אֵלקַנוֹר -פרק 3- רק דרך אחת

פרק 3: רק דרך אחת
אחרי מריחת זמן ומילים, כל הנוכחים בחדר הניחו לאלקין לנפשה. כל הסיפור של למה היא רוצה למצוא את המלכה והאזור מלא באוצרות, אחרי הכל, לא עניין אותם עד כדי כך והם הסכימו למשימה תמורת חמישית מהפרס הכספי לכל אחד מהם. ארון הוביל את ג'ייז, האחים הפושעים ואת אלקין לביתו שהיה בשכונה הקטנה שסבבה את המסעדה.
"שלום סבא!" צעק ארון בשנייה שנכנס לבקתת העץ. הבית היה עתיק למראה והאוויר מלא האבק גרם לאלקין להתעטש. מולם, על ספה בצבע ארגמן, ישב יצור דמוי אנוש שצבע ומרקם עורו כתפוז בשל. הכרס שלו הייתה גדולה עד שבקושי נראה ראשו בעדו.
"סבא?" מלמלה אלקין. לא היה שום דמיון בין הנער נחש ההוא לבין אותה דמות שמנה וכתומה.
"האפוטרופוס של ארון" הסבירה לה ג'ייז בלחש מבלי להסיר את עיניה הכחולות מארון שדיבר בנחישות אם "סבו". נראה שהם דנים בעניינים חשובים, ובשלב מסוים של השיחה עצב עמוק ניקר בעייני האפוטרופוס של ארון, אך הוא הצליח להעלות חיוך קטן למשמע המילים: "אני אעשה אותך מאושר." אלקין יכלה להישבע ששמעה אותו אומר: "אני כבר."
אחרי שארון חיבק את האפוטרופוס שלו, החבורה הלכה חזרה למסעדה.
"למה אנחנו חוזרים?" אלקין רטנה וכופפה את גבה במכבה של ייאוש, שרק שעשע את איווי וזיקה את אלקין במרפק חזק בבטן. אלקין נאבקה בצורך לפרוץ בבכי ולומר לה שתלשין לאימא שלה. למזלה הגדול של אלקין, היא הייתה די בטוחה, שהייתה לה אחות גדולה, אז בעולם שלה, והיא ידעה שנערות (כמו אלה שעוד לא התרגלה לכך שהיא בעצמה כזו עכשיו) לא בוכות ונשארות אדישות. לכן עצרה את נשימתה וכמעט נחנקה מהדמעות שעצרה בגרונה. היא מיהרה לשפשף עיניים, בתנועה של עייפות.
כמה בנות (שגם להן מרקם וצבע של תפוז, אך לא שמנות כמו האפוטרופוס) חייכו ורפרפו בעיניהן כדי למשוך את צומת ליבו של אסטר הנאה, שהפך יותר לבן ממה שכבר היה ונראה מבועט באמת ובתמים. איווי שמה את ידה על כתפו הגבוהה כדי להרגיעו, מה שהתפרש אצל כמה בנות כמכבה רומנטית וזיקה את איווי לכמה מבטים רושפים של עיניים מלאות איפור.
ארון (ואחריו כל השאר) ניגשו לאיש זקן ורזה, בעל קרחת, זקן ורוד ומטה, ששיחק משחק לוח נגד מה שנראה כמו חתול בגודל של איש לבוש בגדים אנושיים.
"גֵחְלין" ארון ניגש לאיש ורוד הזקן בקול עדין. כאשר הזקן לא ענה, חזר ארון בקול תקיף: "גחלון!"
"מה? מה?" הזקן הביט סביבו, "אה, זה אתה נערי. בוא שב, ראית את המהלך ההוא? גאוני לא?" גחלין זכה במבט רגוז מארון. "מה אתה צריך? עוד פעם עם שיקוי באהבה שרצית? אמרתי לך, זה לא בסדר לגרום לכל המלצריות להתאהב בך כדי שהנערה ההיא תקנא, איך קראו לה? נראה לי שזה היה…" ארון סתם לו את הפה בתנועה מעט גסה, לחיו סמוקות.
