אבודים- פרק3

אחד מהם מתחיל לגעת בשמלה הלבנה שלי, בשיפולי הזהב העליונים ואין לי מה לעשות נגדם.
״תעזבו אותה!״ אני שומעת פתאום קול תקיף מורה להם.
״אוווו׳ תראו מי הגיע אם לא ריק!״ אומר האחד השמן ומשהק תוך כדי. ״מה קרה? אתה גם רוצה קצת?״
״לא, אני רוצה שתעזבו אותה.״ הוא אומר להם בשקט שאי אפשר להתעלם ממנו.
״ומה תעשה לנו אם לא?!״ הזה שציחקק קודם פונה אליו.
״אני אקרע אתכם מכות כמו שאני תמיד עושה״ הוא אומר להם בשלווה.
זה עצבן אותם. השמן מתחיל לרוץ אליו יחד עם אחד ממש גבוה. הגבוה בא לתת לו אגרוף עם שיא התנופה אבל ריק הזה פשוט זז הצידה והגבוה נופל על הרצפה בגלל התנופה.
השמן בא גם להרביץ לו אבל ריק נותן לו מכה באזור רגיש והוא נופל על הקרקע, מתפתל מכאבים.
״קדימה טומי, בוא נראה למי יש את זה״ הוא אומר לזה האחרון שנשאר לצידי.
הם הולכים קרב מגע שבסופו טומי שוכב כל הרצפה חסר הכרה והשניים הקודמים בורחים משם, מושכים את הטומי הזה תוך כדי מגוון רחב של קללות.
״היי״ מישהו מושך את תשומת ליבי ״את בסדר?״
אני רואה את ׳ריק׳ מדבר אליי ״אמממ….כן, נראלי״
״כדאי שתחזרי עכשיו הביתה״ הוא אומר ומתחיל ללכת.
״כן, אני יודעת, אבל חכה רגע!״ אני קוראת והוא עוצר.
״מה יש?״ הוא מסתובב אליי בחוסר רצון בולט.
״אני לא יודעת איפה אני בדיוק…״ אני עונה לו במבוכה.
״מה זאת אומרת לא יודעת איפה את?! סתם פתאום הופעת לך פה?!״ הוא מתאר את מה שקרה לי עכשיו.
״כן״ אני עונה לו.
אני נותן בי מבט לא מאמין ״כן, תודה אלוקים!״ הוא צועק לשמיים ״הדבר היחיד שהיה חסר לי עכשיו זאת איזשהי משוגעת, תודה רבה באמת!״
״אני לא משוגעת!״ אני מוחה.
״אני בטוח שלא״ הוא מחייך אליי וממשיך ללכת.
״בבקשה תחכה לי!״ אני צועקת לו, מנסה להתגבר על הדמעות שמאיימות לפרוץ לי. ״אני…אני…באמת שאני לא יודעת איפה אני ואני רק רוצה לחזור הביתה…ואני לא מבינה את המקום המוזר הזה…ואתה היחיד שהיה נחמד אליי עד עכשיו״
״עד עכשיו זה הרבה זמן אה?״ הוא אומר בציניות ומסתובב אליי. ואז משהו בפנים שלו מתרכך ״טוב בסדר, בואי, אני יעזור לך״ הוא עושה לי עם היד ואני הולכת אליו בצעדים מהוססים.
״מה זה?!״ אני נרתעת המידה כשלפתע קופסא כחולה עוברת למדנו על האדמה השחורה במהירות עצומה.
״מה זה מה?״ הוא לא מבין.
״הדבר הכחול הזה, הוא זז יותר מהר מראגי״
״מי זה ראגי?״
״הטיגריס הצמוד שלי״ אני מסבירה לו.
״דמט, זה הדבר האחרון שאני צריך עכשיו״