אבוד באקו- הקדמה (בתקווה שתאהבו אמשיך את זה)

אחרי שלוש שנות אימונים, הוא כבר כאן. הפרויקט הזה הלהיב אותו מהרגע הראשון, וסוף סוף הוא נמצא שם.
"חמשתכם," קרא המפקד בקול רשמי. "אתם עוברים לשלב הבא של פרויקט אקו."
"למה אני תקוע עם עוד ארבעה ילדים?' הוא שאל את עצמו, מתמרמר על העובדה שהוא חייב לעבוד בצוות עם עוד אנשים מעצבנים אחרים.
לפתע, ללא כל אזהרה, שולחן ארוך הופיע מתוך הרצפה ועליו היו מונחים כלי נשק מחולקים לפי כיתות וחליפות קרב, מחולקות גם הן לפי כיתות.
"ג'ייסון מילר!" המפקד התקרב אל ג'ייס. "גש לקחת את החליפה שלך ולבחור את כלי הנשק שלך," הוא קרא.
מההתחלה רצה ג'ייס להיות גנב, ולכן לקח את חליפת הגנבים אשר התאפיינה בקפוצ'ון גדול ובמנגנון ההיעלמות. כמו כן, היו שם גם חגורה לפגיונות. הוא חיבר לחגורתו שתי חרבות דקות וארוכות מהסוג שהוא אהב. הוא הצליח להרוג איתן הכי הרבה מפלצות בסימולציה.
"אני שמח לאחל לך בהצלחה. התקדם לעבר השער," אמר המפקד והצביע לעבר מבנה השער הגדול, שעדיין לא הופעל. ג'ייס התקדם בצעדים מלאי ביטחון ונעמד מול השער, מפנה גבו אל השאר.
"דניאל וויס," המפקד פנה אל דניאל בקול רשמי, שבדרך כלל היה מעורר בדניאל גיחוך. הוא התפלא איך עדיין לא העיפו אותו מפרויקט הזה, עם היחס שהוא נותן לשאר האנשים.
הוא התקרב אל השולחן ובחן אותו בזהירות. מן הסתם, הוא לקח את החליפה שבעבורה התאמן כל הזמן הזה – החליפה של הגנבים. היא הייתה זהה לחלוטין לחליפה שג'ייס לקח. היא הייתה כהה, והייתה יכולה להסתוות בסביבות רבות גם בלי המנגנון המיוחד שלה. לטעמו, המנגנון הזה בכל מקרה היה מיותר אם הוא בקושי פועל. הוא דחף את עצמו אל תוך החליפה מעל הבגדים התחתיים המיוחדים. היא נסגרה ונצמדה לגופו באופן אוטומטי, כמו שחליפתו של ג'ייס עשתה.
הוא לקח שלושה פגיונות דקים ודחף אותן אל חגורתו. הוא שקל בידו את אחת הסכינים ולאחר מחשבה קצרה דחף גם אותה אל חגורתו. הוא לקח גם את שתי החרבות הדקות והארוכות שאפיינו את כיתת הגנבים, וחיבר אותן אל החגורה האחורית ביד מיומנת.
לפני שהמפקד הספיק להוסיף משהו, הוא כבר עמד לצדו של ג'ייס שחיוך נרגש היה על פניו.
"האנה בריין!" אמר המפקד בצעקה, על מנת להעיר את האנה אשר חלמה בהקיץ. "מ – מה?" אמרה בעודה חצי ישנה. "התקדמי ובחרי את חליפתך ואת כלי הנשק שלך," פקד עליה, חסר סבלנות.
"תורי? ייאי!" צעקה בהתרגשות, ודילגה לעבר השולחן.
"הממ.. איפה הזה של הקשתים?" אמרה בעודה מחפשת את החליפה ואת החץ וקשת שלה.
היא הרימה חליפה חומה, אשר צבעה אפיין את כיתת הציידים. היא נסגרה על גופה, ומיד לאחר מכן היא לקחה את משקפיה המיוחדים ואת כלי הנשק שלה, קשת. היו על השולחן חצים רעילים וחצים בעלי חומר נפץ. האנה לקחה מספר חצים רעילים ותחבה אותם בנרתיק אשר היה עמוס בחצים רגילים. היא לקחה כמות נכבדת של חצים מתפוצצים ודחפה גם אותם לשם.
"אל תבזבזי עוד זמן והתקדמי אל השער." קרא לעברה המפקד. האנה צייתה, ונעמדה ליד ג'ייס, מחייכת חיוך נרגש.
"אליסון מקמר," אמר המפקד. אליסון התקדמה בצעדים בוטחים אל עבר השולחן ולקחה חליפה אשר הייתה זהה לשל האנה. היא לקחה קשת מעץ שחור וערמה בנרתיק שלגבה חיצים רגילים וחיצים מורעלים. היא נעמדה לצדו של דניאל, מול השער.
"ריי שמידט!" אמר המפקד. ריי, שהיה נרגש במיוחד, רץ לקחת את חרבו, אשר היה בה מנגנון שמזרים אל הלהב זרם חשמל קטלני שמסוגל להרוג אדם לא מצויד בנגיעה. הוא לקח את חליפת הלוחם, שהייתה משוריינת וכבדה יותר משאר החליפות. הוא נתן לה להיצמד לגופו, ולאחר מכן התקדם אל עבר השער.
"אלה מסוקי המעקב שלכם." איש מבוגר, בעל שיער מאפיר וחליפה לבנה, התקרב אל חמשתם כשמחזיק קופסא מוזרה. הוא היה זה שבנה את החליפות. הוא הושיט קופסה מלאה במסוקי-4 כיוונים בעלי מצלמות מעקב. כל אחד לקח מסוק, וחיבר את מצלמתו לעבר המשקפיים המיוחדות שלו, כך שבמקרה הצורך יוכל לראות מנקודת המבט של המסוק, ולקבל מידע מהאוויר.

"אתם מוכנים?" שאל אותו איש מבוגר, בעודו פותח את השער.
"זה עומד לקרות." כל אחד אמר לעצמו בלב.