מאגיה מאניה-פרק 1

אלון הלך בסמטה החשוכה שהייתה קיצור דרך לביתו. נדמה היה לו שהוא ראה איש לבוש גלימה שחורה בעל קרחת מבהיקה המביט בו בפתח אחד הבתים, אך כשהסתכל שנית לאותו הכיוון, האיש לא היה שם. פנסי הרחוב החלו להבהב. 'בטוח שזו סתם בעיה בחשמל', חשב לעצמו. הוא החל להרגיש מפוחד במקצת והחיש את צעדיו לעבר היציאה מן הסמטה. הוא הגיע אל מעבר החצייה שהפריד בין הרחוב שלו לבין הסמטה. הוא שמע רעש חשוד מעליו. הוא הרים את ראשו וראה מטאטא עף באוויר. ואז, כמו האיש שראה קודם, המטאטא נעלם. זה היה רק כוכב מנצנץ בשמי הערב. הוא חצה את מעבר החצייה, מקווה לא להיתקל במוזרויות נוספות. עכברוש שחור משחור, בעל עיניים מרושעות, כמו שני הפנסים אדומים, הציץ אליו מבור הביוב הפתוח שעל הכביש. זה כבר היה מוזר מידיי. הוא החל לרוץ הביתה בשיא המהירות.
* * *
"אלוני!" קראה אימו כשנכנס הביתה. "יש מכתב בשבילך." הוא הניח על המדרגות את התיק שלקח איתו למפגש מבוכים ודרקונים בביתו של חברו, רועי, שממנו חזר זה עתה, ורץ אל המטבח כדי לקבל מאימו את המכתב. הם גרו, שניהם לבדם, בקוטג' לא גדול במיוחד עם גינה קטנה. הוריו של אלון התגרשו כשהוא היה בן שלוש ואביו חי באמריקה. בעוד כשבועיים אלון עמד לעלות לכיתה ט'. הוא פתח את המעטפה שהושיטה לו אימו. על דף הנייר שהיה בתוכה נכתב:
"לכבוד,
הורי התלמיד אלון רוזנפלד ,
הננו שמחים להודיעכם כי בנכם התקבל לבית הספר "מאגיה מאניה" , בית ספר-פנימייה להכשרת מאגים (קוסמים) צעירים. בעוד כשבועיים, בתאריך ה-31.8.10, בשעה שבע בערב, עליכם להגיע עם בנכם למשכן לאומנויות הבמה בתל אביב, משם תצא ההסעה המיועדת לתלמידים הגרים במחוז מרכז. ספרי הלימוד נשלחו לביתכם בדואר. בית הספר שוכן בצפון הארץ, ובנכם רשאי לחזור לביתו בכל החופשות. עם תום החופשה יחזרו התלמידים לבית הספר. מצפים לראות את בנכם ומאחלים לו שנת לימודים מוצלחת ופורייה, דרור גבע, מנהל בית הספר וצוות המורים." "הבאתי את החבילה מהדואר!" קראה אימו בהתרגשות והצביעה על קופסת קרטון גדולה שהונחה על השולחן. "אני לא הולך לשם, אמא." אמר אלון.