אבירי האדוואן: המפגש פרק 3- הסבר צולע

פרק 3: הסבר צולע

"לא יכול להיות." אמר ג'ייק ועיניו נפערו, הוא ניסה גם שלא להפעיר את פיו. ענקים שחורי שיער ואפורי עור התהלכו בחופשיות בעיר, היה נראה כי זו ארץ שלמה לגמרי. ללא שום שכבת מגן שמכסה את העיר. הבזקי אור קטנטנים התעופפו באוויר, כאשר ג'יין מיקדה את מבטה היא ראתה פנים יפיפיות, נערה עם עיניים כענבר ונמשיך קטנטנים שמפוזרים על פניה חייכה אליי. היא לבשה שמלה ירוקה קצרה וגביה יצאו שני כנפיים דקיקות וקטנות. היו כמה אנשים שהתהלכו בעיר, הם נראו כמו בני אדם רגילים.
"הם בני אדם?" החליטה לשאול, איאן נד בראשו והסביר "הם אבירי אדוואן כמוני. יש גם כמה אנשי זאב וילדי לילה שמסתובבים כאן, אבל מעטים מאוד."
"ילדי לילה?" שאלה ג'יין, היא החליטה להבליג לו על אנשי הזאב, בהזדמנות אחרת היא תקבל הסבר אם היא תצטרך. "אתם בני האדם קוראים לזן שלהם ערפדים. הם מעדיפים גם שיקראו להם ילדי הלילה. זה כמו מילת גנאי בשבילם." הוא ענה לשאלותיה בזמן שהם התהלכו ברחובות העיר הרחבים, המדרכה הייתה בצבע צהוב בהיר וחנויות קפה ובגדים הופיעו שם כמו בעיר רגילה.
"אתם קונים בגדים?" שאל ג'ייק באי הבנה, הוא עוד לא קלט שהוא נמצא בעיר מלאה ביצורים שרק שמע עליהם באגדות. "אבירי האדוואן לא זקוקים לבגדים, בגדי האביר שיש לנו מספיקים לחצי שנה לכל היותר. הוא עשוי מגומי נמתח וסופג ריחות." הוא באמת שקל עם לענות לג'ייק, איאן לא הכיר בג'ייק עצם העובדה כי הוא הסיבה שהוא מסכן את תפקידו. "שאר היצורים שנמצאים פה קונים דברים רגילים. הסיבה שאין הרבה ילדי לילה כאן בעיר היא שהם זקוקים לדם. ילדי לילה שבאים הנה בעיקר הם כאלה שרוצים להיגמל מדם. ברור שאחר כך הם מאבדים שליטה אך בינתיים לא היו התפרעויות." הוסיף. ג'יין הייתה יותר מרוכזת בלהביט ביופייה של העיר וגם לנסות להאמין בכך שכל מה שחלמה וראתה היה נכון.
"לאן אנחנו הולכים?" שאלה ג'יין והמשיכה להביט בעיר, השמיים היו בהירים וכמעט ולא ענן אחד הופיע בשמיים. העיר הייתה נראית כאין סופית אבל השניים סמכו על איאן שיוביל אותם.
"אנחנו הולכים לטנגוודם, שם ישמרו עליכם בזמן שאני אלך לאחוות המסדר לדבר איתם על סמאל." הוא דיבר איתם כאילו הם יודעים דבר אחד מהמושגים שאיתם דיברו, השניים הבינו חצי מהדברים שאמר, הוא נתן להם הסבר צולע. ג'יין החליטה שלא לשאול וג'ייק ניסה לזהות כמה שיותר יצורים ובכמה שפחות זמן.

"הגענו." הוא אמר כאשר הם היו בפתח הטנגוודם, מבחוץ זה היה נראה כמו כנסייה. מבנה גבוה נישא לעבר חמישה מטרים, כולו בצבע לבן צחור. הוא היה בעל שלושה עמודים תומכים בכל צד, העמודים עבים ועליהם גילופים שונים ומגוונים. בסך הכול היו שם שישה עמודים. איאן צעד קדימה, ג'יין וג'ייק מאחוריו, פוסעים בחשש.
היו כשלושה מדרגות קצרות ורחבות, איאן דילג על כולם. הוא המשיך לצעוד, פסיעותיו נשמעות בכניסה. הוא הביט בדלת הכניסה, ג'יין וג'ייק הדביקו פערים. השלושה עמדו מול הדלת כניסה. היא הייתה בצבע לבן כמו המבנה, ידית כסופה ניצבה עליה. ג'ייק הביט באופן בו המבנים היו בנויים, הוא אהב את הגילופים המסולסלים שהופיעו על הדלתות ועל העמודים.
"תשדלו לא לדבר. אני אדבר ואתם שותקים. לך יש עוד זכות קטנה לדבר אבל אתה, לא ראוי, לך אסור לצייץ. אין לנו בעיה להרוג אותך." אמר איאן מבלי להסתובב כלל. הוא הניח את מפרקי אצבעותיו על דלת העץ הלבן ודפק מספר פעמים.
"רגע!" נשמע קול, קול של נערה. ג'יין זכרה את אותה נערה שהייתה יחד עם איאן, היא חיכתה לראות את תווי פניה. פסיעות נשמעו, מתקרבים יותר ויותר. הדלת נפתחה ונערה הביטה בשלושה.
עיניה החומות בהירות נישאות לעבר עיניהם של השלושה אך יותר מביטה באיאן. שפתיה הענבריות היו דקיקות, היא לבשה גופיה אפורה בדיוק כמו אותה נערה שפגשה ג'יין מוקדם יותר. היא ענדה חגורה שחורה ששם תלויים שלושה פגיונות שחורות, היא השעינה את כף ידה על המשקוף הלבן והקשיח ונאנחה. שיערותיה היו בצבע חום בהיר כמו עיניה, עם פסים אדמדמים בצבע ארגמן.
"אתה צוחק עליי נכון?"