שנאה בין שתי ממלכות פרק -9-

סליחה, שהעלתי מאוחר כל כך..פשוט רק עכשיו סיימתי לימודים (תכלס סיימתי בשמונה..)
ועכשיו אני הולכת להכין עוגה! :)
תיהנו!

פרק -9-
קסנדרה הסתכלה על אלפריק בהלם ואמרה, "על מה אתה מדבר?"
"בבקשה, שבי," אמר בסבלנות. הוא חיכה עד שתתיישב והסביר, "במשך שנים רבות העם האלביוני וגם העם האורניי סובלים סבל רב מהמלכות האורינית. הסיבה לכך היא היועצים שיש מסביב למלך או לפחות יועץ."
"במשך שנותיי הרבות כאן בחצר המלוכה הבחנתי במשהו מוזר שקורה בממלכה. משהו שהיה נראה כאילו התחיל מאז המתקפה נגד ממלכת אלביון."
"את הרי מכירה את הסיפור על המלחמה שבין שתי הממלכות, נכון?" שאל.
קסנדרה הנהנה בראשה והוא המשיך, "אם כן, את זוכרת שכאשר עלה אחיינו של המלך ג'ורג, הוא פתח במלחמה נגד אלביון ואף אחד לא ידע מה הסיבה."
"החלטתי לחקור קצת בספרים וגילתי שהאחיין, אנטוניו היה נער שליו, נער שבכלל לא רצה את המלוכה, המשרתות שהיו באותו תקופה סיפרו שהוא רצה לוותר על כס המלכות, אם כן מה גרם לשינוי הפתאומי?"
קסנדרה הייתה מסוקרנת, מעולם לא שמעה את ההיסטוריה בצורה כזאת. היא הסתכלה על אלפריק והוא המשיך. "סופר שהיה לנסיך אנטוניו היה יועץ, סוג של חבר טוב. כאשר שמע היועץ על החלטתו של אנטוניו, ניסה היועץ להניע את אנטוניו מלבצע את החלטתו והוא הצליח, לאחר השיחה נהפך אנטוניו לאדם אחר ואת שאר ההיסטוריה את כבר מכירה."
קסנדרה ישבה בשקט במשך מספר כמה רגעים ושאלה, עדיין לא בטוחה, "למה אתה מספר לי את זה?"
"כי יש לי חשד גדול שההיסטוריה תחזור על עצמה, אבל הפעם בצורה יותר משמעותית. הפעם ינסו לחסל סופית את ממלכת אלביון."
קסנדרה השתנקה בהלם ואמרה בהתרגשות, "זה לא יכול להיות, זה לא יקרה, זה רצח! הממלכות הסמוכות ידעו ולא ייתנו שמשהו כזה יקרה."
אלפריק נשך את שפתו התחתונה ואמר, "זה מתחיל, המלך כבר התחיל להעביר מסרים לממלכות הסמוכות. זה יקרה."
"אבל מה עם כריסטופר, הוא אומנם קוץ אידיוט אבל הוא לעולם לא יסכים לכך."
"כריסטופר בכלל לא מודע לעניין, אין לא מושג למה שיקרה," אמר אלפריק בשקט.
קסנדרה נעמדה בכעס ואמרה, "אז חייבים לספר לו, הוא חייב לדעת!"
אלפריק הסתכל על קסנדרה ואמר במהירות, "אסור לך לספר לו, אסור לו בכלל לדעת מזה."
"אבל למה?" שאלה קסנדרה בייאוש. "הוא יכול לעזור לנו, הוא יכול לנסות לשכנע את הדוד שלו לרדת מהרעיון, הוא—"
היא הסתכלה על אלפריק ואמרה בשקט, "הוא לא יצליח, נכון?"
אלפריק הנהן בראשו ואמר, "לכריסטופר אסור לדעת, כיוון שאם יוודע לו המלך ידע שיש מלשין בממלכה."
"המלך לא סיפר על העניינים הסודיים, חוץ ליועציו הקרובים ביותר. לצערי אני לא נכלל ביניהם, אם כריסטופר ידע המלך יבין שמישהו מביננו סיפר לו והוא יחשוד בי ראשון, כי משום מה הוא לא הכי סומך עלי."
