אבירי האדוואן: המפגש פרק 15- המלאך גבריאל

פרק 15: המלאך גבריאל

"אז איך נכנסים פנימה?" שאל איאן, מביט בחותם הגדול ששואב ממנו את כוחותיו לאט. "את זה דווקא לא ראיתי. הדבר היחידי שהשד עשה הוא לעבור דרך זה."
"אבל זה קשיח." אמרה ג'יין ודפקה מספר פעמים עם כף ידה על החותם. "אולי צריכים קצת כוח על טבעי." הציע דוריאן, הוא זינק לאוויר ושוב הוא השתנה לזאב השחור הגדול, הוא צעד לאט לכיוון החותם וזינק עליו בחוזקה החותם הגיב למעשיו בכך שהטיח אותו על המשטח בחוזקה, הוא ילל והשתנה חזרה לאדם. גופו השרירי של דוריאן נגלה שוב לעיניה של ג'יין, לפני זה היא לא התרכזה בכך.
"זה לא עובד." רטן איאן, הוא התקרב לעבר מרכז החותם. הוא העביר את כף ידו הגדולה על החותם וניסה לחפש מן פירצה קטנה פנימה, מן חתך קטן שאותו יוכלו להרחיב.
הוא אכן מצא לאחר כמה שניות, היה חור דק ומעט ארוך. הוא שלף את חרבו מהנידן בשנית, הוא הניח את הלהב על הפירצה וניסה להחדיר את קצה הלהב, הלהב לא היה מתאים.
"יש איזה שהוא מפתח, מן להב של חרב מסוימת שמסוגלת לפרוץ את החתימה." אמר איאן, הוא כמעט נפל על רגליו ונשען על החתימה בשביל שתחזיק אותו. הוא נאנק ונעץ את הלהב במשטח בשביל אותה מטרה כמו מקודם, שתחזיק אותו.
"אין לנו יותר מדיי זמן לבזבז, אנחנו מאבדים את הכוח שלנו." פנה לורן אל דוריאן, היחיד שאולי יצליח להבין על איזה חרב מדוברת.
"אני לא יודע, אני לא מצליח לחשוב על חרב מיוחדת." הוא נד בראשו והתיישב על המשטח.
"אנחנו חייבים להיכ- " אמר איאן ונקטע באמצע בגלל החולשה, הוא גנח מכאב והתמוטט על המשטח בנפילה חזקה. מיד ג'יין רצה אליו וג'ייק היה מאחוריה. רבקה ולורן התקדמו גם הם לראות מה קורה עם איאן.
"איאן! איאן!" קראה ג'יין ואחזה את עורפו. עיניו היו עצומות והוא בקושי נשם.

————————————–
"איאן, ברוכה הבאה." קול כבד נשמע, קול סמכותי וכבד. איאן הופיע באמצע שום מקום. הוא הביט סביב, המקום בו היה נצבע בצבע תכלת בהיר. בקצה היה אור חזק שסנוור את עיניו. אך משם הופיע הקול,
"איפה אני?" שאל בלחישה והניח את כף ידו על מצחו בשביל לראות טוב יותר מה נמצא באור. גופו של איאן התעופף, עכשיו שהוא הבין זאת איאן הבין גם כי הוא באמצע השמיים.
"מי אתה?" שאל וניסה לראות מה נמצא באור. הוא ראה מן דמות, הוא לא הצליח לקלוט דבר מלבד זה. "יש משהו שלא סיפרתי לך בני," הוא שמע לפתע את קולו של אביו, עיניו נצנצו בהתרגשות והוא ראה אותו. הוא ראה את אביו. הוא הופיע מאחורי האור הבוהק, עיניו היו בצבע תכלת בהיר בדיוק כמו השמיים את העיניים הוא בהחלט לא קיבל מאביו, הוא לבש חולצת צחורה רופפת מעט וג'ינס צחור בדיוק כמו חולצתו. שיערו החום הסתלסל בקצותיו בדיוק כמו איאן.
שפתיו הדקיקות נפערו והוא המשיך את דבריו. "איאן, אני הוא גבריאל. אני הוא המלאך העוצמתי ביותר שקיים." הוא אמר, עיניו של איאן נפערו מעט.
"לא, אני סתם חולם." הוא החל להכחיש, אביו הניד את ראשו באיטיות וחייך את החצי חיוך המפורסם שלו, אותו החיוך שהיה נצרב בזיכרונותיו של איאן.
"אני הייתי צריך לזייף את מותי, משהו מערר את עולמנו וכחובתי הייתי צריך להיות זה שינסה להבין מה קורה." הוא אמר ואיאן נד בראשו "אז אתה חי?"
דמעות עלו על עיניו, הוא הנהן לחיוב. "אבל זה לא מה שאני מנסה להסביר לך. איאן, האפלה מתקרבת. וככל שאנסה לעכב אותה היא רק תמשיך, אתה חייב לעזור לג'יין למצוא את אביה. רק ככה תוכל להבין מי הוא האפלה שמסתתרת בחבורתכם."
"מי האפלה?" שאל איאן, "אני מנסה לעכב אותה מלפרוץ לגופו, ברגע שהארבעה יופיעו הוא ישתנה איאן, אתה חייב לחסל אותו." אמר אביו, דמעות עלו על עיניו.
"אני מתגעגע אלייך אבא." הוא אמר, משתדל שלא להוריד דמעות. למרות שאיאן נראה אחד שלא בוכה כלל, אביו היה הדרך היחידה שלו להראות את דמעותיו.
"בשביל שתזכור אותי, הנה לי אלייך." הוא אמר והושיט את כף ידו, לפתע אורות זהובים הופיעו והחלו ליצור נשק, הם התחברו יחדיו וחרב הופיעה.
היא הייתה צחורה כמעט לגמרי, הלהב היה כסוף בוהק וארוך. היתד הייתה צחורה בעלת סלסולים זהובים. היא הייתה קלה בידיו של איאן, ממש כמו נוצה. הוא אחז בה בשני ידיו והביט באביו פעם נוספת.
"אתה תחזור?" שאל איאן, אביו צעד לאחור וחייך.
"אני אף פעם לא הלכתי. אל תשכח בני, תמצא את האפלה." הוא אמר, לפתע מגבו נפרשו שני כנפיים צחורות לחלוטין, הם היו דיי גדולות ויפות. חזקות מספיק בשביל להעיף בניין שלם.
הוא חייך לעבר בנו שוב ונבלע בתוך האור הבוהק.
————————————-

