שנאה בין שתי ממלכות פרק -28-

טוב, אז אני בצום! תשעה באב וזה..
ולמרות זאת, אני אנרגטית בצורה יוצאת מן הכלל (בלי עין הרע!) ועוד מעט אני אלך לארגן את המטבח לבישולים לקראת הצום..
אז הנה, אני מעלה את הפרק החדש..מקווה שתיהנו ממנו! אין בו הרבה אקשן..אבל יש קצת מידע נוסף..
בהנאה!!

פרק -28-
כאשר קסנדרה נכנסה למטבחים בשעות הבוקר המוקדמות היא לא ציפתה למצוא את סבסטיאן ודריינה מתנשקים בלהט ליד הקיר.
קסנדרה הביטה בהם בהלם לכמה שניות ואז כחכחה בגרונה, להודיע על נכחותה. כאשר הבחינה בה דריינה, היא דחפה את סבסטייאן ואמרה במבוכה, "קסנדרה, מה את עושה כאן?"
קסנדרה חייכה ואמרה, "התעוררתי מוקדם וחשבתי לראות מה נשאר מהעוגות שהיו ביום ההולדת, אבל אני אלך אם אתם מחפשים פרטיות."
סבסטייאן הסתכל על קסנדרה בחיוך ואמר, "אני אשאיר אתכן לבד." והוא עזב את המטבחים.
דריינה מתחה את שמלתה ונמנעה להביט בקסנדרה. "אל תשפטי אותי, קס, אני באמת מחבבת אותו." אמרה דריינה לבסוף.
"אני, אשפוט, בחיים לא! מגיע לך להיות מאושרת, ואם סבסטייאן גורם לך להיות מאושרת אז למה לא?!"
דריינה הביטה בחברתה בפעם הראשונה ואמרה בחיוך, "באמת?"
קסנדרה משכה בכתפייה ושאלה בחיוך, "אז, לאיזה כמה עוגיות או עוגות, נשאר משהו?"
דריינה צחקה. "כן, נשארו כמה חתיכות, אני אלך להביא לך," אמרה וצעדה אל חדר האחסון וכעבור כמה דקות חזרה עם צלחת עמוסה בעוגות ועוגיות בשלל צבעים.
"את מדהימה, תודה," אמרה קסנדרה והכניסה לפיה עוגת ספוג עם קרם בצבע ורוד.
"אז מה קרה כאן בזמן שחסרתי?" שאלה קסנדרה את דריינה, מכניסה לפיה עוגייה בצבע ורוד בהיר.
"לא הרבה, הרבה ארוחות, הרבה אורחים מעצבנים, איך היה לך?"
קסנדרה נאנחה ואמרה, "לא משהו, גיליתי שהמשפחה שלי גרה אצל אימא של חברה שלי, הבית שלי נהפך לחורבה ואיתו הרבה מן הבתים האחרים. אנשים שאני מכירה ואוהבת גוועים ברעב כל יום ואין משהו שאני יכולה לעזור להם." היא הסתכלה על הצלחת והזיזה אותה משם, מרגישה מעט אשמה שהיא זוכה לאכול מן המטעמים המענגים בעוד שאנשי עירה נאבקים עם העוני והרעב.
דריינה הניחה יד על חברתה, כמנחמת ואמרה, "אני מצטערת."
קסנדרה נאנחה ואמרה, "הלוואי והיה דבר שיכולתי לעשות למענם, להראות להם שלמרות שאני כאן, אני חושבת עליהם ואני דואגת לשלומם בכל יום."
דריינה שתקה, לא היה לה דבר להציע לחברה.
"אני מצטערת שהפלתי את זה עלייך," אמרה קסנדרה במהירות, דריינה הביטה בה. "אני שמחה שאמרת לי, זה לא בריא לשמור דברים כאלה בבטן."
קסנדרה חייכה חיום חם ואמרה, "את מלאך משמיים, את יודעת את זה?"
דריינה חייכה בזחיחות ואמרה, "אוה, אני יודעת את זה." היא הביטה בחברתה ושאלה בחיוך ממזרי, "אז מה קרה אתמול בלילה?"
קסנדרה הביטה בחברתה בבהלה ושאלה, "מה קרה?"
"אל תעמידי פנים! אני חברה שלך! ראיתי אתמול את כריסטופר יוצא מהחדר שלו וצועד לחדר שלך."
"מישהו ראה אותו?" שאלה, מודאגת.
דריינה חייכה בממזריות ושאלה, "יש משהו שעשיתם בחדרך שאמור לגרום לו להיות חשאי?"
