שנאה בין שתי ממלכות פרק -32-

חחחח..חחח..עזבו אני מזה לא בסדר היום! :)
טוב, אז אני מצטערת שלוקח לי הרבה זמן..פשוט..טוב אין לי תירוץ חוץ מהעובדה שלא היה לי כח לכתוב ושנתקעתי קצת עד שחשבתי איך להמשיך..
קיצר מקווה שזה יהיה מעניין.. :)
תיהנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

פרק -32-
"כריסטופר, כריסטופר אתה ער?" שמע האחרון את קולה המוכר של קסנדרה. הוא פקח את עיניו בעייפות והביט בפניה היפות של קסנדרה שהביטו בו בסקרנות.
הוא הסתכל סביבו, הוא שכב במיטתו, בחוץ שרר לילה מוחלט. הוא התרומם מהמיטה ושאל בחיוך, "מתי הגעת?"
היא חייכה ואמרה, "זה לא משנה, העיקר שהגעתי. התגעגעתי אלייך."
כריסטופר חייך אליה באהבה ואמר, "גם אני התגעגעתי אלייך." הוא התקרב אליה לנשיקה, אבל קסנדרה נסוגה מעט והוא שאל בדאגה, "את בסדר?"
היא חייכה ואמרה, "אני בסדר, סתם..אני לא יודעת מה קרה לי," ולמרות זאת היא עוד לא התקרבה אליו.
כריסטופר הסתכל על קסנדרה ושאל, "אז, את רוצה לספר לי איפה היית במשך שלוש השבועות האחרונים?"
"הייתי חייבת להתאוורר, לצאת מהארמון."
הוא הנהן בראשו ושאל, "ועכשיו, הכל בסדר?"
קסנדרה הסתכלה עליו וחייכה חיוך מוזר, "לא היה יכול להיות יותר מושלם מזה." היא התקרבה אליו ונשקה לשפתיו, נושכת קלות את שפתו התחתונה.
הוא החזיר לה נשיקה אוהבת ומלמל בין נשיקה לנשיקה, "התגעגעתי אלייך כל כך."
קסנדרה לא ענתה, אך המשיכה לנשק אותו, מפילה אותו בחזרה למיטה. היא עלתה על המיטה והתיישבה על בטנו של כריסטופר והתקרבה בחזרה כדי לנשק אותו.
בעזרת ידיו, כריסטופר החל להרים את שמלתה של קסנדרה, מעביר את ידיו במעלה ירכיה.
הוא היה כל כך מרוכז במגע ידיו על ירכיה ועל מותניה שלא הבחין בקסנדרה ששלפה את הפגיון שלה.
כריסטופר העביר את עיניו אל פניה כשהבחין בהבעת פניה של קסנדרה, מלאות להט ותשוקה לרצח.
"קסנדרה, מה את עושה?" שאל כריסטופר בבהלה כשהבחין בפגיון שקסנדרה החזיקה בידה.
"אני מצטערת, כריסטופר, אני חייבת," אמרה קסנדרה ותקעה את הפגיון בליבו.
כריסטופר התעורר במהירות וזינק מהמיטה בבהלה. הוא הסתכל סביבו בבהלה, אך לא ראה את קסנדרה, הוא הסתכל החוצה, בחוץ השמש החלה לעלות.
כריסטופר ניסה להרגיע את פעימות הלב המהירות שפעמו בעוז ואמר בשקט, מנסה להרגיע את עצמו. "זה היה רק חלום. רק חלום."
ולמרות זאת כאשר ניסה להירדם בשנית הוא לא הצליח, ולבסוף לאחר כמה זמן הוא התרומם מהמיטה והתארגן לקראת היום החדש.
***

אדראינה נעמדה מול גופתה המתה של אן והביטה על אימה ואחותה של קסנדרה שפרצו בבכי למראה הגופה.
היא הסתכלה על אלפריק שהביט בעצב על המחזה ואמר בשקט, "צריך לפנות את הגופה."
אדריאנה הנהנה בראשה ופנתה אל אימה של אן, "אני באמת מצטערת על אובדנך."
אימא של אן הביטה באדריאנה ואמרה בזעם, "אני מקווה שימצאו את החיה הזו וישחטו אותה."
אדריאנה החליפה מבטים עם אלפריק המודאג והיא אמרה, "אני מקווה שנתפוס אותה בזמן, לפני שיהיה מאוחר מידי. לכן הייתי רוצה לקבור את הגופה של ביתך, אני בטוחה שקסנדרה אילו הייתה כאן הייתה רוצה בזה."
אימא של אן, ניסתה למחות את הדמעות שהמשיכו לרדת והנהנה בראשה לאישור.
לאחר שקברו את הגופה, אדיראנה פנתה אל אלפריק ואמרה, "אנחנו חייבים לחזור לארמון ולספר לכריסטופר, יכול להיות שקסנדרה כבר בחצי הדרך לשם ואם הוא לא יהיה מוכן היא עלולה להרוג גם אותו."
"בסדר גמור, נארגן את הסוסים ונצא," אמר אלפריק.

