אבירי האדוואן: אשת הלילה- פרק 4: להשכיח את הכאב

פרק 4: להשכיח את הכאב

כשג'ייק הרגיש שהם התרחקו מספיק הוא הוריד את ג'יין מכתפו. הוא הרגיש כאילו היא נפרקה לחלוטין, הוא נאנח והשעין את ראשו על גזע העץ. דמעה התגלגלה במורד לחיו בצער, שפתיו רעדו והוא הכה עם אגרופו את האדמה בזעם ובתסכול מספר פעמים. הוא משך באפו והביט סביב, הם היו רחוקים מאוד מהגבעה, ורחוקים מאוד מהרכב. "אני הייתי צריך לומר את זה קודם רוס," הוא אמר כאשר הוא עוצם את עיניו. מדמיין את רוס מולו. "אני הייתי צריך להודות לך, אילולי מה שעשית הייתי עכשיו שד. אם לא היית עושה את זה," הוא אמר ומשך באפו, מזיל דמעה נוספת.
"אם לא היית עושה את זה לא הייתי לומד, לא הייתי גומר את הלימודים, לא הייתי מכיר את ג'יין," הוא אמר וצחק מעט מהתרגשות, "בלעדייך לא יכולתי לחיות כמו שצריך."
"אני מודה לך כל כך על הכול. ואני מצטער על מה שעשיתי צריך לעשות לביתך, ועל שבגללי ברחתם כך." הוא המשיך להודות לו והחל להשים לב לכל הדברים שרוס עשה בשבילו.
"אתה היית כמו אבא שלי, שזה יותר מהאבא האמיתי שלי." שוב, צחק מהתרגשות ודמעה נוספת ירדה.
"לעולם לא אשכח אותך רוס. לעולם." סיכם לאחר כמה דקות של שתיקה, הוא משך באפו והביט בג'יין. גופה היה מונח על האדמה, שיערותיה החומות מתפרשות ועיניה עצומות לגמרי. לפתע עיניה נפקחו והיא לקחה נשימה עמוקה דרך פיה.
היא השתעלה מעט והביטה בג'ייק, שתיקה הייתה בין השניים. ואז היא נזכרה במה שהוא עשה לה.
"לא, לא לא." היא אמרה, פיה מתעקל מטה בעצב. הדמעות נקוו את עיניה מחדש וממש נעמדו על ריסיה. "לא!" היא צרחה ובכתה בחוזקה, ג'ייק מיד קם על ברכיו וחיבק אותה. היא נאבקה בו מספר פעמים אך לבסוף התמסרה לחיבוק ההדוק ובכתה על כתפו הרחבה.
"אבא!" קראה ואחזה במפרקתו של ג'ייק. "ג'יין אני כל כך מצטער. כל כך מצטער." הוא אמר, היא התנתקה מהחיבוק וקמה על רגליה. היא ניגבה עם קצה שרוולה את עיניה ונשמה עמוקות.
"יכולתי להציל אותו!" היא אמרה בעצב,
"ג'יין אני לא יכולתי לסחוב גם אותך וגם אותו. והוא כבר היה אבוד.." אמר ג'ייק ודמעה החליקה מעיניו. "יכולנו למצוא יצור שישנה אותו, פיה או איש זאב ילד לילה או משהו." היא נפלה על ברכיה וטמנה את ראשה בכפות ידיה.
"חייבים למצוא את האבירים אולי הם ידעו איך אפשר להחזיר מישהו לחיים או למצוא איזשהו מכשף." היא ניסתה למצוא רעיונות אחרי שהרימה את ראשה. "חייבים לחזור לפרוסבין, אני ראיתי בחלום שהיא הרוסה לגמרי. האחווה לא תמצא אותך ואנחנו נציל את איאן לורן ורבקה." הציעה מנגבת דמעה נוספת,
"ג'יין אנחנו צריכים לעשות את מה שאבא שלך אמר וזה למצוא את ג'ונתן ג'ינקס." אמר ולקח נשימה עמוקה. "אולי אתה צודק, אולי הוא באמת היה אבוד." אמרה ג'יין וכעס הפעם האפיל על מחשבותיה. "אנחנו נמצא את האישה הזו, ונחסל אותה."
"את רוצה לחסל את אשת הלילה?" קול הגיע מן השיחים, מיד ג'יין וג'ייק הביטו לעבר השיחים הירוקים. מתוכם יצא אדם, שיערו היה שחור כהה ועורו היה בהיר. שיערו היה משוך לצד בג'ל מוגזם והוא לבש חולצת טריקו לבנה וג'ינס שחור. עיניו החומות הביטו בג'יין.
"ומי אתה בדיוק?" שאל ג'ייק, ג'יין ניגבה את עיניה פעם נוספת ונעמדה על רגליה. היא תעשה הכל בשביל להשכיח את הכאב שהרגישה.
"אני כריס." הוא אמר,
"ומה אתה?" שאלה ג'יין, קולה רעד לא מפחד אלא מעצב.
"פיה, טוב זה השם של הנקבות, אני פיי."