קסנדרה הסתכלה על חברתה שנראתה כעומדת להתגלגל מצחוק ואמרה בזעף, "זה לא מצחיק!"
דריינה פרצה בצחוק ואמרה, מנסה לנשום. "אוה, זה מאד מצחיק, תאמיני לי. לראות את הפרצוף שלך כל כך מודאג ובכן, זה מצחיק."
קסנדרה עשתה פרצוף ואמרה, "כן, כן. תעשי ממני צחוק, את באמת נהנית מזה?!"
"כן," אמרה דריינה, מנסה לשמור על פנים רציניות. "אז מה קרה בסוף?"
קסנדרה הסתכלה על חברתה המסוקרנת ואמרה בשקט, בפנים לוהטות. "התנשקנו."
"מה?" שאלה דריינה. "לא שמעתי, מה אמרת?"
קסנדרה הרימה מעט את קולה ואמרה שוב, עדיין בשקט. "התנשקנו."
דריינה הסתכלה עליה במבט של, "מה?"
קסנדרה שלא יכלה לסבול את זה צרחה, "התנשקנו! התנשקנו! אוקי, התנשקנו! מאושרת?"
דריינה הסתכלה על חברתה בשמחה. "מאד, אבל לא היית צריכה לצרוח, שמעתי אותך בפעם הראשונה."
"אז למה גרמת לי להגיד את זה כל כך הרבה פעמים?"
"כי זה כיף לראות אותך מובכת."
קסנדרה חבטה בחברתה בזרוע ואמרה, כשחברתה נאנקה בכאב. "מגיע לך."
דריינה שפשפה את מקום הכאב ושאלה, "איך היה?"
קסנדרה הביטה בחברתה שנראתה רצינית ואמרה במבוכה, "מדהים, הוא כל כך מקסים והוא סוחף אבל זה כל כך שגוי, ואני יודעת שהלב שלי בסוף יישבר, ובסוף לא יקרה כלום ו—"
"הי, תעצרי!" אמרה דריינה והרימה את ידה כדי לעצור את שטף דיבורה של קסנדרה. "תעצרי, פשוט תצערי, תנוחי לרגע אוקי?!"
קסנדרה נאנחה ואמרה, "אני כל כך מפחדת. אני מעולם לא פחדתי ככה."
דריינה הסתכלה על חברתה בדאגה ואמרה, "הי, אל תפחדי, אני כאן לצידך כל הזמן." היא חיבקה את קסנדרה באהבה והמשיכה, "כריסטופר, הוא נסיך מקסים וטוב לב, הוא לעולם לא יעשה משהו בכדי לפגוע במישהו."
קסנדרה הביטה בדריינה אך לא ענתה. הם ישבו כך במשך כמה דקות, עד שדלת המטבחים נפתחה ושאר אנשי הצוות נכנסו פנימה.
"ימין, תחבטי ימין קסנדרה, ימין. תתכופפי, שמאלה," צעק אלפריק. הם עמדו במסדרון בקומה השלישית ואלפריק הציב לה בובות מלחמה כדי שתלחם נגדם.
זיעה שטפה את גופה של קסנדרה, זה כבר קרוב לשעה שהיא נלחמת נגד הבובות הדוממות והיא לא רואה את עצמה מגיעה אל סוף המסדרון.
"אפשר לעצור, אני נכנעת," אמרה קסנדרה, וניגבה זיעה מפניה.
אלפריק הביט בה בזעם, שלף את חרבו מתוך הנדן ואמר, "הרגע חרצת את מותך, את רוצה להיכנע, כניעה פירושה מוות!" אמר וכיוון את החרב אל צווארה.
קסנדרה הסתכלה עליו ואמרה, "אלפריק, אנחנו חייבים לדבר."
הוא הריד את חרבו והחזיר אותה לנדן הוא הסתובב ואמר עם גבו אליה, "שמעתי על מה שקרה ביער."
הוא הסתובב בחזרה להביט בה ושאל, "אבל מה באמת קרה ביער, כל מה שהחיילים ראו, זה חלקת יער הרוסה. המלך ואלפונסו מניחים שזה מעשיו של הדב, אבל יש לי חשד שזה לא מה שקרה?" והסתכל עליה במבט חודר.
קסנדרה הנהנה בראשה ואמרה, "לא, זה לא מה שקרה." היא הסתכלה עליו בדאגה ואמרה, "אלפריק, אני לא יודעת מה קורה לי. אתמול ביער קרה לי בדיוק מה שקרה לי כשהייתי עם כריסטופר, רק הפעם זה קרה מכאב, כאילו שוכן בתוכי משהו שזועק לצאת החוצה."
