שנאה בין שתי ממלכות פרק -24-

אוי!!!!!1 תודה לאל!!! סיימתי את הפרויקט המחורבן הזה!! אני שונאת תכנות!!
לא משנה..אז הנה הפרק החדש..מקווה שתיהנו!!

פרק -24-
"אני לא מבינה אותך בכלל! את הגיון שבך," אמרה דריינה בייאוש. היא וקסנדרה עמדו באמצע רחבת הריקודים באולם הקטן שבדרך כלל עשה שימוש לאימוניו של הנסיך.
"את מסוגלת ללמד חבורת משרתים לזוז לקצב חסר הגיון, אבל ללמוד כמה צעדים פשוטים בוואלס, את זה את לא יכולה."
קסנדרה חייכה ואמרה, "זה קשה, קשה לי להסתגל לחוקים, אני אוהבת להיות משוחררת."
דריינה נענעה את ראשה בייאוש ואמרה, "טוב, ננסה שוב. הניחי את ידייך על מותני, ואני אניח את ידיי על מותנך, ואת ידי השנייה בתוך ידך. את תניחי את ידך על כתפי ונתחיל ו.. אחת שתיים, אווץ', קסנדרה," אמרה דריינה ובדקה לראות את רגלה שנדרכה על ידי קסנדרה.
"אני מצטערת, דריינה, אני באמת מצטערת," אמרה קסנדרה בצער. "אני באמת משתדלת."
קסנדרה נענעה את ראשה לאות לא ואמרה, "את תמשיכי להתאמן על התנועות, ואני אלך לבדוק את הרגל שלי ולשים עליה קרח." והיא עזבה את החדר. קסנדרה הסתכלה עליה כשהלכה ונאנחה. היא התחילה לזוז, מנזה להיזכר בקצב כשלפתע שמעה את כריסטופר מפתח הדלת, "את מודעת לעובדה שאת לא נעה נכון?!"
היא הסתובבה בבהלה ואמרה, "כריסטופר."
הוא הסתכל עליה מחכה לתשובה.
"אני יודעת! אבל אני לא מצליחה לזכור את הקצב הנכון והרגליים שלי מסתבכות כל הזמן עם התזוזה המוזרה הזו!" אמרה, מעט בתסכול.
הוא חייך והתקרב אליה. הוא היה לבוש בחולצה לבנה משוחררת ומכנסי עור צמודים, לרגליו נעל מגפי עור חומים.
"האם העלמה קסנדרה מבקשת עזרה?" שאל בחיוך ממזרי.
קנסדרה לא נותרה חייבת ושאלה, "האם הנסיך כריסטופר מציע לי את העזרה?"
הם נעצו מבטים אחד בשני עד שכריסטופר אמר, "הניחי את ידיך על זרועי ואת השנייה בתוך ידי."
היא עשתה כפי שביקש, מרגישה את זרועו השרירית בידיה. בלי לשאול הניח את ידו על מותניה ולקח את ידה בידיו ואמר, "מוכנה?"
אבל קסנדרה לא הייתה מוכנה כלל למה שהמגע שלו גרם לה, כל גופה עקצץ בהתרגשות מוזרה, היא הרגישה כוויה נעימה במקום בו ידיו הייתה על מותניה.
הוא הסתכלה עליה מחכה לתשובה והיא הסמיקה במבוכה. "אני מוכנה," אמרה בשקט.
כריסטופר הסתכל עליה ואמר, "עכשיו תספרי, זה תמיד עוזר. אחת, שתיים, שלום. אחת, שתיים, שלוש." בתחילה הם הסתובבו על הרחבה באיטיות עד שקסנדרה תפסה את העיקרון והם הסתחררו על הרחבה יותר מהר. לאורך הריקוד עיניו של כריסטופר לא עזבו את של קסנדרה, והאחרונה לא חשבה להשפיל מבט, היא הייתה כל כך מרוכזת בעיניו החומות.
הם נעצרו במקום, קסנדרה הרגישה את כריסטופר מתקרב אליה, והרגישה את פעימות ליבה מאיצות, הוא היה כל כך קרוב אליה. כאשר שפתיו היו קרובות לשפתיה, היא פתחה את פיה מעט, מחכה לשפתיו להיצמד לשפתיה בתשוקה יוקדת, כשלפתע שמעה את דריינה צועקת את שמה מרחוק. היא התרחקה מכריסטופר וקולה של דריינה נשמע חזק וחזק יותר ככל שהתקרבה עד שפקחה את עיניה.
