שנאה בין שתי ממלכות פרק -22-

הי…אני מעלה את הפרק החדש..די מהר הוא הועלה..אני מצטערת אם יהיו שגיאות כתיב או שגיאות בשמות..(למרות שעברתי על זה אבל אולי פספסתי משהו..)
אני מקווה שתיהנו..

פרק -22-
למחרת בבוקר, קסנדרה צעדה אל המטבחים כשהבחינה במשרתים מתקנים את החלונות. היא הסתכלה על ההרס שגרמה והצטמררה.
כשנכנסה אל המטבחים, היא ראתה את המשרתים עובדים במהירות, וביעילות, כל אחד עסוק בעבודתו.
היא התקרבה אל דריינה שעמדה ליד בלה ושאלה, "אז… מה אנחנו עושים היום?"
"היום, אנחנו נצטרך שתלכו לעזור בקומות העליונות, להציע את המיטות ולארגן את החדרים. אנשים חשובים צריכים להגיע בשבוע הקרוב, הכל בשביל היום הולדת של הנסיך," אמרה בלה.
קסנדרה הסתכלה על בלה ושאלה, "מה את עושה?"
"אני מכינה את השכבות לעוגת היום הולדת. עשרים ואחת קומות כמספר השנים של הנסיך."
"איזו עוגה זו תהיה?" שאלה קסנדרה בסקרנות.
"זו עוגת שוקולד עם ציפוי קרם שוקולד, וסביב עיטורים מיוחדים. העוזרים שלנו כבר התחילה לעבוד על העוגה לפני כמה ימים. כמובן שיהיו עוד המון עוגות מיוחדות, אבל זו הולכת להיות גולת הכותרת של הערב."
"שוקולד?"
בלה שהבחינה במבטה של קסנדרה אמרה באזהרה, "אני לא מרשה לגעת בעוגה, שאני לא אעז לתפוס אותך או את דריינה מסתובבות ליד העוגה."
קסנדרה הנהנה בראשה אבל כבר בראשה היא התחילה לתכנן איך תגיע אל העוגה. שוקולד לא היה דבר נפוץ, ורק העשירים זכו לטעום את טעמו המתוק של השוקולד, אך למרות זאת, פעם אחת, פעם אחת ויחידה הצליחה קסנדרה להשיג מספר קוביות שוקולד ולהביא למשפחתה. אח, טעמו המתוק של השוקולד בפיה הסב לה עונג רב.
קסנדרה הסתכלה על דריינה שהביטה בה בחיוך ושאלה, "שנלך?"
"נלך," אמרה דריינה והן עזבו את המטבחים יד ביד, מחייכות בזדוניות.
"אולי לא נלך, אני לא רוצה להסתכן!" אמרה דריינה בפחד. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, והמשרתים שהיו במטבחים כבר הלכו לישון. הן עמדו במסדרון, מתחבאות מאחורי הווילון הכבד.
קסנדרה הסתכלה על דריינה ואמרה, "אנחנו לא מתייאשות עכשיו, הגענו עד לכאן ואני רוצה לטעום את השוקולד הזה! אז או שאת באה איתי או שאני גוררת אותך."
קסנדרה הביטה לצדדים וכשראתה שהשטח נקי סימנה לדריינה והן נכנסו למטבחים. חושך שרר במטבחים, אבל למרות זאת יכלה קסנדרה להבחין בסדר והניקיון ששרר שם.
הן הסתכלו סביבן עד שהבחינה קסנדרה בשולחן שהיה מלא בעוגות ועוגיות בגדלים, בצבעים וצורות שונים.
קסנדרה הסתכלה בערגה על העוגות ועשתה צעד לעבר השולחן. היא הסתכלה על חברתה שחייכה ואמרה, מרימה קאפקייק עם קצפת בצבע ורוד. "רוצה לטעום?"

דריינה הנהנה בראשה והתקרבה אל השולחן, קסנדרה לקחה ביס מהמאפה וגנחה באושר. זה היה אלוהי, מעולם לא טעמה עוגה כזו, היא התכוונה לתת לדריינה את שאר המאפה כשראתה את פניה המבוהלות. היא עזבה את העוגה ושאלה בדאגה, "דריינה, את בסדר?"
"אני חושב שהיא קצת מבוהלת," שמעה קסנדרה את קולו המוכר של כריסטופר.
