אבירי האדוואן: המפגש פרק 2- הדרך לעיר

פרק 2:

ג'יין תמיד ידעה שמשהו לא בסדר בעולמה, מרוב הפעמים ששמעה ששכל הדברים שהיא רואה היו בעקבות מות אימה היא באמת החלה להאמין לזה. עד שהיא פגשה אותו.
ג'ייק הגיע מיד בריצה לאחר שראה אותה מתמוטטת על האדמה בעצב. ג'יין קברה את פניה בכפות ידיה והמנהיג המסתורי רק עמד שם ושילב את ידיו בחוסר אכפתיות. "ג'יין!" הוא קרא בשמה, מיד לאחר מכן מחבק אותה מאחורי גבה. הוא אפילו לא יודע מה קורה איתה.
"אבא שלי.." היא לחשה ומיד לאחר מכן זינקה אל כתפיו הרחבות של ג'ייק בעצבות, פורקת את דמעותיה ומכתימה אותם על בגדיו. "מה קרה איתו?" שאל תוך כדי החיבוק,
"היצור הזה חטף אותו.." היא לחשה, מתנשפת בכבדות. "אנחנו צריכים לזוז ג'יין." אמר המנהיג בקול רגוע, כאילו זה היה עוד יום משגרתו. היא הסתובבה אליו, מתנתקת מהחיבוק עם ג'ייק. "אבא שלי נחטף!" היא קראה בקול, מנגבת את עיניה עם שרוולה.
"עם מי את מדברת?" שאל ג'ייק בשקט, מביט באותו מקום שבו עומד המנהיג אך לא רואה אותו. כל מה שראה הוא עץ גבוה ודליל שעומד להתפרק במגע הכי קטן איתו.
"אתה לא רואה אותו?" שאלה ג'יין בתגובה, מצביעה על אותו עץ אך בעצם מצביעה בעיניה על המנהיג.
"הוא לא אמור לראות אותי, הוא לא ראוי." אמר שוב את אותם שני מילים שג'יין שנאה 'לא ראוי.' "מה זה אומר?!" היא כמעט צעקה זאת, היא כעסה ופחדה. רצתה רק למצוא את אביה.
"אם תבואי איתי תביני!" הוא קרא לעברה, "ג'יין אין שם אף אחד." לחש ג'ייק, אוחז בכתפה העדינה. "אז ג'ייק יבוא איתי." היא הגיבה לדברי המנהיג,
"אני ממש לא יכול להביא איתי לא ראוי. מספיק אני מביא איתי פרייקר, אני לא רוצה עוד סיבוכים עם אחוות המסדר." אמר ונאנח. "אבל את צריכה לבוא איתי."
"בלי ג'ייק אני לא זזה. לשום מקום." היא הגדישה את שני המילים האחרונות וקמה על רגליה, ג'ייק שתק ורצה לשמוע מה היא מדברת עם אותו עץ, לפי ראות עיניו.
"אז אחר כך אני מוחק אותו, מוחק לו את הזיכרון מהיום הזה." הוא הציע פשרה, ג'יין לקחה נשימה והנהנה. "בסדר."
"תעשה שהוא יראה אותך." אמרה והצביעה על ג'ייק עם אגודלה. "אני לא יכול לעשות את זה. רק כאשר הוא יכנס לעיר שלנו הוא יוכל לראות."
ג'יין וג'ייק קמו על רגליהם והלכו אחרי המנהיג,גבו השרירי נחשף אליהם. הוא לבש את אותם בגדי עור שחורים ועליהם נידן כהה מאוד בעל גילופים דקים בצבע לבן, סלסול עבר שם ונתן תחושת רוגע לעקוב אחרי קווים.
"ג'יין לאן אנחנו הולכים?" שאל בלחישה, "ג'ייק אני מבטיחה לך שאתה תבין עם מי אני מדברת בקרוב, עכשיו אתה פשוט פה בשביל להגן עליי."
ג'יין חיבקה את זרועו השרירית של ג'ייק והשניים הלכו אחריי המנהיג, ג'יין שנאה לקרוא לו המנהיג אבל מכיוון שלא ידעה את שמו לצערה היא הייתה צריכה לקרוא לו כך.
"הוא אפילו לא רואה אותי, אז את רוצה שהוא יגן עלייך? אם אני רוצה הלא ראוי הזה משופד אצלי על החרב הקטנה שלי." הוא אמר ופלט נחירה מעיקה. "אני זה שמגן פה על שניכם."

לאחר הליכה של בערך חצי שעה אחריו ג'יין וג'ייק היו תשושים. ג'ייק היה עצבני גם כי הוא פספס את זריקת הכובע המפורסם שכל השכבה עושה רק בגלל איזה תעתוע של חברה שלו וגם כי הוא עוקב אחרי בן אדם דמיוני שיוביל לכך שהשניים ילכו לאיבוד.
השניים לא ידעו כלל היכן הם נמצאים, מן קרחת יער שמרכזה נמצאת עיר שלמה, מלאה בבתים קטנים ואנשים הולכים ומטיילים שם. הקרחת לא הייתה כזו גדולה בכדי שתכיל עיר שלמה, וגם אף פעם לא צוין שיש עיר באמצע היער. ג'יין הייתה כמעט בטוחה שהם נמצאים ביער גוואין פולס, היער שעוטף את עיירתם. שכבת מגן עטפה את כל העיר.
"תגידי לחבר שלך שברגע שהוא יכנס לעיר הוא יראה את כולם אז שלא ייבהל." אמר והגיע למפתן המגן,
"מהו שמך, סמכותך ועם מי באת?" קול מתכתי ונשי נשמע, כאילו שכבת המגן מדברת איתו.
"שמי הוא איאֵן פול. אני אביר אדוואן והגעתי הנה עם פרייקרית ולא ראוי." אמר וסוף סוף ג'יין שמעה את שמו, עיניה נצנצו. איאן היה מתאים בשבילו כמו כפפה.
"האם אתה מודע לכך שאולי אחד מהיצורים יתקפו את הלא ראוי, זה יכול לעלות לך בתפקידך." היא הסבירה לו את הסיכונים, "אני לא אתן שיפגעו בו." אמר, ג'ייק שתק. בדיוק כמו ג'יין. הוא ראה אותם עומדים בקרחת יער בלבד, הוא לא הצליח לראות את העיר הגדולה שהופיעה מולם. ג'יין שתקה בגלל שבפעם הראשונה שמעה את איאן אכפתי.
"ג'ייק, ברגע שנצעד עוד כמה צעדים אתה הולך לראות דברים שאני רואה במשך כל השנים האלה, אז בבקשה אל תיבהל." היא לחשה, הוא הנהן לחיוב. לא רוצה להרוס לה את הפנטזיה.
"הכניסה מאושרת." הקול הנשי הגיבה והם צעדו לכיוון העיר, חור דיי גדול נפער שם ואור חזק פגע בעיניהם של השניים. איאן כבר התרגל לזה. ברגע שהם נכנסו לשם ג'יין עמדה להתעלף.
עיניו הכחולות מביטות בעיר השלמה שהוא ראה. הוא הבין דבר אחד, החברה שלו לא משוגעת.