שנאה, לא בא בחשבון?! פרק -3-

טוב, נתתי לסיפור שם, אבל אני לא סגורה עליו אז יש מצב שאני אשנה אותו עוד פעם.. ביניתיים.. תהנו מהפרק השלישי…

פרק -3-
לאחר כמה שעות של רכיבה על הסוס, החליט כריסטופר לעצור ליד אכסניה. השעה הייתה שעת ערב והוא ידע שלא יספיק להגיע לטירה. הוא לא רצה להיכנס לתוך היער, סיפורים רבים סיפרו על היער, ולמרות שכריסטופר היה לוחם אמיץ, הוא העדיף שלא להסתכן.
"נעצור כאן," אמר למספר השומרים שרכבו סביבו, כשהגיעו קרוב לאכסניה. הם הנהנו בראשם ונעצרו.
כריסטופר ירד מגב הסוס והושיט את ידו לעזור לנערה, אך היא התעלמה מידו המושטת וזינקה מהסוס, נוחתת בצורה יציבה ומושלמת.
הוא היה יכול להבחין בעיניה הירוקות לאור הירח בוהקות, מהפנטות ומיהר להתרחק ממנה.
כריסטופר מיהר להסתתר מתחת לברדס העבה והם נכנסו לתוך האכסניה, מספר אנשים ישבו ואכלו את ארוחת הערב
כאשר הבחינו בשומרי המלך שנכנסו הם השתתקו, אך לאחר כמה דקות הם המשיכו בארוחה.
אחד השומרים פנה לקבלה וחזר כעבור רגע עם שתי מפתחות. הוא הגיש את אחד המפתחות לכריסטופר ואמר, "החדר שלך, אדוני."
כריסטופר הנהן בראשו ואמר, "ארצה להתקלח כעת, ואשמח אם המשרתת תעשה זאת עכשיו ובחדרי," השומר הנהן בראשו וחזר לקבלה, כעבור רגע אישה שמנה התקרבה אליהם ואמרה, "נכין את האמבטיה מיד, אדוני." והם עלו לעבר החדרים.
"את באה איתי," אמר כריסטופר לנערה שהביטה סביבה, סורקת את המקום מחפשת אחד דרך להימלט.
כריסטופר כאילו קרא את מחשבותיה. "אל תחשבי אפילו לברוח, כי אם תברחי, אני אמצא אותך ואני אהרוג אותך," לחש לה בשקט באוזנה, רגע לפני שנכנסו לחדר.
החדר היה קטן, אך נוח, עם מיטת יחיד שהייתה ליד הקיר. שולחן כתיבה קטן שעמד מתחת לחלון גדול. וכסא עץ, שבור.
מספר נערים נכנסו לחדר והכניסו אמבט גדול, ואחריהן נכנסו מספר נשים מחזיות דליים מלאות במים חמים שופכות אותם לתוך האמבט.
"תרצה עוד משהו אדוני?"" שאלו.
"זה יספיק," אמר. הם השאירו את הסבונים ועזבו את החדר. כריסטופר הביט סביבו ואמר לנערה שהסתכלה על המים החמים, היה נראה כאילו לא ראתה אמבט חם בחיה.
"את תשני שם." אמר והצביע על כורסה מרופטת שעמדה בצד הקיר.
היא הנהנה בראשה, וצעדה לעבר הכורסה הקטנה. הוא הסתכל עליה כאשר התכווצה בתוך הכורסה וכעבור רגע אמר, "אני הולך להתקלח, אם תרצי תוכלי להשתמש במים אחריי."
היא הנהנה בראשה.
כריסטופר פשט את הגלימה. הוא פשט את החולצה והוריד את המכנסיים. הנערה שידעה מה עומד לקרות, התכווצה עוד יותר במקומה והשפילה את מבטה.
כריסטופר הסתכל עליה, מחייך מעט, הוא פשט את תחתוניו ונכנס לתוך האמבטיה הנעימה. הוא שהה שם שעה שלימה עד שהחליט לצאת.
"את," אמר לנערה המנומנמת.היא קפצה בבהלה והסתכלה עליו בכעס, אך הוא התעלם ממבטה הזועף ואמר, "הביאי לי את המגבת שעל המיטה."
היא הנהנה בראשה והגישה לו את המגבת הלבנה. הוא לקח את המגבת מידיה ונעמד, היא עמדה מולו, מסתכלת על פניו בלבד. היא פחדה להביט לכל מקום אחד שמא תראה מה שעיניה לא צריכות לראות.
כריסטופר בחן את תווי פניה של הנערה ולא היה יכול שלא להתפעל מעיניה הירוקות, כל כך חתוליות, מגוון עורה שקיבל גוון מעט אדמדם, משרטוט שפתיה המלאות והאדומות כל כך שנראו כל כך רכות.
הוא התעטף במגבת ושאל בחיוך, "יותר טוב?"