אלפריק הסתכל על קסנדרה במבט חודר ואמר, "האם דבר כזה ארע לך בעבר, לפני כריסטופר, אני מתכוון?"
קסנדרה הנהנה בראשה לאות לא.
אלפריק התיישב על כיסא שעמד בצד ואמר, "זה לא טוב, קסנדרה. זה לא טוב."
קסנדרה שלא ידעה לפתע מה לעשות עם עצמה, התחילה לשחק עם השרשרת שעל צווארה. כשהבחינה באלפריק מביט בה במבט המום. "קסנדרה, מה יש סביב הצוואר?"
קסנדרה הביטה בטבעת ואמרה במהירות, "זה שום דבר, זה חסר חשיבות, אני מצאתי את זה במקרה ו—"
"קסנדרה, את יודעת מה את מחזיקה ביד שלך?" שאל, המום ממראה החפץ.
קסנדרה הסירה את השרשרת מצווארה ואמרה, "אני יודעת שזהו חפץ יקר, כי בפעם הקודמת המלך ואלפונסו כמעט תלו אותי בגללה."
"אפשר?"
היא הגישה לו את השרשרת והוא בחן אותה מכל צדדיה ואמר, "קסנדרה, איפה מצאת אותה?"
"בארמון ההרוס של אלביון, מדוע?"
"יש לי חשד, אבל אני לא בטוח ואני לא רוצה להטעות אותך. אני יכול לקחת את הטבעת לכמה ימים?"
היא הנהנה בראשה והוא הכניס אותו לכיסו.
"יש משהו נוסף שאני צריכה לספר לך," אמרה קסנדרה. אלפריק הביט בה בריכוז. "כשחזרתי הביתה, סבתא שלי סיפרה לי שכל המידע שחסר על המשפחה שלי נמצא בבית שלי, בתוך קופסה." היא הוציאה מתוך התיק שלה את הקופסה השחורה ואמרה, "חשבתי שברגע שאני אפתח את הקופסה, תשובותיי יענו, אך עכשיו נשארתי עם יותר שאלות, ואם זה לא מספיק, גיליתי שהורי היו חלק מהמסדר המסתורי." היא הביטה האלפריק ושאלה, "מהו המסדר?"
אלפריק נאנח ואמר, "לפי הספרים, המסדר החל עוד לפני כמה מאות שנים, הוא פעל מתוך הגנה על העם האלביוני במקרה ויקרה משהו לעם. המסדר המשיך להתקיים מדור לדור, עד צאת אנטוניו במלחמה נגד אלביון. הוא, אשר ידע על קיומה של המסדר ואפילו לקח חלק נכבד ממנה, הפנה את גבו אל המסדר וציווה להרוג את כל אנשי המסדר, ולא להשאיר אף אחד. הוא לקח את כל הטבעות האלו," אמר והוציא מכיסו את הטבעת של קסנדרה.
"לקחת את הטבעות ולהשמיד אותם. הוא ידע שהן אוצרות בתוכן כוח רב, כח רב אשר יכול להרוס אותו ואת ממלכתו ועל כן ציווה שיושמדו. המלך ידע ששריפתן באש לא תהרוס את הטבעות, הוא ידע שהדרך היחידה להרוס את הטבעות היא להרוג את האנשים שאוחזים בטבעת, וזו הייתה הסיבה שהוא הרג אותם."
הוא אחז בטבעת בהתרגשות ואמר, "קסנדרה, אם הטבעת שלך אמיתית ואכן שייכת לאחד מאנשי המסדר, אז יכול להיות שהוא בחיים והוא יוכל לעזור לנו."
קסנדרה הביטה באלפריק שנראה מעט נרגש ושאלה, לא בטוחה בעצמה. "אז יש סיכוי שאחד מאנשי המסדר נשאר בחיים ולא נהרג עם המתקפה, אבל זה בלתי אפשרי, לא יכול להיות שהוא שרד כל כך הרבה שנים, התקיפה הייתה לפני קרוב לעשרים שנה, יכול להיות שהוא מת, אם לא מזקנה אז מרעב או ממחלה או אולי אפילו תקיפה של אנשי אוריניוס."
"אבל יכול להיות שלא, ואסור לנו לשלול את האפשרות." אמר. הוא הביט בקסנדרה. "אני אברר את העניין וברגע שתהיה לי תשובה אני אודיע לך."
קסנדרה נעמדה והסתובבה לצאת כששמעה את אלפריק קורא לה. היא הסתובבה בחזרה והוא אמר, "תודה שסיפרת לי."
היא הנהנה בראשה ועזבה את הקומה, בחזרה לחדרה.