אבירי האדוואן: אשת הלילה- פרק 3: החלום

פרק 3: חלום

ג'יין נרדמה כאשר גבה נשען על גזע העץ בנוחות, ג'ייק טיפס על ענף עבה ונרדם עליו ורוס נרדם על הדשא כאשר התיק מדמה כרית בשבילו. תתפלאו או לא, כסף יכול להיות נוח.
ג'יין שקעה בחלומותיה, היא הביטה במקום בו נמצאה בחלומה. כל מה שראתה היה את פרוסבין מולה. "איפה אני?" קולה היה צלול ורגוע, המדשאות הירוקות של קרחת היער גרמו לה רק להיזכר באירועי העבר. היא הביטה בשער הכניסה, הוא היה פרוץ פנימה בחוזקה.
"איאן?" שאלה בלחישה, היא הביטה סביב ונכנסה אל תוך פרוסבין בזהירות. הבתים השלווים והחנויות שאותם ראתה בפעם הראשונה היו מחוצים והרוסים לגמרי כאילו עבר טורנדו ענקי רק על העיר הזו. מבנה אחד נפל ממש על מבנה שהיה לידו וריסק אותו.
היא צעדה בזהירות בעודה שומעת את שברי הזכוכית והאבנים עליה היא דורכת. עשן יצא מכמה מקומות אבל ג'יין ידעה לאן היא הולכת, לטנגוודם, שעד עכשיו עוד לא הבינה כל כך מה זה. היא פשוט הניחה שזה מקום מפגש כזה של האבירים.
"לורן! רבקה! איאן!" קראה, הפעם היא החליטה לרוץ. היא חייבת למצוא אותם. היא הגיעה למול הטנגוודם, הוא היה המבנה היחידי שעמד והיה בדיוק כמו בפעם הראשונה שראתה אותו, היא הביטה על גג המבנה ושם דמעות חנקו את עיניה, איאן ישב על ברכיו כאשר הוא כבול לשלשלאות מתכתיות כבדות. עורו היה חיוור ועליו היו מלאות שריטות עמוקות ואדומות, חלקן הזדהמו וחלקן היו כאילו קיבל אותם כרגע. שיערו הזהוב הבהיר נפל על מצחו מעט, זיפים זהובים נפלו באי סדר על סנטרו ומתחת לאפו והתחברו יחדיו, כמו אליפסה שמקיפה את שפתיו הדקיקות. עיניו הירוקות הביטו על מקום אחד, על עיניה הכתומות של ג'יין.
השמש עמדה ברחבי השמיים, טופחת על עורפו בחוזקה. ג'יין לא ידעה אם לקרוא לזה שמש בגלל שהמקום הזה מנותק משאר העולם, אולי גם מהגלקסיה והיקום.
"איאן!" צרחה כאשר ראתה אותו, הדמעות ירדו על עיניה. היא רצה לכיוון הטנגוודם, היא פתחה את דלת הכניסה בעוצמה ונכנסה במהירות, היא רצה היישר לכיוון הגג מבלי להביט אפילו בבית המפואר. היא החליקה בכמה מדרגות ועלתה מיד על רגליה ורצה.היא פתחה את הדלת של הגג והביטה בגבו של איאן, הוא היה מלא בדם שהתייבש.
היא רצה מיד לעבר גופו החיוור, היא נעמדה מולו ונפלה על ברכיה. עיניו איבדו את ניצוצם ושפתיו התייבשו מעט, היא הניחה את כפות ידיו על לחיו המסורטטות.
"איאן, איאן." היא אמרה חנוקה, ראשו נפל על חזהו אבל היא הרימה אותו. "תאמר לי שזה רק חלום שנגרם מהפרנויה שיש לי עליכם האבירים שאתם לא חוזרים, רק תאמר לי שאני חולמת." היא אמרה ודמעות נפלו על לחיה,
"היא באה בשביל ג'ייק." הוא לחש, קולו היה צרוד וחלוש. "אל תחזרו לפה."

ג'יין פקחה את עיניה כאשר היא נושמת בכבדות, היא העבירה את כף ידה על שערותיה בלחץ. ידה רעדה. "ג'יין!" קרא ג'ייק, מביט בה בלחץ. "הם בסכנה." היא לחשה, מושכת באפה.
"מי בסכנה?" שאל, מניח את כפות ידיו הגדולות על כתפיה. "אבא הוא אמר לי שהיא באה בשביל ג'ייק." היא הביטה לאחור ואז ראתה את המראה המזוויע, אישה בעלת שיער שחור כלילה ועיניים בהירות הופיעה מולנו, היא לבשה שמלה שחורה בדיוק כמו שיערותיה. עורה הצחור היה מתאים לעיניה הבהירות.
"קח את התיק ותברחו עכשיו!" קרא רוס, "לא אני לא עוזבת אותך עוד פעם!" קראה ג'יין, ג'ייק הניח את התיק על כתפיו הרחבות ואחז במפרק כפות ידיה של ג'יין. מרחיק אותה כמה שיותר מרוס. האישה התקרבה כאילו רוכבת על ענן,
דמעות ירדו על עיניה של ג'יין שוב.
"לא!" צרחה, ג'ייק משך אותה כמה שיותר רחוק מהאישה. "תמצאו את ג'ונתן ג'ינקס, תמצאו את ג'ונתן ג'ינקס!" הוא חזר על המשפט הזה כמה פעמים.האישה לפתע החדירה את כף ידה לחזהו, נשימתה של ג'יין נעתקה כאשר את ליבו של אביה בכף ידה של האישה.הוא התמוטט והיא רצתה גם היא להתמוטט.
"לא!!" צרחה, "אני מצטער ג'יין." אמר ג'ייק והכה את פניה באזור שאיאן לימד אותו, האזור הזה משתק את הגוף לגמרי וגורם לעילפון. רק ככה הם יוכלו לברוח.
הוא ידע שהוא הולך להצטער על זה.