אבירים-פרק 5
ג'פרי עמד מולה ובהה בה בהלם.
"את מה?" שאל אחרי שתיקה ארוכה.
"חצי אלפית" אמרה תאליה וניגבה את פניה מהדמעות שנשארו לה על הפנים עוד ממקודם.
"מה זה אומר?" שאל גפ'רי. בהתחלה הוא חשב שהיא סתם צוחקת עליו, אבל זה נהיה רציני.
"אני בעצמי עוד לא יודעת.. לא הצלחתי לגלות על שום דבר נגיד שאתה עושה, ואני עושה טוב יותר או משהו כזה.." אמרה תאליה והשפילה את מבטה. זה כל מה שהעסיק אותה בחודשיים האלה. מה היא יכולה לעשות? למה בדיוק מישהו כלכך רוצה את הכוחות שלה?
ג'פרי הביט בה בשתיקה. היה לו יותר מדי דברים לעכל.
"בואי ננסה משהו" הציע לפתע. הוא נזכר באימו ובהנרי, שפעם אחת, כשהיה לו יום הולדת, הדבר שהוא רצה הכי מהכל היה שלג. ואז בלילה, הוא ראה אותם מחלונו מתגנבים החוצה, והם החזיקו ידיים והיה נראה שהם מתרכזים ממש. כמה דקות לאחר מכן, שלג החל לרדת. שלג אמיתי ויפה, עם פתיתים לבנים וצחורים.
בבוקר כשירד למטה, ראה כמה הם עייפים, אך כמה הם שמחים שהוא קיבל את מתנתו. והוא, הוא לא גילה להם מעולם שראה את זה.
"אני מקשיבה" אמרה תאליה.
"תורידי גשם" אמר ג'פרי.
"לעשות מה?" שאלה בבילבול.
"גשם. שיירד גשם מהשמים" הסביר ג'פרי.
"מה? איך?" שאלה והביטה בו בתימהון.
"אני לא יודע, תחשבי על זה או משהו כזה" הוא זכר גם שסופיה והנרי היו שניים, ותאליה היא רק אחת, אבל היה שווה לנסות.
"אמ.. אוקיי" אמרה תאליה ועצמה את עיניה. היא התרכזה בכל כוחה וחשבה על כמה טוב יהיה עם יירד גשם. היא פקחה את עיניה. "משהו קרה?" שאלה בתקווה.
"אה.. לא כלכך, אבל תנסי שוב. אולי סתם לא התרכזת מספיק" אמר הנרי והביט בה באהדה. היא הינהנה ועצמה שוב את עיניה.
כעבור רגע נשמעה צעקה מבועתת מכיוון המחנה.
תאליה אספה את דבריה, והיא וג'פרי רצו במהירות חזרה למחנה.
"מה קרה פה?? איפה הנרי??" שאלה תאליה בלחץ. המחנה היה הרוס. כל הדברים שלהם היו מפוזרים על האדמה, והנרי לא היה.
"אוי אלוהים, אוי אלוהים, אוי אלוהים" אמרה תאליה והחלה להסתובב סביב למחנה מנסה להרים דברים ולסדר אותם. היא בקושי עצרה את עצמה מלבכות שוב. אנשים חטפו את הנרי. בגללה.
"אנחנו חייבים לחפש אותו" אמר ג'פרי והצטרף לתאליה בסידור הדברים שלהם.
"איפה בדיוק?! הם יכולים להיות בכל מקום בעולם!" קראה תאליה בייאוש. אחת התכונות הבולטות שהיו בה, היה שהיא מוותרת מהר מדי.
"לא נכון. תראי את זה" אמר ג'פרי. הוא הרים פיסת נייר שמצא על הריצפה.
"קדימה תקרא" אמרה תאליה אחרי כמה שניות שג'פרי עמד ובהה בנייר.
"אה.. אני.. לא כלכך יודע.. אמ.. לקרוא" אמר ג'פרי בבושה.
לא היה לה זמן לנחם אותו או משהו, והיא פשוט לקחה את הנייר מידו וקראה ממנו בעצמה "אנחנו הכת העצומה בעולם, ואנחנו תמיד מעל כולם. חטפנו את החבר שלך, ועכשיו הגיע תורך להשלח. עם את רוצה לראות אותו שוב, וגם את הורייך, תצטרכי אלינו לשוב, עם מתנה בידייך. אנו סומכים עלייך שתדעי לאן להגיע, אבל מהרי, כדי שלא נצטרך להפתיע" הקריאה תאליה מהדף.
"מה זה לעזאזל?!" קראה תאליה בייאוש.
"אני חושבת שזה סוג של רמז" אמר ג'פרי.
מה אמור להיות רמז פה?! למה הם סומכים עלייה שהיא תדע לאן להגיע?! והרי בטוח שזו מלכודת, אחרת למה סופיה והנרי כלכך התאמצו להסתיר אותה?!
"אוקיי, בואי ננסה לפתור את זה" אמר ג'פרי.
"איך בדיוק?! זה החידה הכי קשה בעולם אולי! זה בכלל לא הגיוני שאני אדע לאן אנחנו אמורים להגיע!!" אמרה תאליה בייאוש משולב בכעס. למה הם מטילים את כל הפתירה הזאת עליה?! למה זה לא יכול להיות ג'פרי לשם שינוי?!
"בואי ננסה.." אמר ג'פרי, מנסה להרגיע אותה.
תאליה נאנחה והתיישבה על סלע. ג'פרי התיישב לידה.
"אוקיי.. בוא נתחיל" אמרה תאליה.
תגובות (0)