היא ראתה את דריינה מסתכלת עליה מעט בדאגה. קסנדרה הביטה סביבה, היא הייתה בחדרה. היא התרוממה מהמיטה בבהלה והסתכלה סביבה. "זה היה רק חלום," מלמלה בשקט.
"קסנדרה, את בסדר?" שאלה דריינה והביטה בחברתה, שנאנחה בשקט.
קסנדרה הביטה בדריינה וחייכה. "אני בסדר גמור." והיא קמה מהמיטה, וצעדה אל הארון, מוציאה את התלבושת שלה. "קרה משהו?" שאלה, כשהתחילה לפשוט את הכותונת.
דריינה התיישבה על המיטה ואמרה, "ובכן, באתי לקרוא לך לארוחת בוקר ולבקשת בלה. נכנסתי לחדר, אבל היה נראה כאילו את שקועה בחלום נעים במיוחד."
קסנדרה הסמיקה במחשבה על החלום שחלמה ואמרה במהירות, "סתם חלום על המשפחה שלי."
דריינה הסתכלה על קסנדרה בספקנות ושאלה, "בגלל זה אמרת כריסטופר פעמיים?"
קנסדרה נמנעה מלהביט על דריינה מחשד שתראה את פניה הסמוקות ואמרה, "סיפרתי למשפחה שלי עד כריסטופר."
דריינה הנהנה בראשה כלא מאמינה ואמרה, "טוב, את מוכנה, אנחנו צריכות להיות אצל בלה, יש מלא דברים לסיים ובלה להוטה לסיים אותם במהירות."
קסנדרה קלעה את שיערה לצמה ארוכה ואמרה, "מוכנה." והם יצאו מהחדר, צועדות אל המטבחים.
במהלך היום התאמצה קסנדרה שלא להיתקל בכריסטופר או לחשוב על החלום שחלמה. היא לא הייתה בטוחה איך תגיב כשתראה אותו, והמבטים ששלחה אליה דריינה כל כמה שניות התחיל להרגיז אותה.
הן עבדו במרץ, מבריקות צלחות, סכינים, מזלגות ושאר כלי אוכל שונים. קסנדרה כמה אנשים מתכננים להגיע וכששמעה את הכמות לא התפעלה.
"אפשר להאכיל את שתי הממלכות עם כמות האוכל הזו," אמרה קסנדרה והניחה את הצלחת הנקייה האחרונה על השולחן במטבחים.
היא הסתכלה על החלון, מביטה בשקיעה היפייפיה ונאנחה בשקט. "רק עוד כמה שעות, עוד כמה שעות לנשף." חשבה לעצמה. היא כבר לא יכלה לחכות ללבוש את השמלה שדריינה תפרה בשבילה. ההרגשה שתתהלך ללילה שלם כמו בת אצולה ולא כמו משרתת האיצה את פעימות ליבה בהתרגשות.
כאשר סיימו את עבודתן, רצו דריינה וקסנדרה אל המקלחות של המשרתים. קסנדרה סיבנה את גופה וניקתה כל לכלוך מגופה, הלילה חייב להיות מושלם.
כאשר צעדו דריינה וקסנדרה לחדרה של האחרונה, הוציאה קסנדרה מתוך תיקה צנצנת קטנה ואמרה, "זהו קרם מיוחד שסבתא שלי הייתה מכינה, קרם לגוף. חשבתי שהלילה נשתמש בו."
דריינה הביטה בחברתה ושאלה, "את בטוחה, לחלוק איתי?"
קסנדרה חייה ואמרה, "בטוחה." היא פתחה את הצנצנת והגישה לדריינה כדי שתיקח. הן התמרחו בשקט, עד שדריינה אמרה, "יש לזה ריח מדהים!"
קסנדרה חייכה בביישנות, "זה המומחיות של סבתא שלי."
דריינה הוציאה את השמלות, והם התלבשו בזריזות. קסנדרה התיישבה על המיטה ודריינה אמרה, "אין לי איפור מיוחד שאוכל לאפר אותך בו, אבל אם תרצי אני אוכל לעשות משהו מיוחד בשיערך."
"כל מה שעשית בשבילי היה מושלם, את חברה מדהימה," אמרה קסנדרה בהכרת תודה.
דריינה הסמיקה במבוכה ואמרה, "אוקי, שבי על הכיסא ואני אעצב לך את השיער לפי צו האופנה החדש."
