שער אל המוות – פרק 20

– אמבר –

סטיבן היה המום. טוב, גם אני. יכולתי להבין אותו טוב מאוד.
״אח ואחות?״ שאל סטיבן.
״תאומים.״ הוספתי.
״אח ואחות תאומים?…. אה… בואי נבדוק… מתי נולדת?״
״ה – 22 במרץ, כמעט בחצות, לפני 15 שנה.״
״גם אני… בשיקגו?״
״כן.״
״יום שוויון האביב?״
״כן..״
עדיין הייתי המומה, אבל היה לי הרבה מה להגיד ודיברתי אל סטיבן במהירות ובערניות. ״תקשיב. יש כזה מפתח שיכול לפתוח את השער הזה. הוא נמצא במערה. כדי לפתוח אותו צריך תאומים…״
״כן, אני יודע.״ אמרתי. ״שנולדו בשוויון האביב. אח ואחות.״
״איפה שמעת על זה?״
״אה… סיפור די ארוך.״
״אז תספר לי אחר כך. אני ואתה – התאומים שמתאימים להשיג את המפתח. צריך להגיע למערה, אבל אף אף אחד לא יודע איפה היא נמצאת. כדי למצוא אותה צריך – ״
״שנייה!״ הוא קטע אותי. ״מאיפה אני יודע אני אספר לך. אבל מאיפה את יודעת?״
״כי.. היה לי חלום… ״ בעוד כמה שניות הוספתי: ״ואני דוברת רוחות.״
מבטו היה קצת מופתע, אבל אז הוא אמר:
״אז מה רצית להגיד לי?״
״רציתי להגיד שיש כמה דרכים למצוא את המערה. יש נבואה, אבל לא בטוח שהיא תעזור.״
סטיבן עצם עיניים וחשב קצת, ואז אמר:
״אי-שם, מתחת לאדמה ולים… אממ… מערה נסתרת, משהו עם אור כחול… לא. הנבואה לא נותנת מיקום מדויק.״
הפעם באמת הופתעתי. ״אתה יודע את הנבואה?״
״כן, ראיתי אותה פעם.״
״לא משנה.״ נאנחתי. ״הנבואה הייתה התקווה העיקרית שלנו. יש עוד איזה משהו… מגילה עתיקה שמתארת את מיקום המערה, אבל היא אבודה כבר הרבה שנים. אני באמת לא יודעת מה לעשות.״
ואז לפתע שמעתי קול מאחוריי.
״לא. לא צריך מגילה.״
מפינה חשוכה יצא אדם צעיר כבן 20, גבוה עם שיער חום בהיר וצלקת על הלחי השמאלי. סיימון. הבחור מהחלום.