the Contract: wall or Death

"בעוד שלוש שניות זה יקרה… מבלי שתשים לב זה ישאב אותך ו-…" הוא קטע אותו.
"די אבא זה לא עובד עליי. אני לא אצליח להירדם ככה לעולם!" זעק בקול דקיק ומשך את שמיכתו אל מעל ראשו. "אולי תספר לי על אימא? כבר נמאס לי לחכות שאני אהיה גדול. גיל 8 זה גדול מספיק!" קבע.
"לא" אמר בקול רגוע והסיט את הבד הנעים והרך מפניו הקטנטנות והבהירות של בנו. קבוצת שיער בלונדינית נחתה על עינו הירוקה שנצצה מאורה של מנורת הלילה שליד מיטתו ,ואז החזיר אותה חזרה למקומה. "אבל אספר לך סיפור אחר…" לחש לו.
"סיפור אחר?" כיווץ את שפתיו ללא הבנה.
בעוד אביו מתיישב על כיסא העץ הקרוב , אמר "עצום את עיניך…"
וכך עשה. "אבא, אם זה עוד סיפור על קישואים מעופפים אני לא רוצה לשמו-"
"ששש…רק תקשיב." ומבלי להסתכל עליו החל בסיפורו.
"פעם, בזמן שאף אחד לא שמע עליו, במקום שאף אחד לא ביקר בו, היו ארבע ממלכות. ובכל שנה, כל מלך היה שולח את אחד האבירים הכי טובים שלו בכדי להילחם בוולדרסטייד -…"
"מה זה?" אמר ופתח חצי עין.
"תשתוק" עיניו היו עצומות גם הן, "תעצום שוב את עיניך!" ובשובבות חזר לעצם את עיניו.
"הוא היה ראש הממלכה העזובה. שנים רבות לפני כן התקיימה וועדה בנוגע לחילוק השטחים, וולדרסטייד לא הסכים ,ומאז ממלכתו לא נחשבת כממלכה. מאז הוא ניסה לעשות כל מה שיכל בכדי להתנקם בהם. ולכן המלכים החליטו להילחם. אך אף אחד מהאבירים שנשלחו לא היה חוזר חזרה לביתו.
כששמע זאת רובס , האביר מממלכת טרניס , מיד קם לשירותו של המלך והוכיח בקרב מול אבירים אחרים בממלכה את כשירותו לתפקיד. המלך קפץ מאושר כשראה זאת ושלח אותו מיד לאחד הנפחים לקבלת נשקים חדשים ומגנים. וכך עשה.

רגע לפני יציאתו לקרב הסביר המלך לרובס את מה שעומד לקרות ואת הסכנות החבויות. אמר לו שיחד איתו ילחמו עוד שני אבירים. והאביר שינצח יהיה היורש החדש של ממלכתו. הזהירו שאף לא אביר אחד חזר בחיים. הוא הנהן בהבנה והבטיח למלך שהוא יודע שינצח. שהוא אכן יביס את וולדרסטייד. וברוח מלחמתית יצא לדרכו.
את האבירים האחרים כבר פגש שם. ראה אותם נלחמים על חייהם. נאבקים עם האויבים. גם הוא ניסה. אך רגע לאחר מכן מצא עצמו יחד עם האחרים כלוא בצינוק של הממלכה העזובה. הטירה האפלה.
הם דיברו בינם המון. על נשיהם שמחכות להן בבית, על כך שיודעים שלא יחזרו, על כמה יהיה עצוב לכולם ועל דרך לברוח.
דקה לאחר מכן נכנס איש רזה, גבוה, מצולק וקירח לצינוק ושלוש מגילות בידיו ,השליך לכל אחד מהם אחת. יצא משם ונעל במנעול גדול ורועש את הסורגים.
האבירים פחדו לקרוא אותה, אך לא הייתה להם ברירה.
המגילה אמרה שיש להם שתי אפשרויות.
האחת היא מוות. היה רשום באותיות מרוחות שמי שבוחר בזה הוא האמיץ מכולם. שדרוש אומץ בשביל לתת אישור למישהו להרוג אותך . ניסו לעודד אותם.
והשנייה היא קיר הבטון מולם. אף אחד לא הבין מה זה אומר והם המשיכו לקרוא. הכתוב אמר שמאחורי קיר הבטון נמצאת תקוותם. אם הם שוברים אותו ורואים ציפור הם חופשיים. אך אם הם רואים סלע, לא גדולה במיוחד. הם נידונים למוות בייסורים.
הוויכוחים בחדר נמשכו ונמשכו…כל אחד ניסה לשכנע את השני מה היא הדרך הטובה ביותר. אך בסוף כל אחד התפצל והגיעו להחלטה. אביר הממלכה השנייה החליט שהוא יתאבד לפני שהם יהרגו אותו. כי זה הדבר המכובד לעשות וכך עשה. אביר הממלכה השלישית אמר שהוא בוחר במוות, כי אין לדעת מה באמת מחכה מאחורי הקיר והאם זאת באמת תקווה או אשליה. ורק אביר הממלכה הראשון עדיין התחבט בינו לבין עצמו. הוא חשב על כך שמה אם כולם חשבו שאין תקווה? וישר בחרו במוות. מה אם הוא החכם?
הוא החליט, בחר בקיר הבטון.
הקירח נכנס. שאל את אביר הממלכה השלישית אמר לו מה הוא החליט. הקירח שלח אותו להוצאה להורג. והמשיך לרובס. רובס אמר לו מה החלטתו. לשבור את הקיר. הוא היה מעט המום והאביר חשב שהוא הצליח.
האביר שבר את הקיר.
הוא ראה שם את אשתו האהובה קשורה לסלע. מילותיו נעתקו מפיו ודמעות הציפו את עיניו הנפוחות.
המצולק אמר לו שבידיו ההחלטה. במידה והוא הורג אותה הוא חוזר עם הסלע לממלכה. כאות לרצח. להרוג אותה ולחיות? או למות ולהשאיר אותה בחיים. כמובן שהוא העדיף למות. אך אז התקרב אליו המצולק ולחש לו באוזן, מבלי שאף אחד שומע, סוד. על אותה אישה.
אף אחד לא ידע מה הוא לחש ל באותו רגע. אך האביר כעס וזעם.
ושוב הקירח שאל את אותה שאלה. מה הוא רוצה לעשות? להרוג אותה ולחזור מבויש לממלכה כי רצח את אשתו? או למות ושיזכרו אות לעד כאחד שנכשל?

אז אני שואל אותך בני,מה היית עושה?"

בנו פתח את עיניו לרווחה, ובעייפות אין סוף "אני לא הייתי מקשיב לאיש הרע ומבקש מאשתי לעזור לי להילחם בו ולברוח." אמר במתיקות.
"כמובן שזה מה שהיית עושה. " צחקק .
"לילה טוב" עצם עיניו ונרדם.
"לילה".

הוא צעד לחדרו הקטן ולמיטה הגדולה בהרגשת סיפוק. ניגש לארונו והוציא משם ארגז גדול. פתח אותו.
כשמגילה ישנה נראית בפנים ,כתר מוזהב וסלע מנופץ עם כתמי דם ניצבים מולו, עצם עיניו ,
נרדם גם הוא.