שנאה בין שתי ממלכות פרק -31-

יואו, אנשים אני מצטערת שאני מעלה כל כך באיחור!!! פשוט לא היה לי כח לכתוב, אז לקחתי פגרה של איזה חודש והיום החלטתי לעלות אחרי שסיימתי את הפרק אתמול בלילה..אני מקווה שתיהנו מהפרק..:)
ושתבכו..חחח..טוב, אני מגלה וזה לא יפה!!
תיהנו ואל תשכחו לתת חוות דעת ו..להגיד לי מה שלומכן, הרי עבר חודש וקצת מאז הפעם האחרונה שדיברנו.

.פרק -31-
"מישהו ראה את קסנדרה?" שאלה דריינה בדאגה וחיפשה את קסנדרה במטבחים וכשלא ראתה אותה יצאה החוצה אל המסדרון. כבר שלושה ימים שהיא לא ראתה את קסנדרה והיא התחילה לדאוג. "זה לא מתאים לה ככה להיעלם," חשבה לעצמה ולפתע נתמלאה תחושת פחד. "ומה אם קרה לה משהו, מה אם מישהו חטף אותה?" חשבה לעצמה בדאגה ועשתה את הדרך אל חדרו של כריסטופר בריצה, כאשר עמדה מחוץ לחדרו, היא לקחה נשימה עמוקה ודפקה בדלת.
דלת החדר נפתחה וכריסטופר עמד בפתח, לבוש בחולצה מכופתרת בצבע לבן ומכנסי בד שחורים, כשראה אותה נמלאו פניו אכזבה אך הוא מיהר לחייך לעברה. "קרה משהו?"
"זה קסנדרה, אדוני" אמרה דריינה בדאגה. הוא יצא החוצה מהחדר והתקרב לעברה, "קרה לה משהו?" שאל ונימת דאגה נלווה לקולו.
"אני לא יודעת, לא ראיתי אותה קרוב לארבע ימים, אני מפחדת שאולי היא נחטפה, אדוני," אמרה דריינה בדאגה.
כריסטופר הנהן בראשו ואמר, "זה באמת מוזר, אבל אני בספק אם היא נחטפה."
"למה אתה אומר את זה?" שאלה והביטה בו בחשדנות. "אתה יודע משהו, אדוני?"
הוא חייך ואמר, "אני חושב שהיא חזרה למשפחה שלה. לפני שלושה ימים היא נראתה קצת..לא מאוזנת, היא רצתה לצאת מהארמון, להתאוורר."
דריינה נאנחה בהקלה ואמרה, "אוה, אז בסדר, כבר דאגתי שאולי היא נחטפה. תודה רבה."היא חייכה ועזבה את המקום, צועדת בחזרה למטבחים. כריסטופר הביט בה צועד בה הולכת ונשך את שפתיו בדאגה.
בלילה שקסנדרה ברחה, קסנדרה נראתה מפוחדת, מבועתת מבהלה, הוא כל כך רצה לחבק אותה, לנסות להחליק את הפחד מפניה, את הבהלה. וכשאמרה לו להתראות, הוא הרגיש צמרמורת של פחד כאילו זה לתמיד.
הוא מיהר לנער את ראשו מהמחשבות המוזרות וצעד אל הספרייה.
***
קסנדרה דהרה במשך כל הלילה, היא לא הייתה מסוגלת להפסיק, לא מוכנה לעצור לרגע. היא פחדה שמא אלפריק ואדראינה הבינו שברחה והחליטו לבוא אחריה.
היא לא רצתה לחזור לארמון, עכשיו שידעה שיש בידיה כוחות. היא פחדה, לא ידעה מה הכוחות האלה יכולים לגרום לה ולסובבים אותה ולכן החליטה שהדבר החכם ביותר הוא לעזוב, לנסות להבין את מה שקרה לגופה.
קסנדרה כבר הייתה קרובה אל הארמון ההרוס של אלביון כאשר כאב חד תקף אותה. קסנדרה נאנקה מכאב, אך לא האטה לרגע את הסוס וברגע שעמדה מול שערי הארמון, ירדה מהסוס ועשתה את דרכה פנימה.
קסנדרה נכנסה אל הארמון ההרוס והסתכלה סביבה, בוחנת את החפצים ההרוסים, חושבת לעצמה איך נראה הארמון לפני שנהרס. שלפתע הבזק אור גרם לה לראות את הארמון, אך הפעם הוא היה נקי ומסודר, החפצים במקומם, שלמים, הנברשות על התקרות והרצפות מבריקות.