אלפריק הסתכל על קסנדרה ואמר, "אסור לך בשום פנים ואופן לספר לכריסטופר דבר ממה שסיפרתי לך, מבחינתך את מעולם לא שמעת על מה שדיברנו."
"אני לא מבינה, אז למה רצית אותי?" תהמה קסנדרה.
"מכיוון שיש לך כוח, את אמיצה וחזקה ואת יכולה לעזור לנו להפיל את הממלכה. צפיתי בך מהיום הראשון כשהגעת לכאן, יש בך משהו מיוחד, כמעט מהפנט. את אמיצה בצורה לא רגילה, את כל מה שסימל המסדר בזמנו."
"המסדר?" שאלה קסנדרה, מבולבלת. "איזה מסדר?"
אלפריק הסתכל על קסנדרה ואמר, "זה לא חשוב כרגע, מה שחשוב עכשיו זה האם תצטרפי למאבק, האם תסכימי לקחת חלק בהצלת שתי הממלכות מהאיום הנורא שעתיד לבוא?"
קסנדרה הסתכלה על אלפריק ואמרה, "אני לא יודעת למה אתה מצפה שאני אעשה, אני סתם נערה פשוטה."
אלפריק לקח את ידיה ואמר בהתרגשות. "אבל זה מה שאת טועה, את לא, את מיוחדת, את אפילו לא שמה לב לזה."
"אז מה אתה רוצה שאני אעשה?"
אלפריק חייך בהקלה ואמר, "דבר ראשון אנחנו נתחיל באימונים שלך, את תצטרכי לצבור כח וידע. את תהיי חייבת לדעת הכל על הממלכה האורניית ובנוסף את תתאמני בכל סוגי כלי המלחמה."
אלפריק הסתכל על קסנדרה ואמר, "מחר באותה שעה במקום הזה אנחנו נתחיל באימונים."
קסנדרה אפילו לא ניסתה להתווכח, כל מה שרצתה לעשות זה להיכנס למיטה ולישון שינה ארוכה ונעימה.
היא הנהנה בראשה ושאלה, מעט בחיוך, "אני..עברתי, את המבחן?"
אלפריק חייך חיוך רחב ואמר, "בציון מעולה."
היא חייכה ועזבה את החדר, כשהגיעה לקצה המסדרון הבחינה בסבסטייאן שעמד וחיכה לה, ברגע שראה אותה הוא חייך ואמר, "הי."
קסנדרה הסתכלה עליו ואמרה בקרירות, "גם אתה חלק בזה."
הוא הנהן בראשו ואמר, "אלפריק היה מרוצה ממך, את היית הנערה היחידה שהצליחה לעבור את כל השלבים."
קסנדרה מצמצה את עיניה בחשדנות ושאלה, "אף אחד לא הצליח לעבור את כל חמשת השלבים?"
סבסטייאן הניד את ראשו לאות לא ואמר, "אני הצלחתי עד לשלב של המכשולים ונכשלתי."
"מזאת אומרת נכשלת?" שאלה, מבולבלת.
"קסנדרה, המכשולים שעברת בכל חדר לא היו הורגים אותך, במקרה הטוב היית מתעלפת, אבל לא היית מתה."
"אתה צוחק עלי נכון, אני כמעט מתתי בכל השלבים האלה," אמרה בכעס.
"לא, קסנדרה. את כמעט מתת, את נחבלת, נשרטת, אבל לא מתת."
"כי הצלחתי להגן על עצמי," אמרה, מדגישה את המילים.
סבסטייאן נאנח ואמר, "זה היה יום ארוך. בחדר מחכה לך אמבט עם מים חמים, מהרי שלא יתקרר."
"תודה," אמרה בשקט. היא כבר התחילה לרדת במדרגות כששמעה את קולו של סבסטייאן. היא הסתובבה לעברו וראתה את חיוכו. "אני אחכה בקוצר רוח להילחם נגדך."
היא חייכה וצעדה בחזרה לחדרה.
כשעשתה את דרכה בחזרה לחדר היא נעצרה מול המראה שהייתה במסדרון וכמעט התעלפה. המראה היה מזעזע. קסנדרה הייתה כולה חבולה. השמלה שלה הייתה הרוסה ולא היה שום סיכוי לתקן אותה.
