שנאה בין שתי ממלכות פרק -25-

הנה, אתן רואות?! אני מעלה פרק מהר!!! לא כזה איטי כמו שאתן חושבות!! הא!!! הא!!
EAT THAT SUCKERS!
עזבו, תתעלמו ממני חזרתי הרגע ממבחן..היה בסדר..נראה לי…
יאללה תיהנו לא אחפור!! :)

פרק -25-
קסנדרה קפאה על מקומה ודריינה אמרה במהירות, "אמ..אני אלך ואשאיר אתכם לבד." קסנדרה הסתכלה על דריינה בעיניים מזרות אימה, אבל האחרונה התעלמה ממבטה וחזרה אל האולם.
קסנדרה וכריסטופר נשארו לבד במסדרון. קסנדרה השפילה מבט, היא לא יכלה להביט בפניו מחשש שמא פניה הלוהטות מסגירות אותה.
"את בסדר?" שאל בדאגה.
היא הרימה את מבטה במהירות, מחייכת. "אני בסדר גמור," אמרה, מנסה להימנע מקשר עין איתו.
"את נראית ממש יפה, והריקוד שהכנתן היה ממש מקסים," אמר. הוא הרים את ידו בהיסוס ונגע קלות בשיערה הפתוח. "והשיער שלך נראה מדהים בצורה כזו."
קסנדרה הביטה בכריסטופר. "כריסטופר, יש משהו שאני רוצה להגיד לך," התחילה קסנדרה לומר. היא לקחה נשימה עמוקה, מתכננת איך לספר לו את מה שרצתה להגיד.
היא פתחה את פיה כדי לומר כששמעה את מליסה.
"כריסטופר היכן אתה, כל האורחים מחכים רק לך," קראה מליסה.
"אני..חייב לחזור," אמר כריסטופר. הוא הביט בקסנדרה, כל כך יפה נראתה, הוא לא רצה ללכת ולהשאיר אותה לבדה. הוא רצה לקחת אותה בזרועותיו החוצה, הרחק מכל האנשים, אבל היו לו מחויבות.
קסנדרה הנהנה בראשה ואמרה, "אוקי, תהנה הלילה."
"את לא באה?"
"עוד כמה דקות, אני רוצה לצאת החוצה לשאוף קצת אוויר צח," אמרה.
הוא הנהן בראשו והסתובב ללכת, צועד בחזרה לאולם ביחד עם מליסה. קסנדרה הסתכלה עליו מציע את ידו למליסה, מחייכם הם נכנסו לתוך האולם. היא הסתובבה לצאת אל המרפסת הקרובה.
זה היה לילה קריר מעט, וקסנדרה שמחה שהבגד שהיא לובשת לא דק מידי. היא התיישבה על אחד הספסלים ונאנחה בשקט.
"איכפת לך אם אני אשב לידך?" שמעה קסנדרה קול מעליה. היא הרימה את ראשה והבחינה באדריאנה.
היא משכה בכתפייה ואמרה, "את בטוחה שלא איכפת לך לשבת ליד משרתת אלביונית, אולי תדבקי במשהו חלילה."
אדריאנה צחקה והתיישבה על הספסל. "אני חושבת שאני אקח את הסיכון." אמרה והסתכלה על קסנדרה. "הנזר של המלכה לילה הולם אותך מאד."
קסנדרה הסתכלה עליה בפליאה ואדריאנה שאלה בחיוך, "לא חשבת שאני לא אדע שהנזר שאת עונדת שיך למלכה הראשונה של אלביון?"
קסנדרה הנהנה בראשה ואמרה, "לא ממש."
אדריאנה חייכה ואמרה, "אז, איך את מוצאת את הארמון של אחי, נהנית?"
"תגדירי נהנית."
"את משעשעת. אני מתכוונת איך את מסתגלת לחיים בארמון?"
"אני מניחה שבסדר,"
אדריאנה הביטה בקסנדרה בעיון ושאלה, "את לא חושבת שזה קצת מוזר?"
קסנדרה הביטה באדריאנה בפליאה והאחרונה המשיכה, "פתאום, באמצע החיים אחי מחליט להעסיק בחורה אלביונית בארמון."