היא לא ענתה ומהירה להתרחק ממנו. כשראה שהוא עומד לפשוט את המגבת שוב, היא מהירה להסתובב.
כעבור כמה דקות היא הסתובבה באיטיות וראה שהנסיך נכנס למיטתו. במשך כמה רגעים היא עמדה קפואה, תוהה אם להיכנס עכשיו לתוך האמבטיה, כשהמים עוד חמים או לחכות עד שתהיה בטוחה שהנסיך ישן ואז להיכנס כשהמים קרים. לבסוף החליטה להסתכן ולהיכנס לאמבטיה. היא מהירה לפשוט את בגדיה ולהיכנס לתוך האמבטיה החמימה, נהנית מהמים על גופה הדואב.
קסנדרה הסתכלה על הנסיך הישן ותהתה כמה קל יהיה אפשר להרוג אותו ולברוח, אך היא ידעה שמחוץ לחדר שעומדים מחוץ לחדר, ערוכים לקול תנועה הכי קטן שיעיד על כך שנֵסִיכֳם בסכנה.
קסנדרה פרמה באיטיות את צמתה, נותנת לשיערה לגלוש בחופשיות. היא נכנסה לתוך המים וחפפה את שיערה.
כעבור כמעט שעה, שהמים כבר התקררו, החליטה קסנדרה לצאת מהאמבט. היא הבחינה במגבת שהייתה זרוקה על הרצפה. היא ידעה של מי היא, ולמרות שמעט חששה לא ראתה מגבות אחרות ולבסוף לקחה אותה, התנגבה בה במהירות ומיד חזרה לבגדיה הישנים.
היא קלעה את שיערה לצמה פשוטה והתקפלה אל תוך הכורסה הקטנה.
חלון החדר היה פתוח ורוח קרירה נשבה לתוך החדר, גורמת לקסנדרה להצטמרר. היא התכווצה עוד יותר בתוך הכורסה, ושפשפה מעט את זרועותיה, מנסה להתחמם. היא חשבה שלא תצליח להירדם, אך לבסוף העייפות הכריעה אותה והיא נרדמה.
למחרת בבוקר, קסנדרה התעוררה לקול רעש מחריש אוזניים, היא קפצה בבהלה וזינקה מתוך הספה, מפילה את השמיכה שהתכסתה בה.
היא הסתכלה סביבה והבחינה באמבט, האנשים הרימו אותו, ומיהרו להתנצל. היא הסתכלה על כריסטופר שהברדס כבר כיסה אותו, כשהבחין בה אמר, "התעוררת. תהיי מוכנה, אנחנו נעזוב בעוד שעה."
היא הנהנה בראשה וקמה לעבר השירותים כשהבחינה בשמיכה שהייתה על הרצפה. היא הסתכלה על כריסטופר שלא הביט בה, או כך חשבה כיון היה מכוסה בברדס ואמרה, "תודה… על השמיכה."
הוא הנהן בראשו ואמר בקשיחות, "אל תחשבי שזה משנה משהו, את תעמדי לדין אצל המלך והוא יקבע את גזר דינך." ובמילים אלו עזב את החדר.
קסנדרה הסתכלה עליו עוזב, וחשבה לעצמה למה לא הרגה אותו כשהייתה לה הזדמנות.
בשעת צהריים הגיעו אל הארמון, כריסטופר לקח את ידה של קסנדרה וצעד לעבר חדר הישיבות, הוא ידע שדודו אמור לסיים בדקות הקרובות והחליט לחכות לו ואכן כעבור כמה דקות דלת החדר נפתחה ומספר שרים יצאו מהחדר, כאשר הבחינו בנסיך מהרו לקוד מעט.
הוא נכנס לחדר, דודו ישב על סביב השולחן הגדול והיה עסוק בדפים שהיו פזורים סביבו.
"שלום דוד," אמר כריסטופר וקד קלות.
"כריסטופר, אחייני," אמר המלך בשמחה כשראה את כריסטופר. הוא הבחין בקסנדרה ושאל בחיוך, "ומה הבאת לי, מתנה?"
הנסיך העיף מבט חטוף בנערה שעמדה ללא ניע ותהה לעצמו אם עשה בחכמה שהביא אותו לדודו שהיה מוכר כרודף נשים. הוא לא ידע כיצד דודו יתייחס לנערה, מאחר והיא אלביונית.
"היא נערה שמצאנו מדברת סרה על הממלכה כאשר אספנו את המיסים."
המלך הסתכל על הנערה ואמר, "התקרבי הנה, נערה."
הנערה עשתה מספר פסיעות קדימה. "מהו שמך?" שאל המלך.
היא הסתכלה עליו ואמרה בגאווה, "אני קסנדרה אליזבת טרנר, ואני נערה מהממלכה האלביונית, ממלכה שאבותיך שחטו במו ידם."
המלך חייך בלגלוג ואמר, "וזוהי דעתך?"
