אבירים- פרק 4
ג'פרי ותאליה כבר חודשיים נמצאים באימונים. הם למדו להלחם בחרב, לירות חץ וקשת, לצוד.. הם עצרו בדרך והקימו מחנה. הנרי שלח את ג'פרי למצוא זרדים למדורה שיבעירו בלילה וקרא לתאליה.
"קראת לי, הנרי?" שאלה תאליה בקולה הנשי.
הנרי התעלם מקולה, "קחי" והושיט לה קופסא בצבע אפור כהה. "ולכי למצוא מקור מים. אנחנו צריכים לשתות מאיפשהו" תאליה הינהנה.
היא לקחה את המעיל שלה ומיששה את מסגרת התמונה המוכרת שנמצאת בחיקה. היא חשבה שזה היה גאוני מצדה להחביא את הסכין שלה בתוך המסגרת של התמונה. היא חייכה והוציאה את הסכין באיטיות. היא החליקה על להב הסכין, ועל עיטורי הזהב שבה. היא תחבה את הסכין בחזרה בתמונה ודחפה אותה עמוק בחיקה.
תאליה הגיעה למקור מים כעבור כמה דקות. זה היה אגם קטן וצלול ומפל קטן שזרם אליו. היא התיישבה על שפתו והורידה את החץ והקשת מגבה. היא הורידה את כיסוי הראש הטיפשי וניערה את שיערה הבלונדיני שהתארך מאוד בינתיים. היא הכניסה את ידיה למים הקפואים וניקתה את פניה המלוכלכות. היא חשבה על לחפוף את שיערה המלוכלך. היא ראתה את הקופסא שהנרי הביא לה מבצבצת מכיסוי הראש שלה. היא הרימה אותה ופתחה אותה, ובתוכה הייתה מברשת קטנה ויפה מגולפת מעץ. היא חייכה והצמידה את המברשת לליבה. אמנם זה אמר שהנרי ידע על שיערה, אך לא היה לה אכפת. זו הייתה הדוגמה לזה שהוא באמת העריך את העבודה הקשה שהיא עשתה. בשביל להסתיר את היותה ילדה, מג'פרי, נדרשו לה הרבה דברים לעשות; כאשר הם עצרו לתנקות, היא הלכה לצד בטענה שכואבת לה הבטן והתקלחה מיד אחריהם. כאשר ג'פרי הורד את חולצתו פעם אחת היא פשוט בהתה בגופו היפה. ג'פרי חייך בגיחוך ואז אמר לה להוריד גם, היא המציאה שהיא נשרפת מהר מאוד ועדיף שלא.
עכשיו סוף סוף הייתה ההזדמנות שלה להיות עצמה לגמרי.
היא הורידה את חולצתה ונשארה עם גופיה לבנה וצמודה. סביב חזה עדיין היה את הבד הלוחץ והגמיש שסופיה נתנה לה. היא הכניסה את שיערה למים וניקתה אותו היטב. היא הוציאה אותו ונתנה לו להתייבש כמה דקות, ולאחר מכן החלה לסרק אותו בעדינות. היא נזכרה בהרגשה הממכרת של חודי המסרק נוגעים בקודקודה. בזמן הזה היא ניזכרה באמה מסרקת אותה לפני השינה, את מישל יושבת לידן וקולעת לעצמה צמה. היא תמיד הייתה עצמאית, בעוד תאליה הייתה צריכה עזרה בכל דבר. זה היה טקס השינה הקבוע שלהן, ואחרי זה אימן הייתה שרה להן שירי ערש עד שנרדמו. תאליה עצמה את עיניה מנסה להזכר יותר טוב ברגע המיוחד הזה.
היא שמעה קולות ריצה והתנשפויות ואז ג'פרי הגיע ונעמד מולה. היא ניסתה לאסוף את שיערה במהירות אך זה היה מאוחר מדי. ג'פרי הביט בה בהשתאות והיא הניחה את המברשת לידה והליטה את פניה בידיה והחלה לבכות.
"דיי אל תב..כי" אמר ג'פרי באיטיות, חושב על כל מילה שאמר. הוא התיישב לידה בהיסוס.
"למה?" לבסוף שאל ג'פרי והיא הרימה את עיניה והביטה בו.
"אני.. זה לא בגללי… זה בגלל הנרי.. וסופיה.. הם הכריחו אותי לשמור את זהותי בסוד.. אני לא יודעת למה.. אני לא יודעת כלום!" אמרה תאליה ויללותיה חזרו.
"תספרי לי מה את כן יודעת" ביקש ג'פרי. הוא היה כלכך רך ומבין ותאליה אהבה אותו כלכך.
היא נשמה נשימה עמוקה והרימה את ראשה, להביט בעיניו הירוקות והיפות שהביטו בה בסקרנות.
"אחותי נעלמה כשהייתה בת אחת עשרה. מאז שהיא נעלמה הורי החלו להתרחק ממני והיה נראה שהם דיי.. פוחדים ממני.. הם תמיד לקחו אותי למקומות הכי מרוחקים והכי מבודדים, ולא נתנו לי להתחבר עם אנשים. בשלב כלשהו דיי התרגלתי לזה. עד מה שקרה עד לפני חודשיים. יום אחרי שהגענו לבית חדש ומבודד, אני שקעתי בשינה מסתורית באמצע היום. כשהתעוררתי ההורים שלי והמטפלת שלי פשוט נעלמו כלא היו. זאת הנקודה שהנרי מצא אותי. הוא לקח אותי לסופיה ושם הם החליטו שאני יצטרף אלייך. ההורים שלי תמיד הסתירו אותי ממישהו, או ממשהו והנרי יודע מה זה. אתה מבין? אני חייבת להשאר ככה אחרת אין סיכוי שאני ייראה את ההורים שלי.. אחרת המישהו הזה שמחפש אותי, יוכל למצוא אותי" אמרה תאליה והשאירה את ג'פרי בפה פעור. לא מספיק להקל את העובדה שפטר, החבר הטוב שלו, הוא בעצם ילדה, אמנם ילדה יפהיפיה, אבל עדיין ילדה, גם היא באה עם סיפור מזעזע כזה.
"אה ואני גם חצי אלפית" הוסיפה תאליה באגביות.
תגובות (0)