שנאה בין שתי ממלכות פרק -33-

שיהיה ברור לפני שאתן מתחילות לתקוף אותי שאני העלתי מהר!! כולה עבר 10 ימים מאז הפעם האחרונה שהעליתי!!
אז אני מבקשת!!
קיצר, תיהנו!!
אני מקווה שכולן נהנהות מהחופש הקצר שיש לנו בסוכות..:)

פרק -33-
קסנדרה העבירה את מבטה בין אלפריק ואדריאנה לכריסטופר בהבעת בלבול וזעם. אדריאנה עשתה צעד אל קסנדרה הזועמת ואמרה בשקט, "אל תתנגדי."
קסנדרה נסוגה אחורה כשהרגישה כאבים חדים בראשה. היא צרחה בכאב וניסתה להתנגד אך ככל שהתנגדה כאב לה יותר עד שלבסוף הרפתה, מרגישה את כל כוחותיה עוזבים אותה והיא נפלה על הרצפה חסרת הכרה.
כריסטופר שצפה בקסנדרה נופלת על הרצפה התקרב אליה בדאגה כששמע את אדריאנה אומרת, "אל תתקרב, יכול להיות שזה תכסיס."
כריסטופר הסתכל על דודתו בהבעה מבולבלת ולא זז ממקומו. כעבור כמה דקות שבו נראה שקסנדרה לא נראית כאילו היא מתכוונת להתעורר הוא רכן מעליה, לבדוק את פעימות ליבה.
"היא איבדה את ההכרה," אמר כריסטופר.
אדריאנה הנהנה בראשה בהבנה ואמרה, "צריך לקחת אותה לחדר שלה ולוודות שיש מי שישגיח עליה."
כריסטופר נעמד בכעס ואמר, "לא. מה שצריך לעשות זה להסביר לי בדיוק מה קורה כאן!! אתם מגיעים לארמון באמצע הלילה מספרים לי שמשהו השתבש עם קסנדרה ועכשיו היא מסוכנת ואז את, דודה, עוושה לי איזה מין סוג של וודו מוזר שמונע מקסנדרה להרוג אותי?! מה קורה כאן?!"
אדריאנה הסתכלה סביבה בדאגה ואמרה, "כריסטופר, אני אסביר לך את הכל, אבל דבר ראשון אנחנו חייבים לשים את קסנדרה בחדר שלה ולבדוק שיש מי שיגיח עליה ואז למצוא את מליסה ולמחוק ממנה את המאורעות האחרונים אחרת היא תספר למלך ואנחנו בצרות."
כריסטופר לא אהב את הרעיון בכלל, ולמרות זאת הוא מצא את עצמו סוחב את קסנדרה, מחוסרת ההכרה אל חדרה. לאחר שהכניס אותה לחדרה והשכיב אותה על המיטה, נכנסה דריינה המודאגת אל החדר. "מה קרה לה, היא בסדר?" שאלה בדאגה.
"כן, היא לא הרגישה טוב והיא איבדה את ההכרה, היא צריכה לנח ולהירגע," שיקר. הוא הסתכל על דריינה המודאגת ואמר, "אני צריך שתישארי איתה, וברגע שהיא תתעורר, תודיעי לי, זה חשוב!"
היא הנהנה בראשה והוא אמר בחיוך, "תודה, דריינה." והוא עזב את החדר וצעד אל חדר האימונים. כל כך הרבה דברים היו בראשו והוא כבר לא היה מסוגל לשמוע את המחשבות מתרוצצות בראשו. הוא נכנס לתוך חדר האימונים, שלף חרב ויצא החוצה להתאמן עם אחד החיילים.
"אנחנו חייבים לספר לו הכל!" אמרה אדריאנה בעקשנות. "זה לא הזמן המתאים לשתוק, אנחנו חייבים לספר לו. עכשיו שאנחנו יודעים שקסנדרה רוצה להרוג אותו, הוא חייב לדעת הכל!"
אלפריק הביט בארוסתו ואמר בדאגה, "אני לא יודע, אני לא בטוח. אני מבין שצריך לספר לו, אבל השאלה היא אם צריך לספר לו הכל, על הממלכה, על אחיך, המלך. על אלפונסו. אפילו אנחנו לא יודעים מה בדיוק קורה."
"אני מבינה, אבל אם נשאיר אותו בחשיכה זה בעצם מראה לו שאנחנו לא סומכים עליו ותאמין לי, אנחנו חייבים אותו בצד שלנו אם אחי יחליט לפעול."
אלפריק הביט באדריאנה ארוכות ולבסוף אמר, "בסדר, אני רק מקווה שאנחנו לא עושים טעות."
היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה, "זה הזמן, נלך?!"
הוא הנהן בראשו ואמר, "כן, נלך." הוא לקחה את ידה בידו ולחץ אותה בחום."אני אוהב אותך," מלמל בשקט ונשק למצחה ברוך.
היא חייכה ואמרה, "גם אני אוהבת אותך, ואני לא מסוגלת לחכות להיות אישתך אחרי שכל הסיפור הזה ייגמר."
"גם אני," אמר והם יצאו מהחדר, לחפש את כריסטופר. הם מצאו אותו בחוץ, מתאמן עם אחד החיילים. כאשר הבחין בהם, עצר והתקרב אליהם, מוחה את הזיעה ממצחו.
"אנחנו צריכים לדבר," אמרה אדריאנה בשקט.
כריסטופר הסתכל שניהם ואמר, "תפגשו אותי עוד שעה, בגן." והוא נכנס לתוך הארמון כדי להתארגן.
בחדרו כבר הוכן לו מראש אמבטיה חמה. הוא פשט את בגדיו ונכנס לאמבטיה, הוא לא ידע מה לעשות, לא משנה מה אדריאנה ואלפריק יספרו לו אין לו דרך חזרה, זה או שהוא יאמין או שהוא לא יאמין.
כריסטופר לא ידע אם הוא מעדיף לשמוע מה יש לאלפריק ואדריאנה להגיד לו, או פשוט ללכת לדודו ולתת לו לסדר את כל העניין.
אבל, לכריסטופר הייתה תחושה בתחתית הבטן שזה לא יהיה רעיון לערב את דודו, לא עכשיו שכריסטופר יודע שקסנדרה רוצה להרוג אותו.
"אבל למה היא רוצה להרוג אותי?" חשב לעצמו, הוא לא הבין כלום והוא היה כל כך מתוסכל מכך, הוא ידע שבעוד פחות משעה יתברר לו הכל, אבל הוא פחד. הוא לא רצה להודות בזה, אבל הוא פחד, הוא ידע שברגע שהאמת תתגלה לו הכל ישתנה, לתמיד. והוא לא ידע אם הוא רוצה שזה יקרה.
כריסטופר הסתכל החוצה על השמש שהחלה לשקוע, ולילה שעתיד לעלות בעוד מספר שעות.
הוא יצא מהאמבטיה, נקי והתארגן לקראת הפגישה שלו. הוא הסתכל על המראה שעמדה בחדר והסתכל על עצמו, הוא נראה שונה, מבוגר יותר. הוא נאנח ויצא לעבר הגן.
אלפריק ואדריאנה כבר ישבו שם, משוחחים ביניהם כאשר הוא נכנס. מיד כשהבחינו בו השתתקו והוא שאל בחיוך, "משהו סודי?"
אדריאנה חייכה ואמרה, "שב, כריסטופר, זה יהיה ארוך." היא הסתכלה באהבה על אלפריק וכריסטופר לא היה יכול להרגיש חץ של קנאה למראה המאוהב שלהם.
היא פנתה לכריסטופר ואמרה, "אני לא אלך איתך סחור-סחור. כריסטופר, קסנדרה רוצה להרוג אותך."
הוא חייך ואמר, "אני חושב שאת הפרט הזה הבנתי."
היא חייכה ואמרה ברצינות, "כריסטופר, קסנדרה…קסנדרה, היא לא מי שהייתה. היא השתנתה."
הוא הסתכל על אדריאנה שניסתה להוציא את המילים מפיה. "אני אתחיל איתך מהתחלה."
ואדריאנה סיפרה לו, על דודו, אולף, על אלפונסו, סיפרה לו שהוא מתכנן להפיל את ממלכת אלביון, על החזיון שראתה ולבסוף סיפרה לו גם על קסנדרה ומה שקרה לה.
"…ולכן כשחזרנו שמתי קסם חזק מאד שימנע מקסנדרה להרוג אותך." סיימה אדריאנה. היא הסתכלה על כריסטופר שנראה המום.
במשך כמה דקות הוא נעץ בהם מבט, מנסה לעכל את מה שהם אמרו לו, לבסוף שאל, "דודי, רוצה להרוג את ממלכת אלביון, למה שיעשה את זה?"
"אנחנו עדיין לא יודעים, אבל מה שבטוח זה לא טוב, החיזיון אומר שאם אולף יצליח במשימה שלו, לא תישאר ממלכות!" אמר אלפריק.
כריסטופר נעמד, הוא לא ידע מה לעשות אם עצמו. הכל נשמע כל כך מופרך, לא הגיוני, כאילו יצא מסיפור אגדה ישן. הוא הסתכל על דודתו וארוסה שהביטו בו בדאגה.
