אבירי האדוואן: המפגש פרק 20- עד הפעם הבאה שניפגש, פרק אחרון

פרק 20: עד לפעם הבאה שניפגש

החבורה יצאה בחזרה מן החתימה, פצועים וחבולים. ג'ייק לא דיבר כלל, הוא התבייש במעשיו.
רוס חיבק את ג'יין ונשען עליה מעט, הוא היה חלש. איאן אחז בגופתה של רבקה על גבו, הוא עדיין האמין שהיא תחזור לחיים.
"הצלחנו! הבסנו את סמאל." קרא לורן, אף אחד לא הגיב, ג'יין פלטה נחירה וחייכה. היא הביטה בג'ייק שהיה פצוע מהקרב מול אביו, "היי תתעודד, אתה עשית את הדבר הנכון בסופו של דבר." היא אמרה וחייכה, רוס צעד מהר יותר כדי לתת לשניים לדבר.
"לא שמעת אותו? אני שד." הוא אמר, היא נדה בראשה. "אתה מלאך יותר משד."
"ג'יין אני פגעתי ברוס, באבא שלך! אני הייתי בטוח שבגלל שאני הבן של סמאל זה אומר שאני אמור להתנהג כמוהו, יכולתי לחסל את איאן!" הוא קרא ומחק דמעה נוספת שירדה.
"אבל לא עשית את זה. היי, בלעדייך סמאל עדיין היה חי."
רוס צעד ליד איאן, מביט בג'יין ובג'ייק מדברים. "עוד לא הספקתי להודות לך, אתה הגנת על הבת שלי." הוא חייך והביט בהם, רבקה מעט הכבידה עליו אך הוא לא הראה זאת.
"אני לא עשיתי כלום, ג'ייק הגן עליה ואני סתם הייתי עוד אחד שעוזר." חייך, רוס הרגיש דיי רע. בכל זאת הוא עשה משהו שיכול היה לחסל לגמרי את ג'ייק.
"איך אתה חושב שהם יקבלו את זה? האחווה לא תסכים לכך שג'ייק יהיה חצי מלאך וחצי שד. הם יבואו לחסל אותו." אמר איאן,
"ג'ייק יצטרך להסתתר מעתה והלאה, השמועות בטח כבר התפרצו ברחבי פרוסבין והאחווה תרצה לחסל אותו על סימני הנצח." אמר רוס והביט בפניו של איאן,
"אני אף פעם לא יוכל להודות לך מספיק על שהגנת עליה." אמר רוס בכנות, "לך ולאבירים שלך."
"זו עוד אחת מהחובות שלנו." חייך איאן בחביבות, החבורה התקדמה יותר ויותר לכיוון פרוסבין. שקט שרר ברחבי החבורה, מבוכה קלה הורגשה.
"מה נעשה עכשיו?" שאל ג'ייק את ג'יין, "אני אמרתי לך ג'ייק, מקומך כאן. בפרוסבין. אני פשוט אזרום." הגיבה לשאלתו.
"ומה איתו?" שאל כאשר הביט באיאן,
"הוא אוהב את רבקה, היא תחזור לחיים בסופו של דבר והם יחזרו להיות ביחד." היא אמרה והשפילה את מבטה, היא אהבה אותו אבל העדיפה לראות מה קורה עם רבקה קודם.
לפתע הופיע סימן נוסף על מפרק כף ידו השנייה של ג'ייק קווים שחורים נחרטו עליה, הם יצרו את המספר 6, ועליו קו שחור כהה שחוצה אותו לגמרי. "ארבעה סימנים." אמר ג'ייק לאחר שהסימן הופיע, הוא כבר התרגל לכאב הצריבה.
"אתה בן אלמוות עכשיו." אמרה ג'יין וחייכה, רק משהו אחד עסק את מחשבתה של ג'יין. מה שסמאל אמר לה 'את המפתח.'
אביה ידע על כך. ידע מה פירוש הדבר.
הם הגיעו לפנייה האחרונה והגיעו אל קרחת היער של פרוסבין. "אז זהו זה. הגענו." אמר לורן,
"כאן הדרכים שלנו מתפצלות." אמר רוס, מיד ג'יין הביטה בו כלא מבינה,
"אבא אני רוצה להיות כאן בפרוסבין, יחד עם ג'ייק." אמרה, "ג'ייק לא יוכל להיות כאן לעולם. כשהאחווה תשמע על כך שהוא בן כלאיים, שהוא חצי מלאך וחצי שד הם יחסלו אותו." הגיב רוס והביט בביתו ואז בג'ייק. הוא הבין וצעד לעבר רוס,
"ג'ייק.." אמרה ומיד לאחר מכן הביטה באבירים, רבקה הייתה מונחת על גבו של איאן. הוא הניח אותה על הדשא בכדי שיוכל להיפרד פעם אחרונה מג'יין.
ג'ייק צעד קודם להיפרד מאיאן ולורן. הוא ולורן לחצו ידיים ואחר כך הוא הביט באיאן.
"בין אם אני רוצה ובין אם לא, אבא שלי אמר לי שהמטרה שלי היא לחסל אותך ג'ייק." אמר איאן כשהתקרב, לאחר דבריו הוא נד בראשו. "אולי אתה האפלה, אבל יש בך טוב לב ג'ייק, שאת זה אין אפילו לשד אחד." הוא אמר ולחץ את ידו בכף ידו של ג'ייק.
"עד הפעם הבאה שניפגש לא ראוי." הוא אמר וג'ייק חייך, לורן חיבק את ג'יין והשניים התנתקו. ג'ייק הלך ונתן לה לדבר עם איאן.
"אני שמח שהכרתי אותך פרייקרית." הוא חייך וגם היא, כשהיא הביטה בעיניו הירוקות כל מה שרצתה היה לנשק אותו. "אני שמחה שהכרתי אותך מנהיג." השניים צחקו מעט, לאחר מכן היא הביטה בפניו. רצתה להיזכר פעם אחת אחרונה בו.
"אני בטוח שעוד ניפגש." הוא אמר והניח את כף ידו על לחיה, מלטף אותה עם האגודל. "גם אני." אמרה והלכה משם, מנגבת דמעה שירדה מעיניה. השלושה צעדו בחזרה אל היער, מותירים את האבירים מול עירם.
"האחווה הולכת לחסל אותנו על כך שנתנו לו לברוח." אמר לורן, איאן צחק והרים את רבקה על כתפו הרחבה שוב.
"מהו שמך סמכותך ועם מי באת?" הקול המתכתי נשמע שוב,
"שמי הוא איאן פול, אני אביר אדוואן והגעתי הנה עם אביר אדוואן נוסף, לורן לייקוד." אמר איאן במהירות והדלת נפתחה, האור פגע מעט בפניהם אך הם יכלו לראות את המראה.
הבתים נהרסו לגמרי, עשן שחור יצא מכמה מקומות, רוב היצורים היו מחוסלים ונפולים על הרצפה.
"פרוסבין נהרסה."
"על ידי מי?" שאל לורן בתדהמה, העיר הייתה מוגנת על ידי היצורים והאחווה, כיצד היא נפלה? אישה צעדה קדימה, שיערה שחור כלילה ועורה צחור כשלג עיניה כחולות בהירות. איאן הניח את גופה של רבקה על האדמה ושלף את חרבו הצחורה, היא חייכה ואמרה בשלווה "אני מחפשת את הבן שלי."
"לילית." אמר איאן ורץ לעברה כאשר הוא מכין את חרבו להנחתה.