מרובעת \3

לא תאמינו מה גיליתי!
ציפיתי שדווקא כאשר אהיה בבית, במקום שקט יחסית, כל הקטע של שמיעת מחשבות ירגע קצת.
אפשר לומר שטעיתי בגדול.
העוצמה שבה אני מסוגלת לשמוע את המחשבות של אחרים נשארה אותו הדבר, זה נהיה אולי אפילו יותר חזק.
בבית, אומנם היה לי יותר קל להירדם בלילות (כי לא שמעתי מחשבות של אנשים על סף מוות), אבל מצד שני, הכוח השני שנוסף לי התגלה.
והוא: אני יכולה להיות בלתי נראית (מאוחר יותר גיליתי שכאשר אני בלתי-נראית אני יכולה לעבור דרך קירות-מסתבר שזה בא ביחד, כמו תופעת לוואי של הכוח הזה).
בתיכון לא היה יותר מדי טוב. המחשבות של שאר התלמידים חירפנו אותי. החברות שלי לא הבינו מה עובר עלי והן נפגעו ממני כי לא שיתפתי אותן.
בלילות בכיתי בשקט, לא רציתי ששריל ואמא יידעו מה עובר עלי.
מצבה הנפשי של אמא היה גם ככה מעורער ושריל…. טוב, מאז התאונה כל אחת מאיתנו נהייתה מסוגרת בעצמה. במקום שהמוות של אבא יאחד אותנו כמשפחה, הרגשתי כיצד המשפחה מתפרקת.
תמיד הייתי תלמידה טובה-אבל לאחרונה התחלתי להדרדר בלימודים.
הפכתי את עצמי לבלתי נראית והברזתי מהרבה שיעורים.
הפסקתי להכין שיעורי בית ולהתאמן למבחנים.
אם המורה הייתה שואלת אותי שאלה, הייתי קוראת בראשה את התשובה ואז אומרת אותה בקול.
במבחנים הייתי שומעת את התשובות בראשם של אלו שכן למדו ואז הייתי רושמת אותם בעצמי. מכנים את מה שעשיתי "העתקה".
התחלתי לחיות סתם. מנערה יחסית מקובלת נהייתי פריקית.
בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני לא מסוגלת יותר. לא יכולתי לשמור את זה בסוד לבד.
הרגשתי שאני חייבת לחלוק את זה אם מישהו-אחרת אני אשתגע!
התלבטתי את מי לשתף בכוחות שלי.
את אמא? לא רעיון טוב. גם ככה היא מתמוטטת.
סאם (החברה הכי טובה שלי ונכון לעכשיו גם היחידה-כל שאר החברות נטשו אותי אחרי שנהפכתי לפריקית)? גם לא רעיון טוב. היא תהיה בטוחה שאיבדתי את שפיות דעתי (במובנים מסוימים זה באמת מה שקרה…).
איזה-שהוא קרוב משפחה? אם כן אז את מי?
הרגשתי שאני עוד רגע אפרוץ בבכי מרוב ייאוש. זה חייב להיות כל כך קשה? נגזר עלי לשאת את כל זה לבד עד סוף ימיי?
ואז פתאום נפל לי האסימון.
שריל!!!
אני אשתף את שריל בזה שיש לי כוחות.
הרי היא אחותי. אני אוכל להוכיח לה שיש לי כוחות.
בפרק הבא: אני מגלה הכל לשריל ומגלה בעצמי את הכוח השלישי שלי.

רוצים המשך??? אז תגיבו!
XOXO הנסיכה E