היא צעדה במהירות לעבר חדרה שלפתע דלת חדרו של כריסטופר נפתחה ומתוכה יצאו כריסטופר, אדוארד ומליסה. הם נראו עליזים ושמחים.
קסנדרה קפאה על מקומה לרגע ואז החלה לרוץ לעבר חדרה מקווה שכריסטופר יהיה שקוע איתם שלא יבחין בה אך לצערה זה לא קרה כי רגע לאחר מכן שמעה אותו קורא בשמה.
"קסנדרה."
"כן?" שאלה, אך לא הסתובבה.
"תסתובבי, שפחה עלובה שכמותך," שמעה את קולה של מליסה אומר בבוז.
קסנדרה ניסתה לשמור על קור רוח, ממש לא היה חשק להתחיל מריבה עם מליסה. היא הסתובבה באיטיות נעמדת מול כריסטופר.
כריסטופר השתנק קלות ושאל, מכחכח את גרונו, "מה קרה לך?"
מליסה הסתכלה בלגלוג על קסנדרה ושאלה, "נאבקת עם הספרים?"
"מליסה, בבקשה," אמר אדוארד בשקט. מליסה פתחה זוג עיניים ענקיות לעבר אדוארד ואמרה בזעם, "אתה מצדד בעדה?!"
"לא, אני.. בואי איתי בבקשה," אמר. הוא לקח את ידה והם צעדו הרחק מכריסטופר וקסנדרה.
"אני יכולה ללכת, אדוני?" שאלה.
כריסטופר עוד עמד והסתכל עליה בהלם. הוא התקרב לעברה ושאל, "את מוכנה להסביר לי איך זה קרה לך?"
"כמו שהעלמה ברייטון אמרה לך, אני נאבקתי עם כמות הספרים הענקית, ועם כל הבלאגן והלכלוך שהיה," אמרה ונמנעה מלהביט בפניו.
כריסטופר הרים את סנטרה בידו כך שעיניהם נפגשו. קסנדרה הסמיקה במבוכה אך החזירה לו מבט. באור יכלה להבחין בעיניו הייחודיות, העיגול הפנימי של העין שלו מעט זהוב.
'יש לו עיניים כל כך מושלמות,' חשבה לעצמה והסמיקה מהמחשבה המוזרה שעלתה לראשה.
הוא נגע קלות בשריטות שהיו על פניה. "אני אשלח מישהו שיטפל בך ובפצעים שלך." אמר בשקט.
היא הנהנה בראשה. הוא עדיין לא עזב את סנטרה ולא היה נראה כאילו הוא מתכוון לעשות זאת בשניות הקרובות, הוא עוד בחן את פניה עד ששאלה קסנדרה במבוכה, "אני יכולה ללכת עכשיו?"
כריסטופר קפץ קלות ואמר, "כמובן." והוריד את ידו באיטיות.
קסנדרה עמדה במקום. במשך כמה שניות הם נעצו מבטים אחד בשני, עד ששמעו לפתע את קולה של מליסה. "כריסטופר, אתה מגיע?"
"כן, מיד," אמר כריסטופר. הוא הסתכל על קסנדרה במבט אחרון והסתובב ללכת לקראת מליסה שהסתכלה עליו בחיוך מתוק.
קסנדרה הסתובבה וחזרה לחדרה. היא נכנסה לחדר, והבחינה באמבט שהיה מונח ליד המיטה. היא נגעה קלות במים, הם היו פושרים.
קסנדרה פשטה את השמלה בקושי רב, הכאב היה נורא. היא הרגישה חתיכות מעורה יורדות ביחד עם השמלה. היא עמדה בבגדים תחתונים כששמעה קול דפיקות. היא מהירה לכסות את גופה בשמלה הקרועה כשהדלת נפתחה ודריינה נכנסה, מחייכת. "הי."
קסנדרה חייכה ושאלה, "כריסטופר קרא לך?"
היא הנהנה בראשה ואמרה, "הוא אמר שתצטרכי קצת עזרה," היא הסתכלה על קסנדרה וצקצקה בלשונה. "טוב, בואי תיכנסי לאמבטיה ונטפל בך."
קסנדרה הנהנה בראשה ועשתה כאשר התבקשה.