אבירי האדוואן: אשת הלילה- פרק 2: מודעות

פרק 2: מודעות

הם עזבו את מסעדת הדרכים באותה מהירות שבה הלכו, ג'יין שתקה. היא ידעה שג'ייק צודק אך תמיד שהיו אומרים לו שיש בו חלק של שד הוא היה מתהפך לגמרי. "את צריכה להבין עכשיו ג'יין אנחנו מטרות. אסור להתרוצץ ולחסל ילדי לילה ככה כי השמועות מתפשטות ויכול מאוד להיות שאנחנו נהיה ניצודים גם על ידי ילדי הלילה." רוס עצר בדרך ופנה אל ביתו, דמעות נקוו את עיניה. דמעות של כעס ואכזבה.
"קרה להם משהו, צריכים לחזור לפרוסבין." אמרה ג'יין, היא הרגישה בליבה שמשהו לא בסדר איתם. ג'ייק נד בראשו, "לא שמעת? ג'יין אנחנו מטרות עכשיו. אם נצעד צעד אחד לכיוון גאווין פולס או לכיוון פרוסבין אנחנו נחוסל על ידי האחווה." תקף ג'ייק, רוס הניח את כף ידו על חזהו של ג'ייק בכדי להרגיע אותו.
"ג'יין, תסתכלי עליי." אמר ברוגע והביט בעיניי ביתו, היא הביטה בו חזרה ושילבה את ידיה באי נוחות. "אנחנו לא חוזרים."

רוס עצר את הרכב ליד גבעה קטנה, שוממת ללא שום אדם נוסף. הלילה כבר ירד והירח עלה במלואו, "כאן אף אחד לא ימצא אותנו." אמר רוס, זה היה האישור של ג'יין היא פתחה את הדלת וצעד למעלה אל הגבעה. ג'ייק נאנח ויצא מן הרכב גם כן, הוא צעד אחריה כמו שתמיד היה עושה.
רוס הוציא את התיק השחור שקנה בתחנת הדלק בזמן שרכבו היה מתודלק, בתוכו היה חבילות של כסף שדאג לקחת מביתו הגדול, כשני מיליון דולר במזומנים. כסף לא היה חסר למשפחת דיאנה אף פעם, היה שם גם כמה בקבוקי קולות ואוכל לבוקר ולערב.
הוא הניח את התיק על גבו וסגר את הדלת בעוד שהוא מקים מחנה קטן מתחת לעץ אורן גדול שהיה שם. ג'יין הגיעה לקצה הגבעה ומחקה דמעה נוספת שירדה בעזרת ניגוב עם אגודלה.
"ואת עכשיו לא אחת מהצרות שלו שוב פעם." המשפט הדהד בראשה של ג'יין, גרם לה להמשיך להוריד דמעות. האם כל היחסים בינה לבין איאן היו כי היא הייתה צרה שלו?
"ג'יין.." אמר ג'ייק שהיה מאחוריה, היא התיישבה על קצה הגבעה, מביטה ביער שנמצא מולה.
"אתה מוכן להסביר לי למה?" שאלה לאחר שתיקה של כמה דקות, הוא התיישב לידה והביט בה. "למה מה?" שאל באי הבנה.
"למה כל פעם שמזכירים לך את זה שאתה הבן של סמאל אתה נהיה ככה?" שאלה, קולה רעד מעט.
"חלק גדול ממני לא רוצה להיות הבן שלו."
"אף אחד לא היה רוצה להיות הבן שלו, הוא רשע ואכזרי חסר רחמים." אמר ג'ייק בקול רגוע אך כעוס, "אז למה אתה תוקף את כל מי שמנסה לעזור לך?" שאלה,
"כי אני כמוהו!" צעק והכה עם אגרופו את הדשא בחוזקה. מרוב העוצמה עץ אורן ארוך שהיה שם רעד מעט ונפל על מספר עצים נוספים. דמעה ירדה מעינו,
"אתה לא – " היא אמרה אבל הוא קטע אותה. הוא קם על רגליו, "באותו יום במפקדה שלו. שתקפתי את אבא שלך! שכמעט חיסלתי את איאן! זה הייתי אני, הייתה לי מודעות לגמרי על מה שעשיתי וגם אם רוס הכניס בי דם מלאכים אני עדיין הבן שלו, אני עדיין האפלה שאיאן אמור לחסל!" קרא לבסוף בזעם, ודמעה נוספת ירדה מעינו, ג'יין קמה על רגליה.
"ולא אכפת לי שאיאן אמר לי שיש לי טוב לב, כי כל זה לא משנה, את מנסה להגן על מי שמהווה סכנה על העולם ג'יין. ובמקודם או במאוחר האבירים יבינו את זה ויבואו לחסל אותי."
"ואתם בורחים בגללי, אתם עוזבים את עיירת הילדות שלך בגללי." סיכם את דבריו והכניס את כפות ידיו לכיסי הז'קט שלו. הוא הלך לכיוון המחנה שרוס הקים, ג'יין אחריו.