דריינה התיישבה על הכיסא וחיכתה לדריינה שתתחיל בעבודה. לפתע דמותו של כריסטופר עלה בראשה, היא זכרה את הרגע, כאשר עמדו בחדרה והוא לחש לה בשקט ששיערה יפה יותר כאשר הוא פתוח.
"דריינה," פתחה קסנדרה כאשר חברתה פיזרה את שיערה והתחילה לסרק אותו. "תוכלי לעצב את השיער שלי, כשהוא פתוח, זאת אומרת כשהוא לא אסוף?"
דריינה הביטה בחברתה ואמרה בחיוך, "כמובן, אני אאסוף אותו קלות מהצדדים אבל אשאיר את שאר השיער פזור."
"את פשוט מדהימה," אמרה קסנדרה באסירות תודה, כשדריינה סיימה עם שיערה. קסנדרה הסתכלה על שיערה ואמרה, "את פשוט מלאך!"
דריינה שנראתה כאילו היא עומדת לבכות מהתרגשות אמרה במהירות, "רגע, עוד פרט קטן ששכחתי." והיא פתחה את ארון הבגדים שלה, מוציאה מתוכו נזר עדין.
קסנדרה הביטה בדריינה בהלם. "מאיפה השגת את זה, את יודעת של מי זה בכלל?"
דריינה משכה בכתפייה ואמרה, "מצאתי את זה בשוק, כמעט עמדו לזרוק את זה כשביקשתי את זה."
קסנדרה הביטה בנזר ביראת כבוד ואמרה, "זה היה שייך לנסיכת אלביון הראשונה. אני לא לא מסוגלת לענוד את זה, חוץ מזה אני בטוחה שתכשיט כזה לא יתקבל בעין יפה בארמון אורינייוס."
"שטויות! אין בעיה לענוד תכשיטים, ליום הולדתו של הנסיך, כמו שאמר המלך, כל משרת רשאי לענוד תכשיט אחד ביום הולדתו של הנסיך."
"תמדדי, אני בטוחה שזה יראה נפלא על הראש שלך," אמרה דריינה והניחה את הנזר על ראשה של קסנדרה.
קסנדרה הסתכלה על עצמה במראה וכמעט נבהלה, היא נראתה כל כך…
"את נראית כל כך מלכותית," אמרה דריינה ביראת כבוד.
קסנדרה שלא הייתה מסוגלת להביט בעצמה, התכוונה להוריד את הנזר מראשה כשדריינה אמרה, "לא! אל תורידי. אם תורידי עכשיו, תהרסי את התסרוקת שעשיתי לך וחוץ מזה, זה נראה מושלם."
קסנדרה הביטה בעצמה במראה, הבגד שלבשה, התסרוקת והנזר גרמו לה להיראות..ובכן, יפה.
היא הסתובבה להביט בחברתה ואמרה, "אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך, תודה!"
"שנצא?" שאלה כשסיימה דריינה לעצב את שיערה בתסרוקת אסופה, כשצמה כרוכה סביב ראשה.
קסנדרה נשמה עמוק ויצאה מהחדר ודריינה בעקבותיה. היא הלכה בזהירות, מפחדת למעוד על השמלה.
"דריינה, תמשיכי הלאה, אני אפגוש אותך עוד כמה דקות, אני רוצה ללכת לחדרי לכמה דקות," אמרה קסנדרה כשעמדו ליד האולם הגדול.
דריינה הביטה בחברתה ושאלה, "את רוצה שאני אבוא איתך?"
קסנדרה הנהנה בראשה לאות לא.
דריינה הבינה ואמרה, "אני אמשיך הלאה, ניפגש בעוד מספר דקות." והיא נכנסה לתוך האולם.
קסנדרה צעדה לחדרה, מתעלמת מכל מבטי הסקרנות והקנאה שננעצו בה לפתע. כל מה שרצה לעשות באותו הרגע, זה להיכנס לחדרה ולשבת שם למשך כמה דקות בשקט, אבל היא לא הספיקה לעשות עוד צעד אחד, שמהחדר שלו יצא כריסטופר לבוש בהידור, נראה נאה מתמיד.
כאשר הבחין בקסנדרה, הוא הביט בה בהלם. קסנדרה הנבוכה, השפילה מבט והתעסקה מעט עם שמלתה, מנסה ליישר אותה.
היא הרימה מבט בחזרה וראתה שכריסטופר לא השפיל מבט מגופה.
"את…," אמר כריסטופר ומיהר לכחכח בגרונות, תוהה למה קולו נשמע כל כך נשי. "את נראית מדהים."