קסנדרה הסתכלה בהלם על הארמון הנקי ולא הבינה מה קרה, היא צעדה בזהירות, שמא זה איזה טריק שמוחה משחק בה.
היא הסתכלה על השולחן שהיה עמוס לעייפה באוכל. קסנדרה הביטה בחשדנות על האוכל, היא הרימה כוס שהייתה מלאת יין, היא בחנה את הצבע האדום של היין והרימה את הכוס כדי ללגום מתוכה כששמעה קול לוחש את שמה, הכוס נפלה על הרצפה ונשברה לרסיסים. קסנדרה הסתכלה סביבה בבהלה והבחינה שהארמון הנקי והמסודר נעלם והבלגאן וההרס נשאר.
קסנדרה לקחה נשימה עמוקה, מנסה להרגיע את עצמה כששמעה את הקול שוב קורא לה, אך הפעם הקול נשמע חזק יותר.
קסנדרה שלפה את חרבותיה מכיס שמלתה וצעדה בזהירות לעבר כיוון הקול. לקסנדרה לא היה כל ספק שהקול נשמע מאחד החדרים בארמון, היא המשיכה ללכת לעבר כיוון הקול שהכל צעד וצעד נשמע חזק יותר, עד שנעמדה מאחורי דלת עץ פשוטה, היא נשמה עמוק ופתחה את הדלת בזהירות.
היא נכנסה פנימה בזהירות כשלפתע הבחינה בדמות שקראה לה וחרבותיה נפלו מידיה בהלם.
***
"אלפריק, זה לא בסדר, זה פשוט לא בסדר!" אמרה אדריאנה בעצבנות. היא הסתכלה על אלפריק שהלך הלוך ושוב בחדר בביתו.
"אבל מה אפשר לעשות, אנחנו לא יודעים איפה היא, וגם אם היינו יודעים איפה היא זה לא היה עוזר, ומה אם היא לא תרצה לחזור איתנו."
"יכול להיות שאנחנו דואגים לחינם, יכול להיות שהיא החליטה להישאר אצל הקרובים שלה. שמעתי שסבתא שלה מאד חולה." אמר אלפריק ועצר כדי להביט באדריאנה שנראתה סקפטית.
"אלפריק, עבר כבר כמעט שבועיים, משהו לא נראה לי בסדר, במיוחד עכשיו עם כל מקרי המוות שקורים בממלכה," אמרה אדריאנה בדאגה.
"אני יודע, מקרי המוות מדאיגים אותי גם. המלך לא מבין מה קורה, אלפונסו חושד שיש מעורבות של קסם. זה פשוט לא הגיוני."
"הלכתי עם אחת המשלחות לראות את המתים וזה פשוט מוזר, הם נראים כאילו הם מתו מיתה רגילה כמסתכלים עליהם בעין לא מזוינת, אבל אם ממש מסתכלים אפשר לראות משו בהבעת פנים שלהם ובצורת הגוף שלהם שמשהו לא בסדר."
אדריאנה הביטה באלפריק שהמשיך כדי להסביר. "משהו בהבעת פנים שלהם שנראה כאילו הם ראו משהו ממש מחריד רגע לפני שהם מתו, והגוף שלהם, פתוח לרווחה והאברים הפנימיים נעלמו."
"אתה חושב שקסנדרה קשורה לזה?" שאלה אדריאנה בדאגה.
"אני לא יודע, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לשאול את המשפחה שלה, אולי יש מישהו שיודע על כך."
"את מי נשאל, סבתא שלה חולה, אחותה לא נראית כאילו היא יודעת משהו ואין לה קרובים אחרים שיספרו לנו."
"אז אני מניח שאנחנו נצטרך לשאול את סבתא שלה, כי נראה לי שהיא היחידה שיודעת משהו," אמר אלפריק.
"אני חושבת שאנחנו צריכים לשתף את כריסטופר במצב," אמרה אדריאנה לפתע.
אלפריק הביט בארוסתו ושאל, "את בטוחה?"
היא הנהנה בראשה, "הוא חייב לדעת, אם לקסנדרה יש איזה שהוא קשר למקרי המוות הללו אז הוא חייב להיות מוכן, כי אחרת הוא יהיה הבא."
אלפריק הנהן בראשו ואמר, "בסדר, אבל לא עכשיו. קודם, אנחנו חייבים לברר מה סבתא של קסנדרה יודעת, ואחר כך, כשיהיה לנו מספיק מידע נספר לו."