"אבל למה שקסנדרה תרצה להרוג אותי, מה אני קשור?"
"אנחנו לא יודעים, אנחנו מאמינים שהאני הפנימי שלה שכנע אותה לעשות אותה, כמו שהוא שכנע אותה להרוג את כל שאר התושבים האחרים." אמר אלפריק.
"אתה צריך להבין שזו לא קסנדרה האמיתית," הוסיפה אדריאנה.
"אז מי זו קסנדרה האמיתית, איפה היא?!" שאל בכעס. לא יודע למה הוא כועס, או על מה הוא כועס.
"אנחנו לא יודעים," אמרה אדריאנה בשקט.
"אז מה אתם כן יודעים, כי מה שנתתם לי כאן זה רק תיאוריות מופרכות." אמר בזעם. "מי אמר שאתם בכלל דוברי אמת, אולי כל מה שאתם מספרים לי, זה שקר וקונספירציה כדי שאני אמרוד בדודי?!"
אדריאנה הביטה באחיינה ואמרה, "אני לא חושבת שאתה בעצמך מאמין בזה."
"אני לא יודע במה להאמין!" אמר והסתובב בחדר בתסכול ואז פנה להביט באלפריק ושאל, "ואין דרך לרפא את קסנדרה, להטיל עליה איזה כישוף או משהו?!"
אדריאנה הנהנה בראשה לאות לא ואמרה, "זה לא סתם כישוף, זה חלק מהמהות שלה, מי שהיא. אני לא יכולה לבטל בקסם חלק מעצמה, זה יהיה כמו להוריד לה רגל או יד."
אלפריק החליף מבט עם אדריאנה וכריסטופר שאל, "מה?!"
אלפריק נאנח ואמר, "סבתא של…סבתא של קסנדרה אמרה שלכל אחד מאנשי המסדר היה טבעת ו.."
אבל הוא לא הספיק לסיים את המשפט כשהם שמעו צרחה. הם החליפו בינהם מבטים מודאגים וכריסטופר אמר, "קסנדרה."
הם יצאו מהגן לכיוון הקול ומצאו את קסנדרה באחד המסדרונות ואת מליסה שוכבת על הרצפה, חסרת חיים.
"מה עשית?" שמעו את קולה של דריינה בפחד.
קסנדרה הסתובבה להביט בחברתה ואמרה ברעד, "אני מצטערת דריינה, אני לא יודעת מה לא בסדר איתי, אני–" היא עשתה צעד לעבר חברתה שנסוגה בבהלה.
"תתרחקי ממני!" צרחה דריינה בפחד וברחה משם.
קסנדרה כיסתה את פניה בידיה ביאוש וצנחה על הרצפה ליד גופתה של מליסה. כריסטופר הסתובב אל אלפריק ואדריאנה ואמר, "אמרתם שיש איזה שהוא משהו שניתן לעשות, מהו?!"
"כריסטופר, אתה לא מבין. גם אם יש שרשרת אנחנו לא יודעים איפה למצוא אותה."
"שרשרת, איזו שרשרת?" שאל כריסטופר בחשדנות.
"זו מין שרשרת כזו שאמורה לאזן את הצד השני של קסנדרה ולגרום לה לחזור להיות עצמה."
כריסטופר שפשף את עיניו בתסכול, היה לו חשק לבעוט במשהו. הוא הסתכל על קסנדרה שנראתה כאילו היא סובלת וכעבור רגע צנחה על הרצפה, מעולפת.
הוא רץ לעברה והרים אותה בזרועותיו. הוא התקרב בחזרה אל אדריאנה ואלפריק שהביטו בקסנדרה בדאגה ושאל, "זה גם חלק ממי שהיא, ההתעלפויות הללו?"
אדריאנה הנהנה בראשה לאות לא ואמרה בדאגה, "לא, סבתא שלה הזהירה אותנו שאנחנו חייבים למצוא את השרשרת במהירות, כי אם לא, האני הפנימי של קסנדרה ישתלט וקסנדרה תאבד לנצח בתוך עצמה."
***

"זה מוכן אדוני," אמר אלפונסו בחיוך. אולף התקרב אל אלפונסו שעמד באמצע האולם הגדול של ארמון אלביון ההרוס, מחייך בשביעות רצון.
"השגת את כל מה שאנחנו זקוקים לו?" שאל אולף.
אלפונסו הרים את השרשרת ואמר בחיוך, "כן, שרשרת המסדר נמצאת בידינו. בקרוב אנשי אלביון יחוסלו, לתמיד."