אבודים- פרק 1

דשא.
אי שם ציפורים מצייצות.
המפל נופל על פני המים בקול רעש.
צעדי החיות מטופפות על הקרקע.
״לורנסיה!״ נשמעת צעקה.
״אה?״ אני מסתובבת אחורה, נקטעת ממחשבותיי.
״השליט מחפש אותך״ הוא אומר ״הוא מבקש שתחזרי בעוד כחצי שעה״
״אוקיי, אלרון״ אני מחייכת אליו.
אני נושמת עמוקות, יודעת שאני לא אוכל לחזור למחשבות שלי.
״תגיד אלרון,״ אני אומרת לפני שהוא הולך ״אתה חושב שיש מקום שאנחנו לא יודעים עליו?״
״מה זאת אומרת גבירתי?״ הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו.
״אולי…יש איפשהו מקום שאנחנו בכלל לא מודעים אליו, עולם אחר, שונה משלנו?״ אני מנסה להסביר את עצמי.
״בוודאי, יש הרבה מימדים״ הוא מחייך.
״כן אבל…מקום שונה, מקום שמתרחשים בו דברים שאנחנו רק יכולים לחלום עליהם…נגיד, שיש מין משהו כזה שזז יותר מהר מסוס דוהר? ותהיה להם דרך להכין אוכל במהירות ו…האנשים שם יראו שונה ו…״
״אני מבין אותך״ הוא קוטע את מחשבותיי.
״ומה אתה חושב?״ אני שואלת אותו.
״שאלה לא מחשבות ראויות לנערה צעירה״ הוא אומר ופונה הלאה.
אני נאנחת. 
לפתע נשמעת נהמה מאחוריי.
אני מסתכלת לראות מה זה ורואה טיגריס לבן צעיר שנוהם לעברי.
״היי ראגי״ אני מגרדת לטיגריס בראש והוא מתחיל לגרגר בעונג.
״מה אתה אומר, אני באמת חושבת יותר מדי?״ 
הוא נוהם.
״אני אקח את זה כלא״ אני מצחקקת והוא מלקק את ידי.
אני ממשיכה ללטף אותו כשאני מסתכלת בשמיים.
״חייב להיות איפשהו עולם כזה…פשוט,פשוט חייב…נכון ראגי?״ אני שואלת אותו כשאני שכובה על הדשא.
הוא מלקק לי את האף ומתגלגל על הדשא. 
״אה, אני מבינה…אתה רוצה דגדוגים?״ אני מחייכת ״ה-כן, מי רוצה דגדוגים? ה-מי ה-מי ה-מי?״ אני מדברת אליו כמו לתינוקות ומדגדגת אותו בבטן. הוא זז בהנאה. ״ה-מי החמוד? ה-מי ה-מי ה-מי?״
ואז אני שמה לב לשמים ״ומי צריכה ללכת עכשיו?״ אני אומרת ״קדימה ראגי בוא נזוז!״
הוא נעמד ואני עולה עליו. הוא מתחיל לרוץ במהירות עד שהוא נעצר מול עץ גדול.
אני עולה עליו במהירות, עד שמגיעה לפתח הכניסה. אני נכנסת ואלרון מתחיל ללכת לצידי ״איחרת״ הוא אומר.
״כן, כן אני יודעת״ אני ממלמלת תוך כדי שאנחנו עוברים דלתות ומסדרונות רבים ״אני מצטערת״
״אני מקווה בשבילך שהוא יבין את ההצטערות הזאת שלך!״
״הוא יבין, אני מקווה״ אני מחייכת אליו חיוך שאמור לעודד אותי יותר מאשר אותו ופותחת את הדלת האחרונה.
על בימה, בכיסא מהודר יושב מולי אלפוריון, שליט האלפים ושומר המימד הנוכחי. 
״היי אבא״