אֵלקַנוֹר -פרק 6 חלק 2- גורילות ממתכת

כעס ובחילה שטפו את אלקין למראה הדם. היא כעסה על הקוף ועל כולם אך הייתה חסרת עונים. היא הרגישה כמו ציפור בקלוב; שבויה, מוקפת ברזל ומפוחדת. הקופים שהקיפו אותה רק הגבירו את כעסה. אלקין התקרבה לקוף בתנועה מאיימת.
"חחחר!" אלקין חשפה שיניים והשמיעה קול כמו של חתולי רחוב. ניביה הרגישו לה גדולים בהרבה וכך גם ציפורניה, שבמבט חטוף ראתה כי צמחו לניבים. הקוף נסוג, אך היא רק התחילה להתחמם. היא זינקה קדימה, ידיה נוגעות ברצפה לשבריר שנייה לפני שקפצה על אחד הגורילות והתגלגלה איתה. היא קרעה את שריון המתכת וחשפה למור קטן שהיה בפנים. הלמור כנראה היה חכם, כי אחרי עוד חשיפת ניבים הוא ברח.
אלקין קפצה מגורילת מתכת לאחרת, הורידה את השריון והדפה גורילות אחרות בבעיטה. היא הרגישה משוחררת, חיה וכל כך… חייתית!
אך זה לא נמשך לזמן רב. במהרה כל קופי המתכת תקפו אותה ואחרי מכה חזקה על הראש היא התאלפה.