קסנדרה עשתה את דרכה אל הארמון, כבר קרוב לכמה ימים שלא הכניסה אוכל אל פיה והיא גוועה ברעב. "האני הפנימי" שלה החליטה להיות בשקט ולקסנדרה היה זמן לעצמה. היא עוד הייתה מזועזעת והרגישה מגעיל עם עצמה על שהרגה את חברתה, אבל היא ידעה שאין משהו שתוכל לעשות בנידון כמו שאמרה לה "האני הפנימי". כל מה שהיא צריכה לעשות, זה להיצמד לתוכנית, להרוג את כריסטופר.
לקסנדרה עוד היו ספקות בנוגע לתוכנית להרוג את כריסטופר, היא לא חשבה שלהרוג אותו יעזור להפיל את הממלכה אבל האני הפנימי שלה הסבירה לה מה יקרה אם תהרוג את כריסטופר.
"אם את הורגת את כריסטופר, את הורגת את הממלכה, הוא יורש העצר, ואם אין יורש עצר אז אין ממלכה," זכרה קסנדרה את מילותיה המדויקות.
קסנדרה הביטה לאופק והחינה בארמון. היא חייכה לעצמה, בעוד מספר שעות היא תגיע אל הארמון ותבצע את תוכניתה.
כעבור כמה שעות, עמדה קסנדרה בשערי הארמון, היא כבר גוועה ברעב וברגע שנכנסה בשערי הארמון עשתה את דרכה אל המטבחים. עוד בחוץ יכלה להריח את ניחוחות האוכל שבלה מכינה והיא נכנסה פנימה.
קסנדרה הבחינה בחברתה, דריינה שכאשר ראתה אותה, צרחה באושר ורצה לחבק אותה בחום.
"התגעגעתי אלייך," אמרה דריינה בחיוך והתרחקה מקסנדרה כדי לבחון אותה. היא צקצקה בלשונה ואמרה, "את רזית."
קסנדרה צחקה ואמרה, "התגעגעתי אלייך גם, אבל אני גוועת ברעב, אז אני אשמח למנה טעימה ומזינה."
דריינה צחקה והסתובבה כדי להכין לקסנדרה צלחת.
קסנדרה צעדה במהירות לעבר חדרה, היא הרגישה ב"אני הפנימי" שלה שניסתה לצאת החוצה. את סוף הדרך עשתה בריצה עד שנכנסה לחדרה, סוגרת את הדלת מאחוריה. ברגע שהדלת נסגרה קסנדרה הבחינה בדמותה המביטה בה בחיוך מרושע.
"את מוכנה?" שאלה את קסנדרה שנראתה לפתע חסרת ביטחון. "הי, את בסדר?" שאלה בדאגה. "את לא נסוגה לי עכשיו נכון?"
קסנדרה הביטה בדמותה ושאלה, "אני לא עושה טעות, נכון?"
הדמות הביטה בקסנדרה ואמרה בחיוך, "את לא עושה טעות. את עושה את הדבר הנכון. את חיבת לעשות את זה, למען העם שלך! שחררי את העם שלך מהעם האלביוני אחת ולתמיד."
קסנדרה לקחה נשימה עמוקה והכניסה את פגיונותיה לתוך כיס שמלתה ועזבה את החדר.
היא צעדה לעבר חדרו של כריסטופר, אך הוא לא היה שם. כששאלה את אחד המשרתים לאן הלך כריסטופר ענה לה שהוא נמצא בגן.
קסנדרה ירדה במדרגות במהירות, היא הייתה להוטה לגמור כמה שיותר עם המשימה שלה. היא כבר הגיעה לגן כשלפתע שמעה את קולה השנוא של מליסה. "קסנדרה, לא ראינו אותך כבר המון זמן, לאן נעלמת?"
קסנדרה הסתובבה להביט במליסה שלבשה שמלת טורקיז נפוחה ואמרה בחיוך, "מליסה, כמה טוב לראות את פנייך. האם זו מסכת פנים חדשה, כי כמעט לא רואים את הקמטים בפנייך."
מליסה הזעיפה פנים והתקרבה בכעס אל קסנדרה. "תיזהרי לך."
קסנדרה חייכה למראה פניה הכועסות, היא הסתובבה כדי להמשיך לגן כששמעה את קולה של עצמה קורא לה בחזרה.
היא הסתובבה וראתה את דמותה מחייכת בהנאה. "הרגי אותה, אני רעבה." פקדה.
קסנדרה הביטה במליסה שהביטה בה בזעף והרגישה איך כל גופה משתחרר. היא התקרבה אל מליסה ואמרה בחיוך, "מליסה, אני רעבה, כל כך רעבה."
היא הסתכלה על מליסה שלפתע נראתה מפוחדת וחייכה ברוע, היא פתחה את פיה לנשוף כששמעה את כריסטופר מאחוריה.
"מה את עושה?"
קסנדרה הסתובבה והביטה בכריסטופר שנראה כועס, בידיו הוא החזיק את חרבו, מוכן להילחם.
קסנדרה חייכה ברשעות ואמרה, "בדיוק בזמן כריסטופר," היא לקחה נשימה עמוקה ונשפה על פניו. קסנדרה חיכתה שגופו יקפא כדי שתוכל להרוג אותו, אך זה לא קרה. הוא נשאר באותו תנוחה מוכן להכות. קסנדרה נשפה בשנית, אך דבר לא קרה וקסנדרה לא הבינה מה קורה.
"זה לא יעבוד קסנדרה, הוא מחוסן," שמעה קסנדרה את קולה של אדריאנה מאחוריה.
קסנדרה הסתובבה להביט באדריאנה ואלפריק שהביטו בה בזהירות והיא שאלה בכעס, "על מה אתם מדברים?!"