"אוקי."
"נצא מחר עם זריחת השמש, אני אלך לבקש את אישור המלך."
"מה תגיד לו?" שאלה אדריאנה.
"שמקרה נוסף של רצח אירע בחלק של העיר."
"אוקי, ניפגש כאן מחר על הבוקר," אמרה אדריאנה. היא נשקה לו על לחיו ונעלמה.
אלפריק נאנח בשקט ועזב את הבית אל הארמון.
"את מוכנה?" שאל אלפריק. הם עמדו מחוץ לשערי הארמון, מאורגנים ומוכנים לדרך.
"כן," אמרה אדריאנה ועלתה על הסוס. כאשר הייתה מוכנה על הסוס עלה אלפריק על סוסו והם רכבו משם אל העיר.
כעבור כמה שעות הם הגיעו אל שערי העיר וכבר משם הם יכלו להריח את ריח המוות והריקבון באוויר.
אלפריק הסתכל על אדריאנה שהנהנה בראשה והם נכנסו פנימה. בתוך העיר שרר אווירת מוות, אף אחד לא היה בחוץ מלבד כמה אנשים שנברו בתוך פחי האשפה בחיפוש אוכל.
אדריאנה ואלפריק מהסוסים וצעדו איתם אל האנשים שהיו בחוץ שנראו מפוחדים.
אדראינה פנתה אל אחד האנשים שהביט בה בחשדנות ואמרה, "אתה יודע אולי איפה אני יכולה למצוא את משפחת טרנר?"
האיש הצביע לכיוון מסוים ואדריאנה הנידה בראשה בחיוך והמשיכה עם אלפריק לכיוון שהצביע אליו האיש, עד שאדראינה הבחינה בבית הרוס ואמרה, "זה הבית שאנחנו מחפשים."
"את בטוחה?" שאל אלפריק.
היא הנהנה בראשה ואמרה, "לגמרי." הם השאירו את הסוסים ליד הכניסה ואדיריאנה דפקה על הדלת שנפתחה מיד.
אדריאנה ואלפריק נכנסו פנימה והבחינו בשתי נערות, אחת מבוגרת מהשנייה שנראו מפוחדות, ואישה מעט מבוגרת שעמדה והביטה בהם בחשדנות.
"מי אתם?" שאלה האישה.
אדריאנה הביטה באלפריק והוא הביט בה בעידוד והיא הסתכלה על האישה ואמרה, "אני מחפשת אחד סבתא של קסנדרה טרנר, את יודעת איפה אני אוכל למצוא אותה?"
"מה את רוצה מסבתא שלי?" שאלה הנערה הצעירה בחשדנות.
אדריאנה חייכה בעדינות ואמרה, "אני חברה של קסנדרה. לפני כמה זמן היא נעלמה מהטירה ורצינו לדבר עם סבתא שלך לראות מה היא יודעת."
"סבתא שלי לא יודעת כלום, היא חולה," אמרה הנערה הצעירה בכעס.
"איך קוראים לך?" שאלה אדריאנה בעדינות.
"מליסה," ענתה הצעירה.
"מליסה, תראי, אחותך יכולה להיות בסכנה, וסבתא שלך יכולה לעזור לנו. בבקשה, תני לנו לדבר איתה."
האחות הצעירה לא נראתה כמי שהשתכנעה אך לבסוף אמרה, "היא ישנה, אבל אני יכולה להעיר אותה."
אדריאנה הנהנה בעידוד ומליסה צעדה אל מיטה קטנה שעמדה בצד החדר. היא נערה את ערימת השמיכות ודיברה באלביונית.
כעבור כמה דקות ערימת השמיכות נעה ומתוכה נראה ראש עם שיער לבן וארוך. אדריאנה הסתכלה על האישה הזקנה שהביטה בה בעיניים חודרות וקדה קלות. האישה הזקנה הנהנה בראשה ודיברה באלביונית.
אדראינה התקרבה אל האישה ואמרה, "אני מצטערת, אבל אני לא מבינה מה את אומרת."
האישה חייכה ואמרה באוריינית, "כמובן שאת לא מבינה," היא הסתכלה על אדריאנה ושאלה ברצינות. "אמרת שהנכדה שלי נעלמה, מה קרה?"
אלפריק התקרב אל הסבתא וסיפר לה את כל מה שאירע שבוע קודם לכן. כאשר סיים האישה הזקנה התחילה לרעוד בפחד ואמרה, "מה אתם עשיתם?! מה אתם עשיתם?!"
