שנאה בין שתי ממלכות פרק -30-

סורי שלוקח לי זמן להעלות..הפרק לא ארוך אבל הוא מאד מעניין… אני מקווה שתיהנו!!

פרק -30-
קסנדרה הביטה בסבסטיאן בהלם ושאלה במהירות, "איפה הוא?"
"בקומה השלישית, אבל קסנדרה, אני חושב—"
קסנדרה לא הקשיבה לו, היא הייתה כבר בדרך לקומה השלישית. היא שמעה את סבסטיאן קורא בשמה אך היא התעלמה ממנו, כאשר הגיעה לקומה היא התנשמה והתנשפה בכבדות.
"אלפריק?" שאלה קסנדרה והביטה סביבה, מנסה למצוא אותו.
אלפריק יצא מאחד החדרים ומאחוריו אדריאנה. קסנדרה שהבחינה בה נסוגה אחורה ושאלה בחשדנות, "מה היא עושה פה?"
"קסנדרה, היא עוזרת לנו," אמר אלפריק בזהירות. "זו אדריאנה, אני מאמין שפגשת אותה בנשף?!"
קסנדרה הנהנה בראשה והסתכלה על אדריאנה כאילו מצפה שפתאום תעלה בלהבות מולה. אדריאנה עשתה צעד לעבר קסנדרה שנוסגה אחורנית ואמרה, "קסנדרה, אני לא כאן כדי לפגוע בך, אני כאן כדי לעזור. אלפריק," והביטה באלפריק בחיוך. "סיפר לי שאת סובלת מכאבים מוזרים ושאת זו שמצאה את הטבעת של אחד מאנשי המסדר."
"חשבתי שזה ביני לבינך," אמרה קסנדרה והביטה באלפריק באכזבה.
"קסנדרה, זה ביני לבינך, אבל אם אנחנו רוצים להצליח, אנחנו חייבים לשתף אנשים." אמר אלפריק בסבלנות.
"כמו את האחות של אולף, למשל?" שאלה קסנדרה והביטה באדריאנה בזלזול.
"קסנדרה, אני מבין שאת חשדנית, אבל אין לך סיבה. אדריאנה היא אחת מאיתנו. למעשה," אמר ולקח נשימה עמוקה. "קסנדרה, אדריאנה היא ארוסתי."
קסנדרה הביטה באלפריק בהלם לכמה שניות, ואז שאלה, "אז היא בצד שלנו?"
הוא הנהן בראשו וקסנדרה התקרבה אל אדריאה. "מה את יודעת על הכאבים?"
אדריאנה חייכה בעידוד ואמרה, "אני חושבת שהטבעת כושפה באיזה כשף מיוחד שאפילו אנשי המסדר יחושו כאב כאשר יענדו את הטבעת וקל וחומר לאנשים פשוטים."
היא הביטה בקסנדרה ושאלה, "האם את עוד חשה באיזה סוג של כאב?"
קסנדרה הנהנה בראשה לאות לא ואדריאנה הנהנה בראשה בהבנה. "קסנדרה, אני רוצה שתענדי את הטבעת," אמרה.
אלפריק וקסנדרה הביטו באדריאנה בפליאה והיא אמרה, "אני רוצה לראות מה יקרה לה."
"ואם אני אמות מהכאב, זה בסדר?! סליחה, אבל אני רוצה לחיות, אני אוותר," אמרה קסנדרה ולקחה צעד אחד אחורה.
"לא, אדריאנה צודקת," אמר אלפריק בהבנה.
"ברור שתצד באישתך לעתיד," אמרה קסנדרה בתוכחה. "אלפריק, אני לא מוכנה, אני לא אעשה את זה."
"קסנדרה, אני מבטיחה שברגע שתגידי לא, אני מורידה את הטבעת," ניסתה אדריאנה לשכנע.
"באמת?" שאלה קסנדרה במתיקות מזויפת ואמרה ברצינות. "אז אני אומרת לא."
אדריאנה הסתכלה על אלפריק שמשך בכתפיו והיא פנתה להביט בקסנדרה, "בבקשה קסנדרה, אנחנו חייבים את העזרה שלך."