"לא באנו אליך בשביל איזה שיקוי! זה עניין רציני!" סינן ארון ובמבטו עבר לחיוך אכזרי שנעלם ברגע שתפס את זרועו בקעקוע הנחש ואלקין ראתה שעיניי הקעקוע זהרו בצבע זהוב לשנייה.

גחלין ישב בחדרו העמוס חפצים, עיניו עצומות וידיו מחזיקות אבקה כסופה. הוא מלמל משהו מול עיניהם הסקרניות של אלקין וחבריה. גחלין גמר את מילות הלחש שלו וזרק את האבקה לכיוון החבורה. אלקין התקבצה וכשמאום לא קרה העזה לפתח את עיניה בזמן כדי לראות את האבקה מקבלת צורות לא ברורות באוויר מולם. אלקין הסתובבה כדי לראות שאף אחד אחר לא הראה שום סימני פחד מהאבק ושאיווי מחייכת חיוך משועשע ומלא בוז, ג'ייז סוקרת אותה בשל הפחד שכנראה לא היה רגיל לפחד ממשהו שנזק אליך במקום זה, ארון שמביט באבק בריכוז ואסטר ש… טוב, כמו תמיד לא עושה כלום.
"אוי לי," נאנח גחלון הזקן בחבורה.
"מה קרה? אין דרך למקום מוצא של המלכה? אלקין שיקרה לנו? האבק היה חסר תועלת? כולנו עומדים למות? אתה יודע מה ישתלט עלי? מה?" שאל ארון בקוצר רוח ופתאום התפתל בכאב על הרצפה כהוא אוחז ביד שמאל. אלקין ראתה שוב את הזוהר המשונה מעיניי הנחש שהתפתל על ידו של הנער.
גחלין זרק אבקה בצבע אדום על ידו של ארון וזה קם מיד אילו הופל בטעות וכלום לא קרה. "אילו שטויות אתה מדבר!" נזף בו גחלין, "ברור שיש דרך. רק דרך אחת ואני חייב לציין שהיא לא פשוטה כלל. תעברו דרך ישובים רבים עד שתגיעו ליער מסוכן, משם תעברו מבחנים שהמקום בו נמצאת המלכה מציב לכם והם יהיו קשים! בנוסף, תעבדו משהו יקר ארך שימצא רק אם תמצאו את המלכה."
"אולי אדיף שלא נצה… רגע, אמרת המלכה, נכון? זאת שרשומה באגדה?" ניצוץ מוזר, דומה לזוהר של הנחש, עבר בעיניו של ארון, "אנחנו יוצאים מחר על הבוקר."
"אגדה? איזה אגדה?" שאלה אלקין.
ג'ייז הביטה באלקין אילו נפלה מהירח (אם בכלל היה כזה בעולם אלקנור). "את לא מהאזור, נכון?"
"אפשר לומר שאני גרה די רחוק" אמרה אלקין ושיחקה עם רגליה כמו הילדה הקטנה שהייתה מבפנים.
"לפי האגדה, ביום שבו אלקנור תעבור ותגמור איזו הרפתקה כלשהי, היא תיפגש אם המלכה ולפי האגדה זה צריך לקרות עוד בחודש הזה!" הסבירה ג'ייז.
"ואתם באמת מאמינים בזה? אתם דתיים או משהו?" שאלה אלקין. כל המבטים שהופנו אליה היו מזועזעים. "מה, אין אצלכם חילונים?"
"חילונים?" שאל אסטר במבט תוהה והסתכל באיווי אילו מבקש שתסביר לו, אך גם איווי לא ידעה את משמעות המילה.
"חילונים הם אנשים בלי דת" אמרה אלקין שהתחילה להרגיש לא בנוח עם כל צומת הלב שקיבלה.
"ברור שאנחנו דתיים" אמרה לבסוף ג'ייז, "אין מישהו שהוא לא דתי! יש אמונות שונות, אבל בחיי לא שמעתי על מישהו כה מסכן עד שאין לו דת."
אלקין החליטה לרדת מהנושא ולכן פתחה בנושא חדש. "גחלין, אתה אומר שיש לנו רק אפשרות אחת?"