קסנדרה לא ענתה והמלך המשיך ,"אם כן, הסבירי לי, לאחר הטבח שאת כל כך מדברת שאנו גרמנו לו, איזו ממלכה הייתה מספיק רחומה כדי לקבל אתכם תחת חסותה, מי דאגה שתצליחו להשתקם?"
הנערה הסתכלה על המלך בעיניים רושפות ואמרה בכעס, "לזה את קורא שיקום? שילדים רבים מתים ברחובות מחוסר מזון. שאנשים מבוגרים מתים כי אין מי שידאג להם, שאתה לוקח את כל כספם, לזה אתה קורא עזרה, לזה ש—"
אבל היא לא יכלה לסיים את דבריה כי לפתע הרגישה משיכה וכעבור רגע נגררה אחורנית.
"שתקי, ילדה טיפשה, את יודעת בפני מי את עומדת?" שאל אחד השומרים בכעס, מחזיק אותה ומונע ממנה לרוץ אל המלך.
"אני יודעת, בפני רוצח!" צרחה קסנדרה בכעס וניסתה להשתחרר מאחיזתו של השומר.
המלך הסתכל על המחזה וחייך, "אני חושב שאני יודע איזה עונש יתאים לך ויחנך אותך לדבר בצורה הולמת בפני מלך."
"שום דבר לא יגרום לי לדבר אלייך בכבוד, אתה רוצח, כולכם רוצחים!"
המלך קרא לאחד השומרים, לחש לו דבר מה והשומר עזב. קסנדרה הסתכלה על השומר שעזב את החדר ולפתע החלה לחשוש, היא ידעה שחצתה את הגבול בכך שדיברה אל המלך בגסות אך כבר לא הייתה דרך חזרה.
במשך כמה דקות האנשים בחדר עמדו בשתיקה ולבסוף נכנס השומר בחזרה מלווה אישה שמנה בסביבות גיל החמישים לחייה.
"קראת לי אדוני?" שלאה האישה, מסתכלת בסקרנות סביבה מנסה להבין מה קרה.
"כן. בלה, הכירי את העוזרת החדשה שלך," אמר והצביע על קסנדרה שהייתה חבוקה בזרועותיו של השומר.
בלה הסתכלה על המלך והתקרבה אל קסנדרה, ואמרה ,"את יודעת לבשל, ילדה?"
קסנדרה הנהנה בראשה לאות לא ובלה צקצקה בלשונה בחוסר שביעות רצון, "אני מקווה שלנקות את יודעת, כי יש המון עבודה במטבח ואת לא תוכלי לשבת להתבטל."
קסנדרה הנהנה בראשה ואמרה, "אני יודעת לנקות."
בלה הנהנה בראשה ואמרה, "נהדר, את תתחילי מחר," והיא עזבה את החדר.
קסנדרה הסתכלה על המלך שלא הביט בה ופנה אל כריסטופר, "אתה תשגיח עליה כריסטופר, ותוודא שהיא עושה את כל עבודותיה בצייתנות, במקרה של חוסר משמעת יש לך אישור להטיל עליה איזה עונש שרק תרצה."
כריסטופר רצה למחות אך לבסוף אמר, "בסדר," הוא הסתכל על קסנדרה בתיעוב ואמר, "אני אקח אותך למגורי המשרתים."
השומר שחרר את קסנדרה והיא מהירה בעקבותיו של כריסטופר. הם צעדו בשתיקה עד שהגיעו על חדר שהיה בקצה המסדרון, הוא פתח את הדלת ואמר, "זה החדר שלך, בפנים מונחת התלבושת שלך."
היא הנהנה בצייתנות ולפתע הוא התקרב לעברה, לוכד אותה בקיר מאחוריה. "תיזהרי לך, דודי היה נדיב מספיק בשביל לא להרוג אותך, אבל אני מזהיר אותך, תעיזי לעשות שטות אחת או אחרת ואני נשבע לך שאת תשלמי על כך ביוקר."
במשך כמה שניות הם נעצו מבטים אחד בשני עד שלבסוף כריסטופר התרחק ממנה ומיהר לעזוב את המקום.
במשך כמה דקות עמדה קסנדרה קפואה על מקומה, היא ידעה שסיכנה את עצמה היום וזה כמעט גרם לה בחייה, אך היא הייתה חייבת לדבר, לצעוק, היא לא יכלה לעמוד בשקט כאשר ראתה אותו.
"והנסיך," חשבה לעצמה. "חושב שבעזרת איומים הוא יגרום לי לפחד," מלמלה לעצמה. "אם הוא היה עובר רק שליש ממה שאני עברתי, הוא לא היה מעז לדבר בכלל."
היא נכנסה לחדר והסתכלה על החדר שלמרות שהיה קטן, היה נוח. היא הסתכלה על המיטה שנראתה מזמינה ונכנסה לתוכה, כעבור רגע עצמה את עיניה ושקעה בשינה עמוקה.