היא חייכה ואמרה, "גם אתה."
הם עמדו במסדרון, מסתכלים אחד על השני בשתיקה, עד שכריסטופר שבר את השתיקה ואמר, "אז..אני חייב ללכת, לארח את כולם ו—"
"ברור," אמרה קסנדרה.
כריסטופר הסתובב ללכת וקסנדרה הביטה בו צועד לו. היא רצתה לעצור אותו, לבקש ממנו שיפסיק את הכאב שהוא גורם לליבה, שהפעמים כשהם ביחד גורמות לליבה להאיץ כל כך עד שהיא מרגישה שליבה עומד להתפוצץ, אבל במקום, היא צעדה בחזרה לאולם.
"חיכיתי לך, החלק שלנו עוד מעט מגיע," אמרה דריינה לקסנדרה כאשר נכנסה לאולם הגדול.
קסנדרה הסתכלה בפליאה על כל האנשים לבושים בצבעוניות, על הנברשות הענקיות שהיו תלויות מהתקרה, מהאוכל הרב שהיה על השולחנות.
"וואו, הכל נראה כל כך..מושלם!" אמרה קסנדרה בהתפעלות.
"כן..האמתי שהרבה מהנשים כאן מסתכלות עלייך," אמרה דריינה בחיוך ממזרי.
קסנדרה הסתובבה, והבחינה שהרבה מן הנשים מסתכלות עליה ומתלחששות בשקט.
"דריינה אמרתי לך, ידעתי שהנזר הזה לא מתאים לכאן," אמרה קסנדרה בתסכול.
"זה לא בגלל הנזר," אמרה דריינה בחיוך. "זה כיוון שאת נראית כל כך יפה, כמו נסיכה והן מקנאות."
קסנדרה הסתכלה על הבנות והבחינה במליסה שלבשה שמלה מפוארת בצבע שחור עם נגיעות קטנות של זהב. היא הסתכלה עליה בקנאה גלויה.
קסנדרה חייכה ונופפה לשלום כששמעה את קולו של המנחה קורא בקול, "ועכשיו לריקוד המשרתים."
קסנדרה הסתכלה על דריינה. "מוכנה?"
דריינה חייכה ואמרה, "מעולם לא הייתי מוכנה יותר."
המשרתים האחרים ודריינה וקסנדרה צעדו אל אמצע רחבת הריקודים. הם עמדו בשקט בכמה שורות מחכים לפתיחת המנגינה שלא איחרה לבוא והתחילו לרקוד.
כריסטופר שעמד ליד מליסה הסתכל בקסנדרה שרקדה, מתנועעת לפי קצב המנגינה. הוא לא היה מסוגל להסיט את מבטו ממנה, כל כך יפה. הבגד שלבשה, הנזר שעל ראשה, כל כך הוסיפו ליופייה.
קסנדרה שרקדה, העיפה מדי פעם מבטים אל כריסטופר שהסתכל עליה, וחייכה לעצמה.
כאשר נגמר הריקוד, ומחיאות הכפיים נשמעו תפסה דריינה את קסנדרה בזרועה ואמרה, "את. עכשיו. החוצה." ולפני שקסנדרה הספיקה לפצות את פיה, היא משכה אותה החוצה.
"דריינה, תאטי בבקשה," אמרה קסנדרה כשהגיעו למסדרון השקט.
דריינה הסתכלה סביבה, מוודא שאין אף אחד בטווח שמיעה ואז אמרה בכעס, "אני לא מאמינה שלא אמרת לי! איך אני יכולתי לפספס את זה, זה כל כך ברור!"
"דריינה, על מה את מדברת?"
"את וכריסטופר!! זה כל כך ברור שאת מאוהבת בו," אמרה דריינה.
קסנדרה הסתכלה על דריינה ואמרה, קולה גבוה מהרגיל, "מה?! לא! אני וכריסטופר? ממש לא!"
"אוי, אל תכחישי את זה. הקול שלך עולה בכמה טונים כשאת משקרת…אני לא מאמינה שלא הבחנתי בזה קודם." אמרה דריינה בשקט ואז הסתכלה על קסנדרה ושאלה, "אז סיפרת לכריטופר?"
"לא! כי זה לא נכון אני—"
"באמת, קסנדרה, אל תשקרי לי, את לא יכולה להוריד ממנו את העיניים, את פשוט מאוהבת. אז הנסיך יודע?"
"הנסיך יודע מה?" שמעה קסנדרה את קולו של כריסטופר מאחוריה.