היא הסתובבה בבהלה וראתה אותו, לבוש בחולצה לבנה, שכפתוריה היו מעט פתוחים ומכנסי בד פשוטים. הוא הסתכל עליה, מצפה להסברים.
"אני..אמ.." ניסתה קסנדרה להסביר.
"אני חושב שאנחנו נצטרך ללכת למלך להסביר לו את זה. אני לא חושב שהוא יאהב את הרעיון כל כך," אמר.
קסנדרה הביטה בדריינה שנראתה כאילו היא עומדת לקבל התקף לב ואמרה, "בבקשה, אל תעניש את דריינה, זאת אשמתי בלבד. אני גררתי אותה לכאן. היא אפילו לא אכלה מהעוגית, רק אני."
כריסטופר הביט בדריינה שנראתה חוורת ואמר, "את יכולה ללכת."
דריינה נשפה לרווחה ואמרה, "ומה עם קסנדרה?"
כריסטופר הרים גבה לדריינה ושאל, "את רוצה להישאר עם קסנדרה לעונש שלה?"
"לכי, דריינה, זה בסדר," אמרה קסנדרה בעידוד.
דריינה הביטה בחברתה שהנהנה בראשה ועזבה את המטבחים, משאירה את כריסטופר וקסנדרה לבדם.
במשך כמה דקות נעץ בה כריסטופר מבט, וכשלא יכלה לשאת את מבטו עליה אמרה, "אתה מוכן להפסיק להסתכל עלי ככה, זה מלחיץ אותי."
כריסטופר לא הסיט את מבטו ולא ענה. קסנדרה שחשה אי נוחות תחת מבטו אמרה, "אוקי, אני מצטערת..אני לא התכוונתי לקחת עוגה."
"אני חושב שהמונח הוא לגנוב," אמר כריסטופר ביובש.
"כריסטופר, אני מצטערת, אוקי? אני מצטערת שלקחתי בלי רשות, גנבתי. אני מצטערת שגנבתי, אתה מרוצה?" שאלה והביטה לו ישר בעיניו.
כריסטופר הביט בעיניה ואמר, "מאד." הוא עשה צעד קדימה לעברה ושאל, "אז, איזה עוגה אכלת?"
היא הסתכלה עליו, תוהה מה הוא מתכנן ואמרה, מעט בחשדנות. "ביס מהעוגה הזו." והרימה את הקאפקייק הנגוס.
כריסטופר הרים גבה ואמר, "לקחת את המאפה הכי פשוט שיש?"
"אני מצטערת שלא היה לי זמן לבחור מאפה יותר מושקע," אמרה בציניות.
הוא חייך ואמר, "אני אישית לא אוהב עוגות, יש להם צורות יפות וטעמים נחמדים, אבל הם יותר מידי מושקעות, יותר מידי קשקושים שהטעם נהרס."
קסנדרה חייכה ושאלה, "מכל העוגות שיש כאן, יש עוגה או עוגייה שאתה כן אוהב?"
כריסטופר עשה עוד צעד קדימה, כך שהוא עמד במרחק סנטימטרים ספורים ממנה, הביט בשולחן ואז הביט בה ואמר, "כן."
קסנדרה הביטה בו, ולפתע היה לה ספק שהוא לא מתכוון לעוגה. היא השפילה מבט, אך כריסטופר הרים את סנטרה באצבעותיו וגרם לה להביט לו בעיניים.
"יש עוגה אחת שאני אוהב, היא עוגה מיוחדת וטעימה להפליא," אמר בשקט. קסנדרה ניסתה להרגיע את פעימות ליבה שלפתע האיצו ושאלה, מנסה לשמור על טון קולה רגוע, "איזה עוגה?"
כריסטופר התרחק ממנה והתקרב לשולחן, "אני מעדיף את העוגות הפשוטות יותר, כמו שאת לקחת לאכול. אני אוהב גם את העוגית הסנדוויץ" המיוחדות, הם טעימות מאד," אמר בנימה עניינית והרים עוגית סנדוויץ" בצבע כחול בהיר. הוא נגס חתיכה וחייך, הוא הגיש את שאר העוגייה לקסנדרה ואמר, "תטעמי."
היא לקחה את העוגייה והכניסה ביס לפיה, התגובה הייתה מידית, קסנדרה גנחה מעונג, טעם העוגייה היה מושלם, כל כך מושלם שהיא לקחה ביס נוסף מעוגייה.
