מאגיה מאניה-פרק 2

"למה, אלוני? הם… הם אומרים שאתה קוסם, לא? ובית הספר הזה מיועד לקוסמים כמוך. זה כנראה המקום בשבילך." אמרה אימו. "אני לא קוסם, אמא. עד לפני חמש דקות לא האמנתי שקוסמים קיימים בכלל. גם עכשיו אני לא מאמין בזה. וחוץ מזה, זאת פנימייה. אם אני אלמד שם, אני הולך להיות שם רוב השנה. מה אני אגיד למחנך של הכיתה שלי? מה אני אגיד לרועי? אני לא יכול ללכת סתם ככה. אם אני אגיד להם שאני קוסם או משהו כזה, הם יחשבו שהשתגעתי! אולי זאת בכלל סתם מתיחה?" הוא אמר, ומרגע לרגע נהיה יותר משוכנע שזאת אכן סתם מתיחה מרגיזה. "זה לא יכול להיות. הבאתי את החבילה מהדואר, וגם בדואר היה רשום השם של בית הספר." אמרה אימו והצביעה על החבילה. "בסדר, בואי נפתח אותה ונראה מה יש שם אם את כל כך בטוחה שזה נשלח מהפנימייה." הוא קיווה שהוא זה שצודק ולא אימו. אימו הביאה את הסכין היפנית מהמטבח וחתכה את קופסת הקרטון. הם הוציאו משם ערימת ספרים, שלצערו אכן היו, אם אפשר לכנות אותם כך, ספרי קסם. היו שם כותרות כמו: "כיצד תהפכו קרפדה לכוס תה ועוד מעשי כשפים" או "התורה של הקסם המודרני: מתיאוריה ועד פרקטיקה". אלו יועדו להיות ספרי הלימוד שלו לשנת הלימודים הקרובה. אך הוא יוודא שיעודם של הספרים האלה לא ימומש. "אמרתי לך כבר, אמא, אני לא הולך ללמוד שם!" הוא החל ממש להתרגז, בעיקר כי גילה שהצדק אינו עימו. "ככה את נותנת לי ללכת? את מוותרת עליי בכזאת קלות? השתכנעת שזה העתיד הטוב בשבילי בגלל קריאה של פחות מחמש דקות בפיסת נייר? תודה רבה, אמא! זה באמת מה שאני מצפה ממך לעשות!" אמר בציניות. הוא הלך בכעס לחדרו. "חכה רגע, אלוני!" קראה אחריו אימו. "יש לי משהו לספר לך". הוא עצר והפנה את ראשו לעברה. "מה?" סינן בכעס, "אבא הוא בעצם קוסם ולא אמרת לי כל השנים האלה? הוא חבר ב"אגודת הקוסמים האמריקנית"? אוי, נו באמת, אמא! קראתי מספיק ספרים שהיו מלאים בשטויות האלה!" אמר שוב בציניות, עלה לחדרו וטרק את הדלת. הוא הביט בספרי הפנטזיה הרבים שהיו מסודרים על הכוננית בחדרו ואט אט החל להאמין בדברים של עצמו. היה עליו לברר כמה דברים… אימו נשארה במטבח. "אבל… איך ידעת?" היא מלמלה.