אבירי האדוואן: אשת הלילה- פרק 1: הנדידה

פרק 1: הנדידה

שנה שלמה עברה מאז ג'יין דיאנה ראתה את איאן, בכל יום שעבר היא רק רצתה לראות אותו שוב. היא נמצאת כרגע עם אביה וג'ייק בנדידות מעיירה אחת לאחרת. השלושה התיישבו במסעדת דרכים קטנה באמצע הדרך. רוס היה צריך לתדלק את האוטו בכדי שיוכלו להמשיך וג'יין וג'ייק התיישבו במסעדה.
שלט הכניסה היה דיי רעוע, עשוי עץ מקולף ועליו כתוב 'מסעת הדרכים של ג'וש' האות 'ד' נמחקה כבר. ג'יין ישבה על כיסא העץ החום ומולה התיישב ג'ייק. הוא גילח את שיערותיו השחורות בצדדיהם והשאיר מעט שיער שנופל על מצחו. הוא שאב את הרעיון מלואיס.
זיפים שחרחרים הופיעו על סנטרו ומתחת לאפו ועיניו הכחולות הביטו בעיניה הכתמתמות של ג'יין. "אז מה את רוצה לאכול?" שאל והרים את התפריט השחורה, הוא לבש ז'קט שחור שמסתיר את זרועותיו, את הסימנים שעליהם.
רוס נכנס פנימה אל המסעדה, מחפש עם עיניו את ביתו וחברה. ג'ייק נופף לו מספר פעמים והוא ראה אותו. ג'יין הביטה בחוסר נוחות באנשים שהביטו בהם, היא הצליחה לקלוט רק אדם אחד, הוא היה בעל עור צחור לגמרי, ממש כמו סיד. עיניו היו בצבע בהיר, תמונה זינקה לזיכרונותיה של ג'יין מאותו קרב באזור הצללים, מול ילדי הלילה.
"ג'ייק אני חושבת שיש פה ילד לילה." אמרה ג'יין בלחישה, הוא שמע אותה והביט לצדדים עם עיניו. "מאחורייך." אמרה ורוס התיישב לידה. הוא גידל זקן קטן בצבע חום בהיר על סנטרו ועיניו הכחולות הביטו בג'ייק ובג'יין. ג'יין הייתה מעט חיוורת, שיערותיה החומות היו בדיוק כמו של אביה. היא נשכה מעט את שפתיה, כנראה חזק מדיי כי ירד מעט דם משפתה, מיד היא הביטה באדם הצחור, הוא הפעיר מעט את פיו וניביו התחדדו לשני מחטים עבים.
"מה את עושה?" זינק ג'ייק ומיד משך את המפית הלבנה שהייתה מונחת על שולחן העץ והניח אותו על שפתיה. "הוא ילד לילה." ג'יין הורידה את המפית וראתה את האדם, הוא קם מן הכיסא וצעד לעבר המדרגות.
"הוא לא עבר על שום חוק ג'יין, לא צריכים לחסל אותו." אמר רוס,
"אבל אם הוא יעבור איאן יופיע." אמרה וקמה מיד מהכיסא, "עצרי!" קרא אביה אך היא התחמקה ממנו, ג'ייק קם מיד אחריה וצעד לעברה. האדם עלה במדרגות לעליית הגג, ג'יין רצה מעט ועצרה בסף המדרגות. היא ראתה אותו ממשיך לעלות והיא עלתה בזהירות אחריו,
"ג'יין בואי הנה!" פקד ג'ייק בלחישה, היא הביטה בו. "יש בך דם של אביר אדוואן, תהיה אמיץ יותר."
היא עלתה במדרגות וג'ייק אחריה,
"חכי שנייה!" לחש ג'ייק בעצבנות והמשיך לעלות אחריה. האדם פתח את הדלת והגיע אל הגג. ג'יין מיד פתחה את הדלת והביטה בו. הוא נעמד מולה, הוא לבש גופיה שחורה וג'ינס כהה, הוא היה קירח וניביו היו פעורים לגמרי. ג'ייק הגיע לידה והביט בו.
"אתה ילד לילה!" קראה ג'יין,
"את לא אבירת אדוואן וגם אתה לא. לא עשיתי שום דבר!" קרא, ניביו התחדדו עוד יותר. "אבל עכשיו אני כן אעשה."
עיניו נצבעו לגמרי בצבע אדום בוהק ללא כל אישונים, הוא נהם ורץ לעבר ג'יין. ג'ייק זינק עליו אך הוא הטיח אותו על רצפת הגג, הוא אחז בגרונה והידק את אחיזתו סביב גרונה. הוא הצמיד את גופה על דלת הכניסה אל הגג והחל לחנוק אותה לאט.
"איאן, תציל אותי." היא אמרה חנוקה, הוא צחק. לפתע ג'ייק התרומם במהירות, הוא רץ במהירות לעבר עורפו של היצור ואחז בו. הוא השליך הרחק מג'יין והסתובב. הוא הפשיל את שרווליו. סימני הנצח זהרו בצבע זהוב יפיפייה. מסביב גופו הופיע הילה זהובה טהורה, כמו של מלאך.
הוא הניח את כף ידו על גרונו של היצור, "גם אם יש לך את כל המראה של המלאך, יש סביב ליבך אפלה של שד בדיוק כמוני." הוא אמר, מחייך כאשר דם נוטף משיניו. הוא נגע בחזהו וטפח עם כרית אצבעו מספר פעמים.
הוא מחץ לגמרי את גרונו של השד והוא נעלם כלא היה. ההילה הזהובה נעלמה לאט לאט והסימנים הפסיקו לזהור. הוא הסתובב והביט בג'יין,
"הם לא חוזרים ג'יין. איאן לא יחזור. יש לו חיים מושלמים בפרוסבין ואת עכשיו לא אחת מהצרות שלו שוב פעם." ג'ייק פרק את כעסו על ג'יין, הוא ידע שהשד צדק. אפלה עוטפת את ליבו והוא יכול להרגיש אותה.