היא הבחינה בכריסטופר שנעץ בה מבט מוזר והיא הסמיקה במבוכה, "אני מצטערת, אני לא רגילה לאכול את הדברים האלה, זה מאד טעים."
"כן," אמר. ושוב, לקסנדרה הייה ספק שהוא לא מדבר אל העוגייה והיא אמרה, "אני חושבת שאני אחזור בחזרה לחדרי, אני לא רוצה להיכנס לצרות."
כריסטופר הנהן בראשו ואמר, "חכי רגע." הוא הוציא מהארון צלחת קטנה והניח בתוכה מספר עוגיות.
"קחי, תתני לחברה שלך, אני בטוח שהיא דואגת לך," אמר.
קסנדרה חייכה בהכרת תודה, "תודה," אמרה, היא לקחה את הצלחת מידו, ולפני שהספיקה לחשוב על מעשיה התקרבה אליו, עלתה על קצות האצבעות, נשקה את לחיו ועזבה את המטבח מחייכת.
כשהגיעה לחדרה, אחרי שהביאה לדריינה את הצלחת היא נשכבה על המיטה. היא חשבה על כריסטופר, ולמרות שלא רצתה להודות בזאת היא נהנתה איתו, תמיד נהנתה. למרות שתמיד מצא איך לעצבן אותה, הוא היה אדיב וגם רך כלפיה.
המחשבה שאולי היא רוצה שינשק אותה, שיגע בה העבירה בה זרמים חזקים של תשוקה, ולמרות שידעה שזה לא יוכל לקרות ביניהם, היא לא הפסיקה לחשוב על מילותיו הכפולים עד שנרדמה עם חיוך על הפנים.
למחרת בבוקר היא שמעה דפיקות בדלת ולאחריו את דריינה נכנסת פנימה בקול רעש.
"קסנדרה, קומי. את לא תאמיני מה קרה לי עכשיו."
קסנדרה פקחה את עיניה והתיישבה על המיטה להביט בחברתה שנראתה נרגשת ושאלה בעייפות, "מה כבר יכול לקרות כל כך מוקדם בבוקר?" כשהביטה בשמיים הבהירים.
דריינה חייכה ואמרה, "לא כל כך מוקדם בבוקר, אבל זה לא חשוב. מה שחשוב זה שסבסטייאן הזמין אותי לנשף!"
קסנדרה הביטה בחברתה בהלם במשך כמה שניות ואז צרחה באושר ואמרה, "וואו, דריינה אני כל כך שמחה בשבילך!" והיא חיבקה אותה בשמחה.
"כן, הוא שאל אותי עכשיו."
קסנדרה שקמה מהמיטה והתחילה להתארגן אמרה, "ספרי לי הכל, ואל תחסרי כלום!"
דריינה הנרגשת סיפרה לקסנדרה איך היא הייתה בדרך אליה כדי להעיר אותה שיוכלו ללכת ביחד למטבחים כשסבסטייאן צעד לעברה ושאל בחיוך אם היא תרצה להתלוות אליו לנשף.
"אני באמת שמחה בשבילך," אמרה קסנדרה כשצעדו במסדרון אל המטבחים.
דריינה חייכה באושר ואמרה, "את לא מבינה כמה—"
קסנדרה פלטה קריאת כאב קלה ודריינה שאלה בדאגה, "את בסדר?"
"אני חושבת," אמרה כשלפתע הבחינה באישה זרה שעמדה באמצע המסדרון נועצת בה מבט חודר. היא הייתה לבושה בגלימה שחורה שהסתירה את פניה אך לא את גופה. דריינה השתתקה והשתחווה קלות, "גברתי."
האישה הנהנה בראשה ופנתה להביט בחזרה בקסנדרה. האחרונה מיהרה להשתחוות קלות.
האישה הסתכלה בקסנדרה עוד כמה שניות והתרחקה משם, משאירה את קסנדרה מבולבלת.
"מי זו הייתה?" שאלה קסנדרה בשקט.
"זוהי אחותו של אולף, אנדריאה. היא מפחידה אותי, אנשים אמרו שיש לה כוחות קסם חזקים במיוחד, לכן אולף גירש אותה, הוא לא רוצה אנשים כמוה בארמון שלו."
"למה?"
דריינה לקחה נשימה עמוקה ואמרה, "אנדריאה הייתה מקבוצת התומכים בממלכת אלביון כאשר אולף נבחר למלך, היא לא רצתה שהוא יבחר ועל כך אולף מעולם לא סלח לה."