קסנדרה הסתכלה על אלפריק וסבסטייאן שהביטו בה בציפייה ואז אמרה ברטינה, "בסדר, איפה הטבעת?"
אדריאנה חייכה בחום ושלפה את הטבעת מתוך כיס שמלתה הארוכה. היא הגישה לקסנדרה הטבעת שמיד עם מגעה של קסנדרה זהרה מעט.
אדריאנה הסתכלה על קסנדרה בהפתעה והאחרונה אמרה, "זה זהר גם בפעם הראשונה כשהרמתי את הטבעת."
אדריאנה לא ענתה וקסנדרה ענדה את הטבעת על אצבעה, מיד גלים של כאב תקפו את קסנדרה, ובמאמץ רב אמרה בכאב, "כואב לי כמו שבחיים לא כאב לי," וניסתה להוריד את הטבעת שלא זזה ממקומה. קסנדרה צרחה מכאב ונשענה על הקיר לתמיכה, היא הסתכלה על אלפריק וסבטסייאן שלא זזו ממקומם וצרחה בכאב, "תעזרו לי!"
הם פנו להביט באדריאנה שהנהנה בראשה לאות לא וקסנדרה הסתכלה על אדריאנה בכעס ופלטה צרחה כאב נוספת. קסנדרה הרגישה גל עצום של כאב ששוטף את כל גופה, ובכאב נוסף ואדיר היא התמוטטה על הרצפה.
היא התנשמה והתנשפה בכבדות שהרגישה את גופה נרגע. היא התרוממה לאט והרימה את ידה כדי להוריד את הטבעת, אך הטבעת נעלמה כלא הייתה.
"לאן הטבעת נעלמה?" שאלה קסנדרה והסתכלה סביבה.
אדריאנה חייכה ואמרה, "את הטבעת קסנדרה, את איש המסדר שנשאר בחיים, או כדי שאני אגיד אישה."
קסנדרה הסתכלה על אדריאנה בהלם ושאלה, "אני, על מה את מדברת?!" היא הסתכלה על אלפריק ואמרה בכעס, "זה טירוף, מישהו מוכן להסביר לי מה קורה כאן?"
אדריאנה החליפה מבטים עם אלפריק ואמרה, "שבי קסנדרה, ואני אסביר לך."
קסנדרה התיישבה על הכיסא שעמד לידה ואמרה, "תסבירי בבקשה, למה ניסית לרצוח אותי?"
אדריאנה התיישבה בכיסא מולה ואמרה, "לא ניסיתי להרוג אותך. קסנדרה, את נערת המסדר החסרה, זאת הסיבה שאת חייה. בזמנו כאשר מינו את אנטוניו כאחד מאנשי המסדר, לא כל אנשי המסדר הסכימו להכניס אוריניוס למסדר, הם לא סמכו עליו וידעו שהוא יבגוד ולכן החליטו להכניס איש מסדר נוסף. ההורים שלך שהיו חלק מהמסדר, החליטו שאת תהיי חלק מהמסדר, תוכנית גאונית, אף אחד לא ידע ולא יחשוד שהתינוקת שבתוך ג'ורגייה, אימך, היא חלק מהמסדר."
קסנדרה הקשיבה בשקט לדברים, מנסה לעכל את כל הדברים ואדריאנה המשיכה.
"ביום היוולדך, אנטוניו עלה לכס וציווה להרוג את כל אנשי המסדר והוא, שלא ידע שאת חלק מהמסדר, פסח עלייך והשאיר אותך בחיים, טעות שהוא עכשיו בקברו מתחרט. ברגע שענדת את הטבעת על אצבעך היא חדרה לתוכך ואת קיבלת את כל כוחותיה."
קסנדרה הסתכלה על אדריאנה במשך כמה שניות ואז נעמדה בכעס, "את עושה ממני צחוק?! את חושבת שאני אאמין לכל השטויות האלה?!"
