אבירי האדוואן: המפגש פרק 13- סימני הנצח

פרק 13: סימני הנצח

"אז רגע, מה זה אומר? שאני המלאך גבריאל?" שאל ג'ייק, מנסה שלא להחמיא לעצמו עם האמירה הזו. הוא פלט נחירה. "זה אומר שאתה יותר סמאל מגבריאל אבל נבליג על זה."
"הסימנים האלה היו אך ורק למטרה אחת, להפוך בן תמותה לבן אלמוות, לחי לנצח. לכל אחד מהסימנים יש השתייכות בסופו של דבר אל חיי האלמותיות. אל חיי הנצח." הוא הסביר, ככל שהשניים התקרבו למקור המים כך הם ג'ייק היה קרוב בכדי להבין מה הסימן ההוא.
"יש לי רק סימן אחד על המפרק, המשולש." הוא אמר ונוגע בו שלושה פעמים. "אם אתה באמת עומד להיות בן אלמוות אז עומדים להופיע עלייך עוד סימנים. אך הסיבה שבגללה קיבלת את הסימנים הללו, היא מה שלא מסתדר."
"אז איך גבריאל וסמאל קיבלו את הסימנים?" שאל ג'ייק, דוריאן לקח נשימה עמוקה.
"יש אגדה על כך שגבריאל קיבל את אותם הסימנים בגלל שהצליח להביס יצורים אפלים, כאלה שאפילו מתעלים על כוחו של סמאל. סמאל לעומת זו השיג את הסימנים בגלל שהצליח למצוא את שני הנשקים האינסופיים. אבל הסיבה המרכזית היא שהיה בתוכם דם מלאכי, או דם שדי. אתה היית לא ראוי ועכשיו קיבלת את הסימן הזה." הסביר,
"אז בתוכי יש דם מלאכים או דם שדים?" שאל בפחד,
"לא, אם זה היה ככה היית מתעלה על כולם, הייתה הילה מסביבך. כזו שרק אחוות המסדר היו מרגישים. אם הם לא היו מקבלים את המסר שהגעת לפרוסבין הם בכלל לא היו יודעים על כך." הוא אמר, ג'ייק לא ידע אם להיעלב מדבריו,
"אבל בכל זאת יש לך את סימן הנצח הזה." הוסיף לסיכום, מבלי להשים לב הם הגיעו למערה. המערה הייתה דיי גדולה, נראית יבשה מעט. במרכזה היה פתח קטנטן שממנו נפלו מים, ג'ייק לא חשב שהוא יתגעגע כל כך לנוזל, הוא מיד רץ לשם. הוא הניח את כף ידו על השנייה במן בקעה קטנה והחל לשתות ממנה. שפתיו שרפו מעט מהחתכים המיובשים שעל שפתיו, הוא העביר את לשונו על שפתיו הדקיקות, הם חזרו לאט לאט להיות יותר רטובות מיבשות מצומקות.
"איך נעביר להם את המים האלה?" שאל לאחר שנשם לרווחה,
"תוריד את החולצה." הוא אמר, ג'ייק ניסה שלא להסמיק מהבקשה המביכה הזו. הוא הוריד אותה ושריריו נחשפו. חזהו היה מפותח מעט, שישה קוביות היו מונחות על בטנו אך זה לא מה שלכד את עיניו של דוריאן,
על משטח חזהה, בין כתפו השמאלית לחזהו הופיע סימן נוסף. הקווים השחורים היו בולטים, הם היו בצורת צלב כאשר קצהו העליון מעוגל בצורה קעורה. עיניו של ג'ייק נפערו גם הם כשראה זאת,
"ענח'. סימן ענח'." הוא אמר בהתפלאות,
"אני מניח שגם זה לא קעקוע, נכון?" ג'ייק נד בראשו כתגובה.
"אז מזל טוב, אתה בדרכך להיות בן אלמוות. אני מניח." הוא סינן את שני המילים האחרונות.
דוריאן החליט לחזור להתעסק בזה אחר כך, הוא חטף את חולצתו של ג'ייק מכף ידו וקשר אותה בקשר מלופף, החולצה הייתה כמו קערה והמים החלו לנזול אל תוך הקערה המאולתרת.
כמות נכבדה מהמים נפלה מן החורים הקטנטנים אך זה החל להתמלאות, האזור של המים היה ספוג בנוזל והמים החלו להיות כבדים לאט לאט. כשהמים הגיעו לקו מסוים דוריאן הזיז את החולצה המלאה במים מן החור וקשר אותה עם שאריות חולצתו הקעורה. הוא הידק את הקשר ומיד הם הלכו משם מנסים שיפלו כמה שפחות מים.

דוריאן עדכן את כולם בבוקר על סימני הנצח, ג'יין הרגישה טוב בהרבה בזכות המים אך האבירים היו נראים באמת חלשים יותר. עורם החל להחוויר מעט ושפתיהם התייבשו מעט.
"אז ג'ייק שלנו הופך להיות בן אלמוות?" שאל לורן אחרי הסיפור, ג'יין ניסתה לעכל את כל הסיפור הזה. איאן השפיל את מבטו מעט, "זה לא ידוע לגמרי, אבל אני מניח לפחות בשמונים אחוז שהוא יהיה בן אלמוות. הסימנים האלה מאפיינים מלאך ושד, זאת אומרת שאו שהוא יהיה מלאך," אמר דוריאן ונאנח,
"או שהוא יהיה שד." השלים איאן,
"למרות שזה אף פעם לא הופיע על לא ראוי בעבר, אז אולי זה לא יהיה ככה." אמרה ג'יין בתקווה, היא פחדה מהעובדה שהחבר הכי טוב שלה עלול להשתנות לשד.
"אולי." אמרה רבקה והשפילה את מבטה, החולצה כבר איבדה את כל המים שהיו בה וג'ייק חזר ללבוש אותה כאשר היא ספוגה לגמרי במים ומעט מכווצת.