אבירי האדוואן: המפגש פרק 11- הזאב שיודע

פרק 11: הזאב שיודע

איאן הידק את הלהב עוד יותר לכיוון גרונו, הוא לא סמך עליו כל כך. דוריאן נאנק מעט וג'יין החליטה לקחת את העניינים לידיים. היא התקדמה והניחה את כף ידה הדקיקה על יתד חרבו והורידה אותה לאט לאט. ארשת פניו של איאן נהייתה זעומה, הוא הידק את שפתיו וכשהלהב נגע ברצפה היא שיחררה את האחיזה שלה.
"מה את עושה?" שאל בזעם,
"הוא יודע איך להגיע לסמאל, אנחנו צריכים אותו. אני צריכה אותו." היא הדגישה את המילה 'אני' והסתובבה להביט בדוריאן, הלהב יצר חתך קטן בגרונו. הוא הניח את אצבעותיו הפצע ושראה את הנוזל הארגמני הסמיך הוא לא נרתע כלל.
הוא עצם את עיניו והתרכז בדבר מה, כשפקח אותם החתך נרפא לגמרי. שלא כמו שרבקה ריפאה את איאן הפצע נסגר ללא שום אורות או צבעים.
"איש זאב." אמר לורן בביטחון,
"איך ידעת את השם שלה, איך אתה יודע על סמאל?" תקף איאן בשאלות, רוח בריזה קיררה מעט את חזהו החשוף. "רוס פנה אליי יום לפני החטיפה שלו, הוא אמר לי שהוא עומד להיחטף ושבשעה שתיים עשרה בצהריים בדיוק להגיע הנה ולעזור לבת שלו, ג'יין. הוא הצליח להחדיר לזיכרונותיי את הדרך לשם והנה אני פה." אמר וחייך קלות,
"אמרתם שאף אחד לא מצא את הדרך לסמאל." אמרה ג'יין והביטה בלורן,
"רוס ניחן ביכולת לראות את העתיד של עצמו ושל כל הנוגע בו, הוא כנראה ראה שהוא עומד להיחטף." הסביר איאן, למרות שהסיפור של דוריאן היה משכנע הוא עצמו עדיין חשד בו.
"אין זמן לבזבז, נצא בעוד כשעה." אמר דוריאן ושילב את ידיו, איאן ורבקה הלכו יחדיו אל חדרו של איאן. לורן הלך להשחיז את גרזנו וג'ייק התיישב על הספה בחזרה. ממשיך להביט בסמל שעל ידו.
ג'יין יותר התעניינה בדוריאן, השניים התיישבו בספה מול ג'ייק.
"אני דיי חדשה בכל הדברים האלה. אז איך עובד עניין האיש זאב הזה?" שאלה, מחבקת את רגליה המונחות על הספה הקטיפתית.
"קודם כל, כל החושים מתחדדים יותר. אני מריח טוב יותר, שומע רואה וחש דברים טוב יותר." הוא אמר, נשמע מדהים חשבה ג'יין.
"אני לא חייב דווקא את הירח המלא בשביל להשתנות, גם לא שאר אנשי הזאב. הירח המלא רק מגביר את כוחותינו." הסביר וג'יין הנהנה, ממשיכה להקשיב להסברו. "וכמובן שיש את החלק של ההשתנות לזאב."
"אתה מודע לדברים שאתה עושה בזמן שאתה זאב?" שאלה, הוא משך בכתפיו.
"רוב אנשי הזאב לא כל כך מודעים לדברים ותוקפים דברים בלי שליטה. יש רק מעטים שמודעים על מעשיהם, כמוני למשל." הוא צחק מעט,
"אז את בת אנוש?" שאל לאחר שתיקה מביכה, עיניו הירוקות מביטות על גופה היפיפייה של ג'יין. הפעם היה תורה של ג'יין למשוך בכתפיה.
"אני פרייקרית, אני מסוגלת לראות את העולם מלא היצורים." היא הנהנה לחיוב תוך כדי דבריה. השניים גמרו את שיחתם, דוריאן ישב על הספה, מביט בג'ייק בהתעניינות.
ג'יין התיישבה ליד ג'ייק, מביטה במפרק כף ידו. הסמל לא דהה כלל, אותו משולש מעוגל הופיע שם.
"מאז שקיבלתי את הסמל הזה הם מתייחסים אליי שונה. כבר לא קוראים לי לא ראוי." הוא גיחך אחרי דבריו, ג'יין פלטה נחירה קטנה והביטה בו.
"אני מצטערת כל כך שבגללי אתה כאן, בעולם הזה ומסכן את חייך תוך כדי." היא אמרה והשפילה את מבטה אחרי שהעבירה את אגודלה על מפרק כף ידה. "זה בסדר. כשנכנסתי הנה באמת זה היה מעצבן מאוד, אבל במשך השעתיים האלה קרו דברים ששינו את דעתי על היצורים הנה ועל האבירים."
לאחר שתיקה שבה השניים הביטו בסמל הוא שאל
"כשנמצא את אבא שלך, אנחנו נישאר כאן?" ג'ייק היה יתום, לא היה לו למי לחזור. ג'יין נדה בראשה באיטיות, "עכשיו כשאתה סוג של יצור, מקומך כאן. אני אשאר איתך." היא אמרה ואחרי דבריה אחזה בכף ידו, משלבת את אצבעותיה עם אצבעותיו.
השניים לא היו מאוהבים זה בזה, זה היה כאילו הם אחים. ג'יין הציעה לג'ייק המון פעמים ללון בביתה הגדול אך הוא תמיד היה מסרב, הוא היה עובד בחנות פיצה שגם הפכה לביתו. המנהל נותן לו לגור שם והוא משלם עליו את הכול, אם הוא יחסר המנהל רק יודה על כך, פחות הוצאות.
איאן ירד במדרגות שהיו ליד הסלון יחד עם רבקה, הוא היה לבש במדיו. רבקה הייתה בדיוק אותו הדבר, לורן ירד אחריהם, הגרזן שלו מונחת על גבו.
"כולם מוכנים?" שאל דוריאן, איאן הנהן לחיוב בשם כולם והחבורה התקדמה לעבר דלת העץ. יוצאים משם.
"תהיה מוכן סמאל, אנחנו באים." אמרה ג'יין לעצמה, ג'ייק שמע אותה ואחז בכף ידה.