"הוא החליט למצוא לי עונש הולם על כך שדיברתי סרה על הממלכה."
אדריאנה הרימה גבה ואמרה, "את בטוחה?"
קסנדרה תהתה למה היא מתכוונת ואדריאנה הסבירה. "תנסי לחשוב, יש איזו משהו מיוחד על המשפחה שלך, על עצמך שגרם לאחי להשאיר אותך בארמון. הוא הרי היה יכול לתת לך איזו עבודת שירות בשוק או לעבוד כמנקה אבל לא, הוא החליט להעסיק אותך בתוך הארמון. זה לא אומר לך משהו?"
קסנדרה הסתכלה על אדריאנה במשך כמה שניות בהלם וכעבור רגע נעמדה. "אין לי מושג מי את, ומה את רוצה ממני, אבל תעשי לי טובה בבקשה, רק תתרחקי ממני. גם ככה קשה לי בארמון בלי שתחליטי לשתול כל מיני רעיונות בראש שלי." אמרה בזעם וצעדה משם, חוזרת בחזרה לארמון.
אדריאנה הביטה בקסנדרה צועדת בחזרה לתוך הארמון ונאנחה. היא החליטה שהכי טוב זה לתת לה ללכת ולנסות להבין בעצמה מה שאמרה לה.
קסנדרה נכנסה אל תוך האולם, והבחינה בדריינה שנופפה בידיה. קסנדרה חייכה והתקרבה אליה.
"מה הפסדתי?" שאלה קסנדרה ולקחה לעצמה עוגית סנדוויץ" בצבע כחול בהיר.
"לא הרבה, כמה ריקודים. הנסיך רקד עם מליסה ועוד מעט האורחים יתיישבו לאכול."
קסנדרה שלא ידעה מה להגיד הנהנה בראשה. דריינה הסתכלה על קסנדרה בסקרנות ושאלה, "נו, הוא יודע?"
קסנדרה הסתכלה על דריינה ואמרה בזעף, "את יודעת שאני כועסת עלייך שנטשת אותי, מה חשבת לעצמך, להנחית את הפצצה ולברוח ולהשאיר אותי להתמודד עם ההשלכות?"
דריינה חייכה ואמרה, "מה רצית שאני אעשה, אשאר בעוד את מתוודה על אהבתך לנסיך?"
קסנדרה משכה בכתפייה.
"אז מה קרה בסוף, הוא יודע, מה הוא אמר, אתם..את יודעת?" שאלה דריינה והסתכלה על קסנדרה בציפייה.
קסנדרה נענעה את ראשה לאות לא ואמרה, "כלום לא קרה ואני מניחה שדבר לא יקרה בינינו. לא הספקתי לומר לו כי מליסה קראה לו לחזור." היא ראתה את מבטה הכעוס של דריינה והוסיפה במהירות, "אבל זה בסדר, אני חייבת להגיד שהיא די הצילה אותי. אם היא לא הייתה מגיעה, אני הייתי עושה משהו מטופש ומספרת לנסיך שיש לי רגשות כלפיו."
דריינה פתחה זוג ענקיות לעבר קסנדרה ואז פלטה צרחה קטנה ואמרה, מחבקת את קסנדרה. "ידעתי!!!" היא התרחקה להביט שוב בקסנדרה ושאלה, "אבל למה לא, למה לא לספר לו?"
קסנדרה הסתכלה על דריינה ואמרה, "משרתת, אלביונית, אני חושבת שזה די ברור."
דריינה נאנחה ואמרה, "חבל שאנחנו לא חיים בעידן שבו כולם יכולים לבחור במי שהם רוצים."
קסנדרה חייכה ואמרה, "אני בטוחה שבעתיד זה יקרה."
"שנלך לאכול?" שאלה קסנדרה והגישה את ידה, דריינה לקחה את ידה ושילבה בידיה ואמרה. "נלך."
***
"אני לא מסוגלת יותר, אפשר לעשות הפסקה?" שאלה קסנדרה. זו הייתה שעת ערב מוקדמת והיא עמדה בקומה השלישית נלחמת במקל נגד אלפריק.
