אבירי האדוואן: המפגש פרק 12- הדרך המקורית

פרק 12: הדרך המקורית

איאן שנא את העובדה שהוא צריך ללכת אחרי מישהו, ולא להפך. בכל כמה דקות דוריאן עצר, מנסה להיזכר בדרך אל סמאל. "אנחנו נמצא את אבא שלך." עודד ג'ייק, ג'יין התהלכה בשקט כאשר ראשה מורכן מעט. היא רק רוצה למצוא את אביה.
"תודה." היא לחשה וחייכה, מביטה בפניו של ג'ייק. היו לו חתך בגבה, חתך דק שהתייבש מעט. ג'יין שמה לב לחתך רק כרגע. החבורה הגיעה ליער, הם יצאו מחומות ההגנה של העיר ללא כל בעיה.
"אנחנו נצטרך להתקדם קצת מהר יותר, השמועות מתפשטות ברחבי פרוסבין ובקרוב האחווה תשמע על הסימן של ג'ייק ותבוא אחרינו." הודיע איאן, החבורה החלה להגביר מעט את הקצב בעודם הולכים בשביל אבנים, בצדדי השביל היה היער הירוק של גאווין פולס. עצים ארוכים נישאו על גבי כמה מטרים ונתנו צל מעט לחבורה.
ארשת פניו של ג'ייק הייתה מעט מפוחדת אחרי הדברים של איאן. הוא לא נתן לזה כל כך להשפיע עליו. שיערו השחור נפל בעצלות על מצחו ושפתיו הדקיקות החלו להתייבש מעט.
"הבאנו מים? אוכל?" רטן ג'ייק,
"אבירי אדוואן לא שותים ולא אוכלים יותר מדיי. זה בגדר המלצה אצלנו. אם אנחנו ממש רעבים או ממש צמאים אנחנו נשתה ונאכל אך זה אפשרי לשרוד גם חצי שנה ללא אוכל ומים." הסביר לורן, ג'ייק וג'יין אינם היו אבירי אדוואן.את ג'יין יותר עניין למצוא את אביה. אך ידעה שבקרוב תהיה צמאה ורעבה.
"אנחנו נחנה בקרוב, כשנהיה קרובים לחתימת הכוח של סמאל האבירים ירגישו מעט חלשים. הוא מרוקן מעט את הכוחות כך שתנסו לשמור מעט על אנרגיה." אמר דוריאן בעודו ממשיך לצעוד,
"חתימת הכוח?" שאל ג'ייק,
"המקום בו ניתן לעבור אל האזור שבו הוא נמצא." הוא הגיב לשאלתו.
"אז זה מן שער מעבר כזה?" ג'ייק ניסה למצוא מושג שאותו יבין, "משהו כזה." אמר איאן בשביל להשתיק אותו.
"כשנחנה אני אחפש לכם מים ואוכל." אמר דוריאן בהתחשבות אך גבו היה מופנה אל החבורה עדיין. "תודה." אמרה ג'יין והמשיכה להתהלך, מכל החבורה לג'יין היו הכי הרבה נימוסים. רבקה נשענה מעט על איאן אך המשיכה לצעוד.

לאחר כשעה הליכה הם הגיעו לקרחת יער נוספת, השטח היה דיי גדול והדשא לא היה גבוה מדיי. "אנחנו קרובים מספיק אל חתימת הכוח, נחנה פה. מחר בבוקר נגיע לעבר החתימה ונעבור דרכה." אמר דוריאן ומיד כולם ישבו כאחד, איאן נשען על אבן אפורה גדולה שהייתה נראית כאילו עוצבה במיוחד בשביל גבו. רבקה הניחה את ראשה על חזהו של איאן. היא הייתה עייפה, חתימת הכוח רוקנה ממנה את כוחותיה לאט לאט.
לורן נשכב על הדשא וג'ייק וג'יין ישבו זה ליד זה, נשענים גם הם על אבן. דוריאן עמד על רגליו ושילב את ידיו, "אני אצא לחפש מים."
שפתיו של ג'ייק נהיו כמעט סדוקות מרוב יובש, ג'יין הרגישה שהיא חייבת מים ולא היא תתעלף וגרוע מכך. "מעולה." אמר ג'ייק חלושות והרים את אגודלו למעלה, הסימן התגלה למול עיניו של דוריאן ועיניו נפערו מעט.
בזינוק קצר חולצתו של דוריאן נקרעה ממנו והוא השתנה לזאב, פרוותו הייתה בצבע שחור כהה. ממש כאילו מביטים אל תוך האפלה בכבודה ובעצמה. עיניו נשארו בצבעם הרגיל- ירוק בהיר.
שיניו התארכו למתלעות חדות וצחורות, למרות מראו המאיים החבורה לא חששה. הוא נישא לגובה של מטר ושמונים כמעט, לא כמו זאב ממוצע. הוא הסתובב ורץ כאשר זנבו השחור מונח על רגליו השריריות.

"אוקי הצלחתי למצוא מקור מים כאן ליד." אמר דוריאן כאשר הופיע בצורתו האנושית, מכנסיו נשארו על אגנו ורגליו אך חולצתו הלבנה נקרעה לגמרי. הוא הרים את שאריות חולצתו,
"מישהו צריך להישאר לשמור על האבירים." אמר דוריאן, כולם נרדמו לגמרי, ראשו של איאן היה מונח על שערותיה החומות של רבקה ולורן נרדם על הדשא בנוחות.
"אני אשאר." אמרה ג'יין, הוא הנהן ודוריאן עזר לג'ייק לקום. השניים הלכו לכיוון מקור המים שעליו דיבר דוריאן.
"אני חייב להודות, הקעקוע שעל היד שלך מגניב." אמר דוריאן כאשר הם התרחקו מהמחנה, הם נכנסו מעט אל היער וג'ייק הלך בעקבותיו,
"זה לא ממש קעקוע. קיבלתי אותו כשחיסלתי ילד ירח." הודה ג'ייק וגירד את ראשו מעט,
"לא ראוי מחסל ילד ירח? וואו." הוא צחק מעט, ג'ייק טיפה הסמיק בבושה. למרות שהוא היה צריך להתגאות בכך, הוא היה הראשון שעשה זאת.
"אז הקעקוע הזה הופיע פשוט כשחיסלת אותו? זה אופייני לסימני הנצח אבל –" הוא אמר וג'ייק קטע אותו.
"חכה שנייה, אמרת סימני הנצח? מה זה?" שאל בקטיעה, אך זה היה חשוב.
"יש אגדות שלמות על איך אפשר להפוך לבן אלמוות, לחי לנצח. מלהפוך לילד לילה ועד לאיש זאב, מכשפים, אבירי אדוואן ועוד. אך הדרך המקורית הייתה על ידי סימני הנצח." הוא אמר,
"לפי מה שהבנתי, הסימנים הופיעו אך ורק בשני מקרים חריגים ומיוחדים," הוא אמר וג'ייק חיכה להמשך
"אצל המלאך גבריאל ואצל סמאל."