אׂת'יה- חלק א' (הקדמה)

אָתֶ'יָה פשוט בהתה בקיר בלי סיבה מוצדקת, בתקווה שהטפט בדוגמת הפרחים יתקלף מעליו. זה לא עתיד היה לקרות.
"המלכה."
היא הסתובבה הצידה ודגה ספר עבה מהמדף מעל למיטה שלה והחלה לעיין בו.
"אני קוראת."
השומר גירד את עורפו באי-נוחות. "כן- המלכה… ארוחת הבוקר שלך מוכנה," אמר. "רוצים לראותך. לכך נועדה הארוחה."
את'יה בהתה בשומר במבט קר ומשה ממקומה. מישהו צרח.
"מה קורה כאן?" חקרה את השומר. "מכינים לי בשר אדם?"
השומר פשוט משך בידה בלי לומר מילה והוציא אותה מהחדר.
את'יה הציצה דרך אחד מהחלונות המפוארים; נכנסו כמה זאבים לארמון, יחד עם צבא. "תוקפים אותנו?! זאת אומרת, אותי?"
השומר המשונה הנהן ודחף אותה באלימות אל תוך ארון צדדי, וסגר מאחוריו את הדלת.

היה חשוך בארון, ויותר מכך, מסריח. המטרה לא הייתה אמורה להיות להוציא אותה מן הארמון כדי שיוכלו המשמר להעביר אותה למקום מוגן?
היא המשיכה להרהר בכך עד שהחלה לטלטל את הידית, היא לא נפתחה. אולי תנסה לכשף את הדלת? זה לא יצליח…
היא נפתחה מעצמה בחבטה והטיחה את את'יה אחורנית עמוק יותר אל תוך ארון הציוד (עד כמה שארון שכזה יכול להיות עמוק). לשבריר שנייה היה לה מספיק אור כדי לראות את האורח החדש 'במחבוא' המדהים שלה, מישהו במדי שומר: קטן קומה, בערך בגילה.
השומר לטש בה מבט מהרהר ונעל את הדלת בנקיפת אצבע, גם הוא מכשף ככל הנראה- יותר טוב מאת'יה.
"מה קורה כאן? אתה מוכן להסביר?"
אך השומר המרגיז רק שתק ונע באי נוחות בתוך החלל הצפוף, נשמעו נקישות רגליים מבחוץ, את'יה שתקה.
"תמצא אותה, המלכה והשומרים לא רחוקים מכאן."
את'יה טלטלה את השומר. "אני המלכה אידיוט, אָתֶ'יָה רייס. ואם לא תשחרר אותי עכשיו…"
הפנים שלה שבו אל תוך היד הקרה של השומר.
הוא זינק החוצה ומשך אותה מאחוריו, את'יה התקדמה בגרירת רגליים עד שחלפה על פני חלון מעוטר בזכוכיות צבעוניות. "אגסמינטי!"
הן התנפצו.