היא נעצרה כדי לנשום. אלפריק לא היסס ותקף בשנית וקסנדרה חזרה להלחם נגדו, כעבור כמה דקות נוספות הוא נעצר ואמר, "קחי הפסקה של כמה דקות."
היא נשמה לרווחה והתיישבה על הרצפה באפיסת כוחות. "אתה מוכן להסביר לי מדוע אתה עושה את זה, אני תמיד נלחמת נגדך עד אפיסת כוחות."
"אני מכין אותך קסנדרה, בשדה הקרב לא יהיה לך זמן לנוח או להירגע, את תהיי במצב שאת תצטרכי להילחם כדי להישאר בחיים," אמר אלפריק ונשען על הקיר.
היא הסתכלה עליו לכמה שניות ושאלה, "אלפריק, אתה חושב שיש סיבה שהמלך הביא אותי לכאן?"
אלפריק הביט בקסנדרה בפליאה ואמר כעבור רגע של מחשבה, "אני לא חושב שהמלך היה מביא אותך לעבוד בתוך הארמון, מאחר ואם תשימי לב את האלביונית היחידה שעובדת כאן ללא סיבה."
"אדריאנה אמרה לי שאולי זה בגלל המשפחה שלי או משהו מיוחד בעצמי שבגללו אני כאן."
אלפריק חייך ואמר, "אדריאנה מאד ישירה, אבל אם היא אמרה לך את זה, אז אני מניח שהיא צודקת. תבררי את הענפים המשפחתיים שלך, אם יש משהו שיכול להוות איזהו קשר בין הסיבה להיותך כאן לבין מה שאולף מתכנן."
קסנדרה לא ענתה, היא ניסתה לחשוב איזה קשרים יש למשפחתה או סיבה הגיונית להיותה כאן כששמעה לפתע את השעון מצלצל תשע והיא פלטה קללה חרישית. "אני חייבת לרוץ! אמרתי לבלה שאני אעזור היום בהגשת אוכל לאורחים."
אלפריק הנהנן בראשו. "אני אשאר כאן לסדר וקסנדרה," אמר כשקמה ללכת, היא הסתובבה אליו. "תיזהרי."
"תמיד," אמרה בחיוך וירדה במדרגות, היא הלכה בזריזות למטבחים וכשנכנסה הבחינה במבטה הכועס של בלה. "אני מצטערת! היו לי כמה סידורים שהייתי צריכה לעשות," התנצלה קסנדרה.
"אין זמן, לכי אל השולחנות ותראי מה אנשים צריכים."
קסנדרה הנהנה בראשה והתכוונה לצאת כששמעה את בלה אומרת, "לכי קודם אל האנשים החשובים ואחר כך לפחותים."
קסנדרה יצאה אל האולם האוכל הענק, מרחוק היא הבחינה באנשי המלוכה שישבו בשולחן אמצעי ארוך, ובשתי שולחנות אחרים מקבילים ישבו שאר אנשי האצולה. היא התקרבה אל שולחן המלוכה כשהבחינה במליסה שאכלה בתיאבון.
"יש משהו נוסף שתזדקקו?" שאלה קסנדרה וראתה את כריסטופר שנעצר מלאכול והביט בה.
"כן, אני אשמח לעוד קצת יין, תמזגי לי בבקשה," אמרה מליסה והרימה את כוסה. קסנדרה לקחה את קנקן היין ומזגה לתוך כוסה של מליסה, שהכוס זז והמיץ נשפך על השולחן.
קסנדרה הסתכלה בהלם על השולחן שהתלכלך מהמיץ ואנשי המלוכה שהיו בקרבה התרחקו במהירות.
"תראי מה עשית, מגושמת!" אמרה מליסה בכעס ונעמדה, והסתכלה על השמלה שלה לוודאות שלא התלכלכה.
"זה בסדר, זה קורה, "אמר כריסטופר ולקח כמה מפיות והתחיל לנגב את המיץ, מליסה הביטה בכריסטופר בהלם. "מה אתה עושה, זה לא התפקיד שלך, זה התפקיד של המגושמת, הטיפשה הזאת כאן שלא עושה כלום!!" אמרה בזעם.
