אֵלקַנוֹר -פרק 9- שומר החומה – חלק א'

אזהרה: נא לקרוא קודם את "רציתי להוסיף"!

"חומה!" צווחה איווי.
אלקין ושאר חבריה עמדו בקצה המדבר, חסרי אונים. אחרי שאיבדו את הצפון (במלוא מובן המילה "איבדו") ומצאו אותו שוב, הם נאלצו לעמוד, בלי יכולת לעשות דבר כמול הדבר הגבוהה, הנורא, האין סופי, ה…
"חומה?!" הזדעקה שוב איווי והביטה בחומה אילו רצחה את אימה, או גרוע יותר: הקניטה את אסטר בנוכחותה (מחזה מפחיד שאלקין עדיין סבלה ממראהו בסיוטיה הגרועים ביותר). "עשינו את כל הדרך לפה בשביל חומה מפגרת?! זה מה שיעצור את "הטיגריס הכחול והזאב הלבן"? חומה?!"
"היא בערך בגובה של ארבע וחצי מטרים" ציינה ג'ייז, "את לא יכולה לקפוץ מעליה או משהו?"
"אני אנושית, ג'ייז! זה חצי מטר יותר משאני מסוגלת לנתר, שלא נדבר שהעובי שלו בטח ידרוש עוד מאמץ ואין איפה לתפוס בחומה!" שיערה הכחול של איווי נחת על פניה ועיניה נצצו ברשע טהור. אלקין שיארה שאיווי לא רגילה לא להיות מסוגלת למשהו. אחרי הכל, היא פושעת מספר אחת בארץ! צמרמורת עברה בגבה של אלקין, איך מישהי שדואגת ככה לאחיה ובעלת חברים טובים כמו ארון (שנראה שהולך בדרך הצדק) יכולה לרצוח אנשים מבלי לעפעף?
"לא ידעתי שיש פה חומה" אמר ארון בקלילות שכמעט נראתה כמו התגרות באיווי, מה שהפך אותו לקורבן זעמה.
"אם אתה היית דואג שהזקן הסנילי ההוא בכפר שלך יאמר לנו שיש חומה לא הייתי טורחת לצאת בלי ציוד מתאים!" איווי השמיעה קול גרוני עמוק של חתול. אלקין חשבה רבות על מה שארון אמר לה, אולי יש לה סוג דומה של כוח כמו של איווי? "איך אני אמורה להשיג את האוצר שלי עכשיו? זאת אומרת, לשחרר את המלכה מאיפה שהיא לא כלואה!"
"זה שהיא נעדרת כבר שנים לא אומר שהיא כלואה" ציין אסטר בחיוך משועשע ותמים שזיכה אותו בחיוך רגוע וסובלני מצד איווי, אילו היה הפעוט שלה שבדיוק ניסה לומר משהו שנון. היא הרימה את מבטה אל אסטר כדי לראות את פרצופו ולנסות לפרוע את שיערו הלבן. מוזר היה לחשוב על הנער המבוגר הזה כבעל מודעות פחותה משל אחותו הקטנה.
איווי הסתובבה לחומה וחיוך שונה נסוך על פניה. לא חיוך חמים, כמו שהיא נותנת לאסטר בכל פעם שדיבר, אלה חיוך שאומר: "ניסת להתעסק עם חתולת הרחוב הלא נכונה!" או משהו כזה, שאורר באלקין תחושה לא טובה. אלקין החלה לרחם על החומה.
"בית היתומים?" שאל אסטר את איווי והיא גרגרה לאישור.
נראה שאסטר מבין את מה שאלקין לא, הוא ניגש ישר לעבודה. הוא הסיט קבוצת שיער אדום מצווארו של ארון ותפס אותו מהגרון. אלקין שיארה שאו שאסטר לא מודע לכוחו או שהוא מנסה להרוג את ארון, מכיוון שארון השתנק ופניו החווירו. אסטר השכיב את ארון בתנוחה של שכיבות שמיכה ונעמד מולו כשגבו מופנה לראשו של ארון.
איווי לא חיכתה לסימן. היא רצה כשגבה לחומה, עצרה, הסתובבה ורצה במעלה גבו של ארון, קפצה על כתפיו הגבוהות של אסטר וקפצה בזינוק אדיר מעל החומה.
כדקה עברה עד שקולה המרוחק של איווי נשמע: "אני בסדר! … וואו! המקום הזה כזה…!"
"אני מציעה שנזוז" אמרה ג'ייז ואחרי שאיווי לא חזרה תוך עשר דקות, כך הם עשו.
אלקין חשבה רבות על החלום ועל אלקנור ומנהגה לבלבל בינה לבין אלקין. היא התנהגה כאילו היא מקירה את אלקין כמו כף ידה וסביר להניח שגם את שמה האמיתי, יהיה אשר יהיה. אולי היא תדע עוד דברים עליה? כמו מי היא יעל ששמה מאורר באלקין כעס, אך לא שנאה? ומי הוריה? ואיך הגיעה לעולם הזה? האם היא חולמת? ולמה אין לה זיכרונות?
"אלקנור! אלקנור!" איש תפוז (כפי שאלקין קראה עכשיו לאנשים הכתומים מחוספסים בעלי השיער הירוק) צעק כמאה מטרים ממנה בעודו רץ וגרם לאלקין להרים את ראשה אוטומטית, אילו הקריאו את שמה בכיתה בזמן שחלמה בהקיץ. "אלקנור! שבת אלינו! חיכיתי לך! יש לי מלא לספר לך!"
האיש התקרב וסקר את פניה של אלקין. "את לא אלקנור!" הכריז.
"מה אתה אומר?" ארון גיחך והביט באיש המתנשף. הוא לבש חולצה ורודה משונה עם תחרה צהובה במקום שרוולים ואף שהיה בגובהו של ארון, רוחבו היה כפול. שיערו הירוק נח ישר כסרגל על ראש של האיש המיוזע.
"מוזר, הרגשתי כוח קסם חזק כמו שרק לה יכול להיות. אני כנראה נהיה חלש בכוחותיי. סלחי לי גברתי," האיש קד לאלקין והתעלם מעוקצנותו של ארון או מקיומו של מישהו מלבד אלקין. "הרשי לי להציג את עצמי: אני הרב לשעבר, יוֹרֶה, עכשיו שומר החומה הזאת."