אבירי האדוואן: המפגש פרק 7- התכנסות

פרק 7: התכנסות

איאן צעד ברחבי המסדרון הארוך, פסיעותיו נשמעות ברחבי המסדרון. הוא לקח נשימה עמוקה ועצר. מולו היה ווילון אדום שמתנשא לאורך של חמישה מטרים, הבד היה קטיפתי ונעים למגע. עיניו הירקרקות הביטו בווילון, "יכול להיות שתאבד את הכוח שלך ואת הכבוד שלך כאביר אדוואן –" קולה של רבקה נשמעה בראשו, הוא ידע את הסיכונים ועדיין לא יכל לחשוב על הרגע שהוא אולי יאבד את תפקידו. איאן מוכשר בהכול אך עדיין לא הצליח לדעת כיצד להיות בן אנוש שוב. כיצד להיות לא ראוי.
הרי כל חיו הוא התאמן לרגעים שבו הוא יהיה אביר אדוואן. ממש כמו אביו שאימן אותו במשך השנים.
"אתה יודע שסיכנת גם אותי במה שעשית?" קולו של לואיס עמוק כתמיד נשמע ברחבי המסדרון, מבעד לווילון חיכתה אחוות המסדר. איאן הסתובב והביט בלואיס,
הוא לבש את חליפת העור הכהה של אבירי האדוואן, קשת מוצלבת שחורה הייתה מוחזקת על גבו ומוכנה לשליפה. הוא לבש כפפות שחורות מעור עם חורים בקו מפרק האצבעות. עיניו הזהובות הגדולות הביטו באיאן, הוא כיווץ את אצבעותיו לאגרוף קמוץ, מנסה להרפות את זעמו.
"היא הייתה צריכה לבוא לכאן. סמאל רוצה אותה אני בטוח בזה." אמר איאן "גם אם ישללו ממני את הכבוד שלי כאביר, אני אדע שזה היה עם סיבה."
"אני לא מסכים עם הסיבה הזו. תוציא אותה מהעיר הזו," לואיס לקח נשימה והמשיך "עכשיו."
איאן נד בראשו, שערותיו המסולסלים נדו יחד עם ראשו. שיערותיו של לואיס הבלונדיניות נפלו על מצחו מעט, בקצוות שיערו היה מגולח וכמעט קירח לגמרי. הוא משך את שיערותיו לאחור ומיד שלף את הקשת המוצלבת, היא נפתחה בקליק מיידי והחץ כבר מוכן לירייה. הוא כיוון את הקשת לעבר חזהו של איאן,
"אם תהרוג אותי, אתה תאבד את תפקידך גם כן." הוא אמר וחייך חצי חיוך,
"הנערה הזו היא הבת של רוס, מנהיג האחווה. קדימה לואיס תהיה הגיוני, האחווה תשאיר אותה בשביל שלא יגרמו בעיות עם אביה לאחר שישוחרר." הסיבות של איאן היו מדהימות, כל אחד היה מסכים איתו.
"תירה, הרי תמיד חיפשת לעצמך סיבה להיפטר ממני." איאן פלט נחירה לבסוף, הוא היה מהיר יותר מלואיס, הכוח שלו היה מהירות ושל לואיס היה חד ראייה.
"אני אומר לך את זה פעם אחת אחרונה, פעם אחת אחרו- נה." הוא חילק את המילה לשניים בהדגשה. "תן לנערה ללכת ויחד איתה הלא ראוי."
"נראה מה האחווה חושבת על זה." איאן אמר וחייך חצי חיוך, הוא הפנה את גבו אל עבר לואיס והזיז את הווילון האדום הקטיפתי. נכנס אל החדר החשוך.
ארבעה כיסאות גבוהות וגדולות הופיעו, ארבעה אנשים ישבו שם. כולם בעלי סרבלים שחורים כהים ונראים כאילו אותו הדבר. אחד מהם קם על רגליו ואמר
"איאן טיילר ג'ונס, האחווה שמעה על מעשייך." קולו כבד ונישא ברחבי המקום החשוך, לואיס נכנס פנימה גם, הקשת נמצאת על גבו. "עברת על חוק חשוב מאוד. אחד מהחשובים ביותר שלנו."
"הנערה היא הבת של מנהיג האחווה, במקודם או במאוחר היא הייתה מגיעה הנה. אני בטוח כמעט במאה אחוזים שסמאל רוצה להשתמש באביה בשביל קלף מיקוח. הוא רוצה את הנערה." אמר איאן, קולו אפילו לא רעד. היה מקובע ומוכן לקראת כל מה שיגידו לו.
"סמאל לא חטף אף אחד במשך כמעט חמישה עשורים. אם הוא חטף מישהו היום זה סימן שהוא מתכנן משהו." אמר לואיס, גבותיו של איאן התרוממו כאשר הבין שהוא לצידו.
"אבל אם כן, איאן הכניס לחומות העיר גם לא ראוי. אני מציע את הדבר הבא, הלא ראוי ילך, הנערה תישאר." זה היה נשמע הגיוני, אבל ג'יין בחיים לא תסכים. במשך הכמה שעות שאיאן הכיר אותה הוא הבין שהיא זקוקה לו.
"אנחנו מסכימים על ההצעה הזו, תודה לך לואיס רנג'ינן." לואיס הנהן לחיוב והשניים הלכו. לא מבינים שעכשיו אסור לג'ייק ללכת.