אדריאנה הסתכלה על אלפריק בדאגה והוא שאל, "ידענו שהיא חלק מהמסדר, אז חשבנו שאם הטבעת תחדור לתוכה אז הכאב בתוכה יפסיק."
"לא, אתם לא עשיתם בסדר, אתם עשיתם דבר נורא אוריינים טיפשים שכמותכם!" אמרה הסבתא ברעד. "אתם לא יודעים מה אתם שיחררתם!"
אדראינה הסתכלה על הסבתא בדאגה ואמרה, "מקרה הרצח, זה קסנדרה?"
הסבתא התחילה לרעוד שוב ואמרה בפחד, "אז זה התחיל? זה לא טוב, זה לא טוב בכלל!"
"על מה את מדברת, מה לא טוב?!" שאל אלפריק בקוצר רוח.
האישה הזקנה הסתכלה עליו ואמרה בכעס, "אתה לא מבין, אנשי המסדר לא היו אנשים שקיבלו את הכוחות עם הטבעת, הם נולדו איתם. כל איש ואישה מהמסדר נולד עם כוחות מיוחדים. הטבעות רק הגדירו את מי שהם היו ועזרו להם להתמודד עם הכוחות."
אדריאנה ואלפריק ישבו בשקט, מקשיבים.
"לכל אחד מאנשי המסדר כח שונה, לאחד כח המחשבה, השני כח החוזק וקסנדרה, קסנדרה קיבלה את מתת הרפואה והמוות."
"כל אחד מן אנשי המסדר נולדו עם כוחות עצומים ובלי בקרה יכולים להשליט הרס ואסון על העולם, לכן מייסדי המסדר יצרו טבעת ושרשרת, טבעת כנגד הטבע הרע של הכוחות ושרשרת כנגד הטבע הטוב של הכוחות."
"למה צריך שרשרת לטבע הטוב של הכוחות?" שאל אלפריק.
היא הסתכלה עליו וענתה, "לכל כוח בעולם יש שתי צדדים, צד טוב וצד רע. קיצוניות יכולה להיות גרועה גם היא טובה. טוב מידי יכול להרוס,קסנדרה ניחנה במתת הרפואה והמוות, קיצוניות רעה תהיה הריגת אנשים סתם וקיצוניות טובה מרפאה את כולם, אפילו את אלו שחייבים למות. ולכן צריך ללכת על דרך האמצע."
"קסנדרה כאשר נולדה, יכלו הוריה להבין במתת שהיא קיבלה, וכיוון שאלו היו ימים רעים על הממלכה הוריה החליטו להחביא את כוחותיה בעזרת קסם."
היא פנתה להביט בשניהם ואמרה, "ברגע שהחדרתם את הטבעת לתוך קסנדרה שחררתם צד אחד של כוחותיה, את הצד הרע- צד המוות שבתוכה."
אדריאנה הביטה בסבתא ושאלה בדאגה, "אז קסנדרה רוצחת אנשים?"
הסבתא הנהנה בראשה ואמרה ברצינות, "אתם חייבים למצוא את קסנדרה, כי כל עוד היא תחת השפעת הטבעת היא תהרוג, מושפעת מקול שבתוכה שאומר לה שזה בסדר לעשות את זה."
"איך נעשה את זה?" שאל אלפריק.
"אתם חייבים למצוא את השרשרת, אם הטבעת קיימת אז גם השרשרת קיימת ואתם חייבים למצוא אותה במהירות ולענוד אותה על הצוואר של קסנדרה, כי אחרת הדברים יסתבכו עוד יותר."
אדריאנה הסתכלה על הסבתא, והאחרונה ענתה, "היא תלך לחפש את הנסיך והיא תהרוג אותו."
***
קסנדרה עזבה את הארמון ההרוס וצעדה בחשיכה לאור הנרות המועטים שהבהבו בעיר, והסתכלה אחר טרף.
היא שמעה את הקול בתוכה זועק לעוד והיא הייתה נואשת לספק את הקול כדי שתוכל להספיק לשמוע אותו ולחשוב בהיגיון.
היא המשיכה ללכת כאשר הבחינה בדמות צועדת בחשאיות לעבר אחד הפחים. קסנדרה חייכה בסיפוק וצעדה לעבר הנערה שנברה בפחים.
"את יכולה לעזור לי בבקשה?" שאלה קסנדרה, מעט בתחנון.
הנערה הסתובבה וקסנדרה הבחינה באן, חברתה. האחרונה הביטה בחברתה בהלם ואז צרחה בהתרגשות ומהירה לחבק את קסנדרה בשמחה.
