מכשפה מתלמדת – פרק 8

"קדימה אנה, תתרכזי"
"אני מנסה. לא הולך לי"
"נו, אנה. עוד מאמץ קטן"
"לורן תיהי בשקט! זה לא כזה קל כמו שזה נראה"
התנשפתי ממאמץ
"נו אנה…את סתם מבזבזת זמן!"
"לורן את מפריעה לי להתרכז!!"
"קדימה אנה, עוד 15 כפיפות בטן ואת מגיעה ל-50!!!"
* צלצול *
"זהו, אני מתה" אמרתי בזמן שלורן, גרייס, אוליביה ואני התקדמנו לכיוון המלתחות אחרי שיעור ספורט.
"את אולי מתה – אני כבר בגלגול הבא שלי" התנשפה גרייס והחזיקה את המותן שלה.
"אתן לפחות עשיתן תוצאה טובה. שתי שניות והייתי נכשלת" אמרה אוליביה כשפתחנו את הדלתות ונגשנו לקחת מגבות. "שלושתכך מה זה לא בכושר. מהיום בכל בוקר בשש עושים ריצה" אמרה לורן. זרקנו עליה מגבות. "או קיי, או קיי, בלי ריצה!" היא התגלגלה מצחוק. לורן עשתה 50 כפיפות בטן ב45 שניות כשאנחנו בדקה וחצי היינו רק ב30. לפני שבוע לורן נכנסה לבית ספר ומאז השלישייה שלנו הפכה לרביעיה. גרייס ואוליביה קיבלו את לורן בלי לשאול שאלות ומסתבר שזה היה דווקא מוצלח.
בכל יום אחרי הלימודים לורן מלמדת אותי כשפים. אני ממש טובה בזה, זה אצלי בדם, תרתי משמע (לורן תמיד נשפכת מצחוק כשאני אומרת את זה) למשל, אחרי שלושה נסיונות כושלים ווילון בוער אחד הצלחתי להדליק נר ולכבות אותו. לורן אומרת שזה ממש כבוד ללמד אותי כי היא אף פעם לא ראתה מכשפה שלמדה כל-כך מהר. ולפעמים אנחנו מדברות על העבר שלה. על הבית הישן שלה, על השיעורים עם לינדה, ועל ההורים שלה. אני עוזרת לה ללמוד לדבר ב'סלנג' ולהשתמש במכשירים חשמליים.אחד הדברים היותר מצחיקים שקרו היה כשלימדתי אותה על הטלוויזיה. יום שלם היא נתקעה מול אמ-טי-וי. היינו פתוחות בכל הנושאים, אבל רק על נושא אחד לא דיברנו. על אדמונד. אני יודעת שהאהבה שלו אליה לא הייתה חד צדדית. לורן כל הזמן אומרת לי שהיא התגברה על זה. אבל אני יודעת שלא. לא אמרתי לה את זה.

-כמה ימים אחר כך-

"בוקר טוב תלמידים" אמרה המורה כשנכנסה לכיתה.
"בוקר טוב המורה" ענינו לה כמו ילידים בגן. אני שונאת את זה.
"היום מצטרף אלינו תלמיד חדש לכיתה. תכירו את אדי" אמרה המורה והצביע על התלמיד שהיה לידה. לאדי היה שיער שחור קצר עם פוני שירד עד העיניים ו-וואוו, איזה עיניים! אפורות מהממות. שמעתי התנשפות שקטה לידי וראיתי את לורן בוהה באדי בהלם (סופסוף, אני שמחה לדעת שאני לא היחידה שעושה את זה) "מה קרה?" שאלתי אותה.
"אדי…אדמונד.." היא גימגמה
"אהה.. אני מבינה. אדי היה הכינוי של אדמונד וקשה לך להיזכר בזה?" אמרתי בלחש. בכל פעם שהזכרנו את אדמונד לא יכולתי להישאר עם קול יציב.
"לא..כן..גם..לא רק.." לורן גימגמה שוב
"אז מה קרה?" שאלתי שוב
לורן נשמה עמוק ואמרה "אדי , התלמיד החדש – זה אדמונד!"

בבקשה להגיב:)