"קסנדרה, זו האמת," אמרה אדריאנה ונעמדה אף היא. היא הביטה בקסנדרה והתרחקה ממנה, בעזרת תנועת יד קלה הרימה את אחד הארונות שהיו באחד החדרים הפתוחים. היא הסתכלה על קסנדרה שהביטה בה בבלבול ובתנועת יד שנייה השליכה את הארון לעבר קסנדרה שמיד השתופפה כדי להגן על עצמה כששמעה קול חבטה והתנפצות של עצים שבורים.
קסנדרה התרוממה והביטה בארון עץ שהיה מושלך על הרצפה הרוס לגמרי. "מה קרה?" שאלה קסנדרה והתקרבה אל הארון.
"את הגנת על עצמך, או יותר נכון, הטבעת הגנה עלייך. ברגע שחשת איום או פחד הטבעת מיד התעוררה לחיים והקיפה מגן סביבך שחסמה את הארון."
קסנדרה הסתכלה ע אדריאנה בהלם ושאלה בשקט, "אני עשיתי את זה?!"
אדריאנה הנהנה בראשה וקסנדרה אמרה בגועל, "אני לא רוצה את זה, בבקשה תעשי משהו ותוציאי את הטבעת ממני, אני לא רוצה את זה. מספיק שאני אלביונית, עכשיו אני גם עם כוחות על טבעיים?"
"קסנדרה, אני לא יכולה להוציא את הטבעת גם אם הייתי רוצה, ברגע שהיא נכנסה בתוכך היא חלק ממי שאת." אמרה אדריאנה והתקרבה אל קסנדרה. "הטבעת ניזונה מהחיים שלך, אם תיפגעי הטבעת תיפגע וזה אומר שהחיים שלך יהיו בסכנה ולכן קסנדרה את חייבת להיזהר עכשיו, יותר מתמיד."
קסנדרה התרחקה מאדריאנה. "לא, זה לא יכול להיות. למה עשית את זה, למה עשית לי את זה, אני לא ביקשתי את זה, הפכת אותי למפלצת!" אמרה קסנדרה בכעס, ודמעות של זעם זלגו במורד לחייה.
"קסנדרה, בבקשה, את חייבת להבין שעשינו את זה כדי שתוכלי להיות מוגנת," ניסה אלפריק לומר.
"לא, אתם לא עשיתם את זה בשבילי, אתם עשיתם את זה בשבילכם, אני רק חית מחמד בשבילכם, לא יותר מזה."
"קסנדרה, "פצה סבסטייאן את פיו וקסנדרה הסתכלה עליו בעיניים רושפות. "אל תתערב, אותך לא הפכו למפלצת."
סבסטייאן ניסה להתקרב אליה אבל קסנדרה הרימה את ידה כדי שיעצור וסבסטייאן הועף אחורה ונחבט בארון העץ השבור.
קסנדרה הסתכלה בפחד על סבסטייאן ואמרה, "אני..אני לא התכוונתי, סבסטייאן, אני מצטערת." היא הסתכלה על אלפריק ואדריאנה שנראו מודאגים והיא אמרה, "אני מפלצת, אני חייבת ללכת מכאן." והיא הסתובבה כדי לצאת כששמעה את אדריאנה קוראת בשמה, אך היא התעלמה ממנה. היא לא רצתה להישאר, היא חייבת לברוח. היא ירדה במדרגות ורצה החוצה כשנתקלה בכריסטופר שחייך לעברה, כשהבחין בפרצופה המבוהל שאל בדאגה, "את בסדר?"
היא הנהנה בראשה וחייכה באילוץ. "כן, אני פשוט חייבת קצת אוויר, לפתע הרגשתי שהארמון נהיה קצת חונק."
"בסדר, נתראה," אמר והמשיך הלאה. קסנדרה הסתכלה עליו וידעה שתתגעגע אליו, היא קראה לו והוא הסתובב אליה.
"להתראות," אמרה וחייכה אליו בחום.
הוא חייך אליה באהבה, והמשיך בחזרה לדרכו.
קסנדרה, לקחה נשימה עמוקה וידעה מה היא צריכה לעשות. היא רצה אל חדרה, אספה את חפציה המועטים אל תוך התיק הקטן שלה ועזבה את הארמון, רוכבת על אחד הסוסים שהשאילה מהאורווה אל תוך הלילה.