כריסטופר התעלם מדבריה. קסנדרה שבינתיים התחילה לנקות את הלכלוך שמעה את מליסה כועסת בשקט.
מליסה שהתיישבה בחזרה על הכיסא לאחר שסיימו לנקות את השולחן אמרה במתק שפתיים לקסנדרה, "מה שלום משפחתך?"
קסנדרה הסתכלה על מליסה אך לא ענתה. מליסה שהבחינה באנשי השולחן שהיו קרובים אליה מקשיבים לשיחה, כולל כריסטופר המשיכה, "אם אני הייתי במקומך, מה שלעולם לא הייתי מבקשת הייתי מבררת, שמעתי שהמצב באזור שלך לא כל טוב."
קסנדרה התקרבה בזעם אל מליסה ושאלה בשקט, "מה עשית להם?"
מליסה חייכה ואמרה, "תאמיני או לא, אבל זו לא הייתה אני. שמעתי שהמשפחה שלך נרקבת ברחובות. מצבה של אחותך נורא וסבתא שלך עומדת למות."
קסנדרה הסתכלה על מליסה, במשך כמה שניות היא לא יכלה להוציא מילה מפיה. היא הבחינה במבטיהם של אנשי המלוכה על פניה, מצפים לראות את תגובתה.
האדם היחיד שלא הביטה בו היה כריסטופר, היא לא הייתה מסוגלת לראות את פניו. היא מלמלה סליחה חפוזה וברחה משם.
קסנדרה לא ידעה לאן היא רצה ולא היה לה איכפת, כל מה שרצתה לעשות זה רק להתרחק מארמון, היא עזבה את שערי הארמון ורצה אל תוך היער כשלפתע הרגישה משיכה בזרועה והיא נעצרה.
היא הסתובבה וראתה את כריסטופר מביט בה בדאגה.
"כריסטופר, עזוב אותי," אמרה קסנדרה ונאבקה להשתחרר ממנו, אך הוא אחז בה בחוזקה, מונע להשתחרר ולבסוף קסנדרה התייאשה ופרצה בבכי.
כריסטופר אסף אותה לחיבוק ואמר, מלטף את ראשה תוך כדי, "אל תבכי, זה בסדר, הכל יהיה בסדר."
קסנדרה לא ענתה, והיא המשיכה לבכות, מוציאה את כל הכעס והכאב שהרגישה בתוכה. לאחר כמה דקות, היא נרגעה והתרחקה ממנו.
הוא הסתכל עליה ושאל, "בסדר, עכשיו?"
"כן, תודה." אמרה בשקט, וניגבה את הדמעות מעיניה. היא הביטה בו ושאלה, "למה את כאן?"
הוא הסתכל עליה בפליאה ואמר כעבור רגע, "כי לא יכולתי לסבול את המחשבה שכואב לך ואין מי שינחם אותך."
קסנדרה הביטה בכריסטופר ואמרה, "אנחנו צריכים לחזור לארמון, זה היום הולדת שלך."
"לא," אמר כריסטופר בהחלטיות.
היא הסתכלה עליו והוא אמר, "קחי את החפצים שלך וסעי הביתה. אני רציני, קחי לך כמה ימים חופש, נראה כאילו את זקוקה לזה."
היא הסתכלה עליו בחוסר אמון ושאלה, "אתה רציני, אתה לא משחק איתי?"
"לא, אני רציני. לכי, אני אסביר לבלה לאן הלכת והיא תבין."
קסנדרה שלא יכלה לשלוט בעצמה התקרבה אליו ומשכה אותו לחבוק. "אתה מדהים כריסטופר. תודה, על הכל." אמרה.
היא השתחררה מהחיבוק ורצה בחזרה לארמון כדי לארגן את חפציה. כריסטופר הביט בה בלכתה בחזרה לארמון וחייך לעצמו, הוא ידע שעשה את המעשה הנכון, ובמחשבה זו חזר לארמון.
קסנדרה חזרה לארמון, ארגנה את חפציה במהירות ויצאה מהארמון באותו הלילה הביתה.