אבירי האדוואן: המפגש פרק 17- להיות בן אנוש

פרק 17: להיות בן אנוש

החבורה המשיכה בדרכה, ג'ייק כבר התרגל לשמיים הכתומים ולאדמה האדמדמה, איאן צעד ליד ג'יין כאשר החרב נגררת מאחור וגורמת שריטה אחת ארוכה באדמה, מן חריץ אחד ארוך.
"הם צדקו במה שהם אמרו?" שאלה ג'יין, היא חשבה על מה שילד הלילה ההוא אמר 'אתם מסיגי הגבול.'
"יצור חטף את אביך קודם, ברגע כזה החוק היחידי שהאחווה יכולה להציב הוא להחזיר אותו בריא ושלם. ואם לא כל היצורים הקשורים בנוגע לחטיפה יחוסלו." אמר איאן, שמעו את הלהב שנגרר, זה היה דיי מציק אך נסבל.
ג'יין חשבה על כל האנשים שמתו בגלל המטרה,על כל האנשים שסיכנו את חייהם בגלל הבחירה שלה.
"אני לא הספקתי להודות לכם בכלל על –" היא אמרה ואיאן קטע אותה,
"תודי לנו כשנחזיר את רוס." אמר אך גם לו היה אינטרס אישי להחזיר את רוס, רק הוא יודע על האפלה שאביו דיבר עליה. איאן היה בטוח במאה האחוזים שהאפלה היא דוריאן, הוא חדש ויודע המון דברים על סמאל. וכשהם יראו את רוס הוא יגיד להם אם הוא מכיר אותו או לא.
"תחשבי על כל הדברים הטובים שיצאו מזה. גילית שאת לא באמת פסיכית." הוא אמר, ג'יין פלטה נחירה. "הייתי מעדיפה לחשוב שאני פסיכית מאשר כל הדברים שחוויתי כאן."
"את זה את אמרת." הוא אמר וג'יין חייכה מעט,
"אז אתה ורבקה ביחד?" שאלה, רק אחרי שאמרה זאת היא התחרטה על כך. הוא חייך מעט, שיניו צחורות נחשפות מעט. "אפשר לומר, כן."
"את וג'ייק?" שאל, ג'יין טלטלה את ראשה. "זה יהיה כמו לצאת עם אח."
"איך אפשר להפוך לאביר אדוואן?" פלטה מפיה, גבותיו התרוממו במהירות. אפילו ג'יין הייתה מופתעת משאלתה, אבל זה נראה מסוכן אבל במובן מסוים כיף. "את לא רוצה להיות אבירת אדוואן." פניו הרצינו אחרי כמה דקות,
שקט שרר ברחבי החבורה. דוריאן רק חיכה לרגע שהם יגיעו אל המפקדה של סמאל, הוא יבגוד בהם וסוף סוף יקבל את הדם של סמאל. כמו שהבטיח לו.

~
"אתה יודע מה המשימה שלך?" שאל סמאל, הוא קם מהכס שלו והתקרב לאט אל עבר דוריאן. דוריאן הרכין את ראשו אל רצפה והניח את אגרופו על הרצפה שיתמוך בגופו.
"להביא אלייך את אבירי האדוואן של העיר פרוסבין." הוא הגיב בקול בטוח, אם יהסס מעט סמאל יחסל אותו.
"אם תעשה זאת כראוי אביא לך את מה שרבים חושקים בו, הדם שלי, דם של שד. זה ירפא אותך לגמרי מקללת הזאב שרובצת עלייך. אתה תחזור להיות בן אנוש." סמאל הניח את ציפורניו הכהות על עורפו של דוריאן, הוא נעץ אותם באכזריות, ז'קט העור הכהה מתנופף מעט.
דוריאן נאנק ועצר את עצמו מלצעוק.
"למקרה שתהית, זה היה בשביל להיות בטוח שתעמוד במשימה שלך."
"אין דבר שאני רוצה יותר מאשר לחזור להיות בן אנוש." אמר דוריאן, הוא שנא להיות זאב.
~

"הגענו." אמר דוריאן, מנסה שלא לחייך. טירה כהה מאוד הופיעה מול החבורה, בקצהַ היה סימן של כוכב, צבעו היה כהה עשוי מתכת קשיחה. הדלת הייתה עשוית עץ שמרוח בצבע שחור, עליה הופיעה ידית אדומה כהה, בעלת סלסולים וגילופים.
ידה של ג'יין רעדה מעט. ג'ייק אחז ביד, הוא העניק לה ביטחון. איאן הרים את חרבו ואחז ביתד בשתי ידיו, "אבירים, ברגע שניכנס יהיו שדים רובצים בכל מקום. אל תרחמו ולא על אחד. היום, נחזור עם רוס או שלא נחזור בכלל!" הוא קרא בקול, שערותיה של ג'יין סמרו מעט מדבריו.
היא לקחה נשימה עמוקה. היא צעדה לכיוונה של רבקה ושלפה מהנידן הקטן השחור שהיה על חגורתה פגיון כהה אחד, היא הביטה בה בהפתעה. "בשביל שלא תהיה בייביסיטר עליי."
"בואו נזוז." אמר, הם צעדו בזהירות לכיוון הטירה הכהה. לורן שלף את גרזנו וצעד יחד איתם.
הם הגיעו אל הדלת, ידו של איאן ניסתה שלא לרעוד יותר מדיי.
"תתכונן סמאל, כי הגענו." הוא אמר והביט פעם אחת בחבורה, הוא בעט בדלת והמנעול נשבר לגמרי בתנופה חזקה. הטירה הייתה חשוכה למדיי,
"ברוכים הבאים." קול עמוק נשמע, הדלת נטרקה בחוזקה. החרב של איאן הייתה האור היחידי כמעט שהיה שם, אך היה אפשרי לראות. "אני מצטער." קולו של דוריאן נשמע לפתע, איאן הסתובב לעברו ואז חבטה חזקה פגעה בפניו. הוא התמוטט על הרצפה והחרב נפלה בקרקוש,
לורן הניף את גרזנו לכיוון דוריאן, הוא התכופף ואחז ביתד הארוכה של הגרזן. הוא דחף אותה אל פניו של לורן והוא נפל גם הוא. רבקה ניסתה לזנק עליו אך הוא שרט את בטנה באכזריות עם הלהב,
"לא!" קרא איאן, הוא קם על רגליו וג'ייק זינק לכיוונו של דוריאן. רבקה נפלה על הרצפה ודם נטף משפתיה, דוריאן חנק את ג'ייק והניח את הלהב על גרונו. איאן נעצר לפני שהנחית את המכה על פניו,
דמעות חנקו את עיניה של ג'יין.
"תיכנעו, ואם לא." הוא אמר והביט בג'יין, "ג'ייק ימות."