איאן הזדקף מיד ונשם עמוקות, מנסה להכניס כמה שיותר אוויר לריאותיו. החבורה מיד הביטה לכיוונו. "אני.." הוא אמר בעודו נושם, מיד החבורה התקרבה אליו. רבקה חיבקה אותו, איאן הרגיש שוב בעל כוחות. כאילו הוא התמלא לגמרי כשראה את אביו.
הוא הביט בחרבו, היא החלה לזהור וכשהאור פסק הוא ראה את החרב שאביו העניק לו. על הלהב היה כתוב בסלסול, האקסקליבר. כולם הביטו בהתפלאות בחרבו שהשתנה לגמרי.
תודה אבא חשב איאן, "איך החרב השתנתה?" שאל ג'ייק מבלי להבין,
"אני מבטיח שאני אסביר הכול, אבל קודם כול אנחנו צריכים למצוא את רוס." הוא אמר והסתובב לעבר החותם, הוא נעץ את הלהב בחור והיא התאימה בדיוק כמו כפפה. הוא הידק את אחיזתו סביב היתד הצחורה וסיבב את החרב בדיוק כמו מנעול. לפתע החותם רטט, הוא שלף את הלהב מן החור והחותם התנפץ לגמרי, כאילו היה זכוכית שהכו איתה פטיש. האבנים לא פגעו באף אחד מהחבורה. לפתע הופיע מן שער ירקרק בהיר,
"מי יעבור ראשון?" שאל איאן, הוא הכניס את חרבו החדשה אל הנידן, והביט בשער.
"אתה המנהיג, תיכנס אתה." אמר דוריאן וחייך, איאן הביט ברבקה והיא בו. שנייה לפני שעבר היא התקרבה אליו ובדחיפה אחת קטנה נישקה את פיו, שפתיהם נעו בצורה מושלמת והם התנתקו לאחר כמה שניות. הנשיקה עוררה ברבקה את כוחה. היא הרגישה חזקה יותר. ג'יין רצתה לחשוב שהיא איננה מקנאה, אך היא ידעה את האמת. מהרגע הראשון שראתה את איאן היא התאהבה בו.
לורן גלגל את עיניו, הוא הרגיש שהוא עומד למות אם הם לא יכנסו כבר. איאן נכנס אל השער ואחריו ג'יין וג'ייק אחריה. רבקה דוריאן ולורן היו האחרונים שנכנסו.
"שאני אמות." אמר ג'ייק כשהביט במקום בו הם נמצאו, האדמה הייתה יבשה מאוד. בצבע ארגמן כהה, השמיים נצבעו כתום. אפילו לא צמח אחד צמח שם. האוויר היה לח, ג'יין הרגישה תחושת מחנק קטנה כשראתה את המראה המיובש של המקום.
"בואו נתרכז במטרה, בואו נמצא את רוס." אמר דוריאן, איאן צעד בראשם, ממש ליד דוריאן. כולם הלכו אחריהם כמו כבשים אחרי רועי צאן.
אנחנו קרובים אבא, תחזיק מעמד. חשבה לעצמה ג'יין ודמעה ירדה במורד לחיה.