"קסנדרה, כל כך דאגתי לך. מה שלומך?"
קסנדרה חייכה ואמרה, "אני, בסדר גמור, את?"
"רעבה, הגעתי למצב שאני צריכה לחפש אוכל בפחים. מה איתך, את לא אמורה להיות בארמון?"
"החלטתי לבוא לבקר, לראות מה שלום כולם," אמרה קסנדרה וניסתה להתעלם מהקול שבתוכה שצרח לה לתקוף, לקרוע את גופתה של חברתה לגזרים.
אן חייכה ואמרה, "המצב לא משהו, במיוחד עכשיו עם החיה שמסתובבת בחוץ, יצאתי לכמה דקות ואני חייבת כבר לחזור, את באה?"
קסנדרה הרגישה את הכאב המוכר תוקף אותה, וניסתה להילחם נגדו. היא לא הייתה מוכנה, לא מסוגלת לעשות את זה לחברה שלה. היא צרחה בכאב והתקפלה על הרצפה הקרה.
אן התכופפה לעברה בדאגה ושאלה, "קסנדרה, את בסדר?"
"אן, רוצי, רוצי הביתה עכשיו, בבקשה!" התחננה קסנדרה, היא לא רצתה לפגוע בחברתה, בחברה הכי טובה שלה.
"אני לא עוזבת אותך, את זקוקה לעזרה."
"לא!" אמרה קסנדרה, היא הרגישה את הכאב תוקף אותה שוב ושוב, וכבר לא היה לה כוח להתנגד לו. היא הסתכלה על חברתה, והאחרונה שהבחינה בהבעת פניה שאלה בדאגה, "קסנדרה, הכל בסדר?"
קסנדרה הרגישה את כל גופה משתחרר ונרגע והיא אמרה, מחייכת. "הכל מושלם." היא התרוממה על רגליה ונעמדה מול חברתה שנראתה לפתע מפוחדת.
"למה את מפחדת?" שאלה קסנדרה והתקרבה אל חברתה שעשתה צעד אחד אחורה על כל צעד שלקחה קסנדרה לעברה.
"קסנדרה, זה לא את, מה קרה לך?!" שאלה אן בפחד.
"אמרתי לך, הכל מושלם, עכשיו תעצרי בבקשה, אני חייבת לאכול."
אן קפאה על מקומה והביטה בחברתה שנראתה רעבה ושאלה בפחד, "מה את מתכננת לעשות?"
"את זה," אמרה קסנדרה ונשפה על פניה. חברתה עמדה קפואה, הבעת פניה מבועתות למראה קסנדרה שפתחה את גופה ושלפה את איבריה הפנימיים והכניסה אותם לפיה לועסת בהנאה. היא הביטה בחברתה שלא זעה ואמרה בחיוך, "את היית חברה טובה, אבל זה לא מספיק." ובנגיעה קלה אן נפלה על הרצפה, מתה.
קסנדרה מחתה את הדם מפיה בעזרת ידיה והרגישה את גופה מתעורר, היא הסתכלה בפחד על הנזק שגרמה הפעם וכשהבחינה בגופתה של חברתה מוטלת על הרצפה היא צרחה בפחד ונפלה ליד גופתה של חברתה ודמעות חמות זלגו על לחייה. "אני כל כך מצטערת, אן, אני כל כך מצטערת!" אמרה בבכי ובכאב, לא מסוגלת לעצור את הדמעות שזלגו ללא הפסק. "אני כל כך מצטערת."
"אוי, תפסיקי לבכות, היה מגיע לה למות." שמעה את הקול לידה. היא הרימה את הראש והבחינה בעצמה עומדת ומביטה על הגופה בגועל. "היא הייתה טיפשה וזונה, הגיע לה למות."
"איך את יכולה להגיד את זה?" שאלה קסנדרה והביטה בעצמה בשנאה. קסנדרה שעמדה הסתכלה על קסנדרה היושבת ליד הגופה ואמרה, "אני מצטערת, אבל את יודעת שלא הייתה לך אופציה אחרת. אם את רוצה לנצח את ממלכת אורייניות את תהיי חייבת להרוג אנשים, ואני יודעת מי היעד הבא שלך, בשביל להפיל את הממלכה הזאת."
קסנדרה הביטה בעצמה וידעה את התשובה. "כריסטופר," אמרה בשקט.
קסנדרה שעמדה אמרה בחיוך מרושע, "כריסטופר,"