה מיד רצה לעברו היא זינקה על חזהו של איאן וחיבקה אותו במהירות. היא הניחה את כף ידה הקטנה על עורפו של איאן והידקה את חזהַ אל חזהו.
הוא גנח חלושות, היא פגעה מעט בפצעו אך היא דאגה לו כל כך. דמעות החליקו מעיניה והוא חיבק אותה גם, משליך את חרבו על הרצפה בקרקוש נוסף. מניח את כף ידו הגדולה על שערותיה.
"אני כאן ואני לא הולך." לחש באוזנה והיא צחקה מהתרגשות.