מסעו של גאיוס פלאביוס אוקטאביוס – פרק ראשון

הוא שכב על ערש דווי, על המיטה מכוסת הבדים הססגוניים. שבעת בניו התייצבו לפניו. את כתר הזהב שלו הניח על כרית קטיפה אדומה בעלת מסגרת זהב. כתר המלכה נח על כרית זהה, רק קטנה יותר, מזה שלוש שנים. לבסוף הניח את השרביט עוד כרית מוארכת, לצד תאומתה, שחרבו של המלך נחה עליה כבר מספר דקות. על הכרית הקטנה ביותר הניח את הגלובוס קרוקיגר*."ובכן, בניי," פתח המלך הזקן, "עת לאחד מכם לרשת המלוכה. מאחר וכולכם היו פחדנים מכדי להרוג את אחיכם ולרשת את המלוכה כחוק, אאלץ להשתמש באמצעים אחרים. אמור לי, בני, וארניקס, התוכל להביא לי את הלפיד ממקומו ליד הדלת?" בנו הצעיר ביותר, פניקוס, הבין מיד את הרמז. מאחר ותושבתו של הלפיד היתה על הדלת, כל מה שנדרש מצד פניקוס היא דחיפה קלה, והאיש יפיל על עצמו את הלפיד ויישרף בנפילתו הארוכה. "טוב מאוד. אני מבין שלפחות מישהו אחד כאן יודע לדלל אוכלוסייה." אמר המלך הזקן "וכעת עליכם לקבוע בעצמכם מי יהיה יורשי." ואז לפתע הפסיק המלך לדבר וצנח לשנתו הסופית.

* * *

גאיוס פלביוס אוקטאביוס, בנו הבכור של המלך יצא את העיר ביום השישי לאוקטובר. אחיו טענו שהוא אינו מתאים למלוכה. אפשר לחשוב שכאשר שערו וזקנו של מישהו מלבינים הוא כבר מת! אך בנו של המלך הרם לא התכוון כלל וכלל למות כעת. הוא לא היה, איך שאומרים בסלנג הנוכחי של העיר, מתאים לזה. וכך הוא יצא מן העיר לאור השמש המפציעה, עטוי גלימת מסע אפורה, פניו אל היערות. אולי בני היערות יוכלו לעזור לו. בצהריים עצר ליד הפלג הקטן, אכל את ה"רגיוס פאניס", הלחם המלכותי שלו. ולאחר מכן הוא ראה חץ נתקע באדמה. הוא הרים את החץ. ראשית הביט בחץ, סקר אותו היטב. עץ אלון, כמו חציהם של בני היערות. אחר הביט בלהב. עשוי אבן אך חד כתער, כמו חציהם של בני היערות. לבסוף לבסוף ייצב את אגודלו כך שתהיה אנכית לקרקע והכניס אותה לתוך חריץ החץ. אחר הפנה את החץ אליו הלהב היה אופקי, כנועד לפגוע בצלעותיהם של בני אדם ולא של בהמות. כמו חיציהם של בני היערות.

*גלובוס קרוקיגר – כדור מתכת עם צלב מעליו, ששימש כסמל לעוצמתו הדתית של שליט