אבירי האדוואן: המפגש פרק 14- חתימת הכוח

פרק 14: חתימת הכוח

"אז לפני שאנחנו מתקדמים אני רק רוצה להזכיר שהחתימה תרוקן כמעט את כל כוחותיכם- האבירים. כל השאר לא יפגעו מזה. כשנעבור דרכה הכוח שלכם יתמלא שוב." הזכיר דוריאן, מניח את ידיו על אגנו.
"תנסה לא להנות מזה יותר מדיי." סינן איאן והחבורה החלה להתקדם, ג'ייק בקושי דיבר. הוא ניסה להכיל את העובדה שהוא כבר לא בן אנוש יותר רק בגלל מקרה שניסה להיות אמיץ, ניסה להוכיח שהוא לא סתם לא ראוי.
הם עזבו את קרחת היער ונכנסו בחזרה אל היער בעל העצים הגבוהים והירוקים, ג'יין הביטה באיאן. הוא היה נראה מותש, שיערו החום בהיר נפל על מצחו מעט ועיניו הירוקות הגדולות הביטו בדרך.
רבקה גררה את כפות רגליה והכריחה את עצמה להמשיך להתקדם, ראשו של לורן כאב כאילו דוחסים את גולגולתו אל תוך מוחו. הוא נאנק מעט והמשיך להתקדם.
"אנחנו מתקרבים." אמר דוריאן, ככל שהם יותר התקרבו כך האבירים הרגישו חלשים יותר בדיוק כמו שאמר. ג'יין ניסתה שלא להתרגש יותר מדיי, הם הולכים לשחרר את אביה. לחשוב שהיום אני גמרתי לימודים חשבה לעצמה, דרך חכמה לחגוג את סיום הלימודים.
הם הגיעו אל צוק, הצוק השקיף על כל היער. השמש פגעה בעלים הירוקים ונתנה להם גוון כתמתם בדיוק כמו גוון עיניה של ג'יין, העצים היו קטנים והאופק היה בצבע כחול בהיר יפיפה.
"החתימה אמורה להיות כאן קרובה, אני מרגיש את זה." אמר איאן, הוא שלף את חרבו מהנידן השחור ונעץ את הלהב באדמה, נעזר בו בכדי להמשיך לעמוד על רגליו.
ג'ייק התקרב אל הזיז של הצוק בזהירות. "אני חושב שאני יודע איפה החתימה נמצאת."
"שתף אותנו." אמר דוריאן והרים את כף ידו ללא שום סיבה הנראית לעין לכמה שניות.
"אני אצטרך חבל." הוא אמר, והביט למטה. הדרך למטה הייתה ארוכה ומפחידה.
"זה קצת בעיה. אין לנו חבל." אמר איאן בחוסר סבלנות.
"אז אני אצטרך שמישהו יחזיק אותי."
דוריאן התקדם לעברו ושאל "מה לעשות?"
"ג'ייק מה אתה עושה?" שאלה ג'יין בדאגה והתקרבה מעט, הוא חייך אליה בחביבות וצעד צעד אחד אחורה, הוא החליט ונפל, ליבה של ג'יין החסיר פעימה. אך לפתע אצבעותיו הופיעו על הזיז והחזיקו את כל משקל גופו. "דוריאן.. עכשיו אם אפשר." הוא אמר חנוק, ג'יין נשמה לרווחה כשראתה את אצבעותיו ושמעה את קולו. דוריאן זינק לעברו והתכופף מעט, הוא אחז בכף ידו וגבו היה מכופף ממשקלו של ג'ייק.
"הנה זה, הנה החתימה." הוא אמר, החבורה יכלה לראות רק את כף ידו של ג'ייק ותו לא.
מתחת לזיז היה מן משטח גדול שמוסתר מפני אנשים, היה מונח על האבן הגדולה שמחזיקה את הזיז צורה מעוגלת בעל סימנים וליטושים נוספים.
"שחרר אותי." הוא אמר, עיניו של דוריאן נפערו. "מה?"
"שחרר אותי!" חזר על הבקשה המוזרה, ג'יין נדה בראשה בלחץ דוריאן הביט בעיניה הכתמתמות ושחרר את כף ידו מהאחיזה, ג'ייק התנתק ונפל, הוא דחף את רגליו לכיוון האופק וזה נתן לו תנופה לצד השני, הוא נפל ממש על המשטח ונהדף עד לקיר בתנופה חזקה.
הוא נאנק לכמה רגעים וקם על רגליו.
"אוקי אני בסדר." כולם שמעו את קולו, הוא הדהד ברחבי הצוק. כולם היו מופתעים מהכישורים שג'ייק הפגין באותו רגע, איאן ניסה שלא להודות בכך אך הוא היה מופתע מהכישורים שהופגנו.
"עכשיו מה נעשה?" שאלה רבקה בקול חלוש וצרוד,
"תעשו בדיוק כמוני, אתם עדיין אבירי אדוואן והכוח עדיין נמצא אצלכם, תשענו על הזיז וכשתנתקנו דחפו את הרגליים שלכם לכיוון האופק וזה ייתן לכם תנופה ליפול על המשטח הזה כאן." הסביר ג'ייק,
"אוקי." אמר לורן, הוא צעד לעבר הזיז וזינק בדיוק כמו ג'ייק. למרות שהחתימה רוקנה את כוחותיו עדיין כוחו הפיזי הצליח להרים אותו. הוא האדים מעט וניתק את עצמו מן הזיז, הוא דחף את רגליו בתנופה אל עבר האופק ונפל ישירות לעבר המשטח, כך גם איאן וג'יין עשו. כפות ידיה של רבקה רטטו מעט,
"אני אהיה אחרון קדימה רבקה." אמר דוריאן,
היא צעדה בחשש לעבר הזיז, החולשה ברגליה הופיעה והיא כשלה קדימה בנפילה. "לא!" אמר דוריאן וניסה לתפוס אותה. היא החליקה מהזיז ונפלה, ליבו של איאן החסיר פעימה ומבלי לחשוב יותר מדי הוא זינק קדימה בכדי לתפוס אותה, הוא אחז בכף ידה ונשכב על קצה המשטח. הוא הידק את אחיזתו בכף ידה וניסה להרים אותה ללא הצלחה, הוא החליק גם הוא ומיד ג'ייק זינק ותפס בכף ידו השרירית את כף ידו של איאן שאחזה כף ידה של רבקה.
"אני מחזיק אתכם." אמר, חנוק. לורן התקדם לעבר ג'ייק ועזר לו להרים את כולם. לאחר שכולם היו על הקרקע איאן אמר "לא חשבתי שאני אגיד את זה אבל תודה."
מיד לאחר מכן דוריאן זינק הוא נתלה על הזיז לכמה שניות ונפל בדיוק על המשטח.
"הנה זה," הוא אמר והביט בחתימה, איאן קם באיטיות על רגליו ורבקה חיבקה את צלעותיו. כולם הביטו על נקודה אחת. על המשטח המעוגל בעל הגילופים המלוטשים.
"הנה החתימה."