שנאה בין שתי ממלכות פרק -19-

ובכן החלטתי שהיום אני אעלה את הפרק כי מחר אני לא פנויה!! ובכן תיהנו כי זה הפרק האחרון שכתבתי.. (לא הספקתי לכתוב עוד..אז ייקח לי קצת זמן עד שאני אעדכן פרקים חדשים..)
תיהנו!!

פרק -19-
קסנדרה שכבה על הרצפה, מדממת. מעולם לא הרגישה כל כך חסרת אונים. אלפרד וחבריו צחקקו ברשעות והסתכלו על קסנדרה שהתפתלה מכאבים. בצד הבחינה במקל עץ חד שעמד במרחק סנטימטרים ספורים ממנה. היא הסתכלה עליהם שדיברו וצחקו, והתקרבה כדי לקחת את המקל, מתעלמת מהכאבים.
היא תפסה את המקל והתחילה להתרומם. אלפרד שהבחין בה צחק ברשעות ואמר, "נהיית אמיצה?"
הוא התקרב אליה על מנת להפיל אותה בחזרה לרצפה, אבל קסנדרה הייתה מוכנה הפעם. היא דחפה אותו ברגלה והוא נפל על הרצפה. חבריו התקרבו אליה באיום.
קסנדרה נעמדה, מתעלמת מכל הכאבים בגופה ואמרה, "תתרחקו."
הבחורים חייכו ברשעות. אלפרד שנעמד הסתכל על קסנדרה בזעם וצרח, "תתקפו את הכלבה!"
הבחורים לא חיכו להוראה נוספת והתקרבו אל קסנדרה, אבל היא הייתה מוכנה ותקפה עם המקל עץ, היא הצליחה להפיל כמה מהבחורים אבל לפתע המקל נשבר וקסנדרה הסתכלה באימה על הבחורים שצחקו והתקרבו אליה.
אחד הבחורים חייך ושאל, "מה קרה לנשק שלך?" שאל, הוא בעט בה והפיל אותה לרצפה.
קסנדרה צרחה בכאב. היא ראתה את הסוף שלה, היא לא תשרוד, לפתע שמעה צהלת סוס ורגע לאחר מכן שמעה את קולו של כריסטופר. "מה אתם חושבים שאתם עושים?"
הבחורים הסתובבו להביט בכריסטופר שנראה כועס. אלפרד חייך והסתכל על קסנדרה, "קראת לנסיך?"
היא הסתכלה עליו, הוא נראה כועס ואמר, "את תתחרטי על זה."
היא צפתה לבעיטה נוספת, אך היא לא הגיעה. היא הסתכלה על כריסטופר ששלף את חרבו ונלחם נגדם.
הבחורים נסוגו ואלפרד צעק, רגע לפני שברחו. "משתפת פעולה עם אלביוני, בוגדת עלובה שכמותך, את עוד תשלמי על כך."
קסנדרה שעוד שכבה על הרצפה, הסתכלה על אלפרד וחבורתו שעזבה וגנחה בייאוש כשחשבה על מילותיו האחרונות של אלפרד.
כריסטופר החזיר את החרב לנדן והתקרב אליה בדאגה, "את בסדר?"
קסנדרה הסתכלה על כריסטופר בכעס. "מה אתה עושה כאן?"
"דריינה באה לקרוא לי, היא אמרה לי שנקלעת לצרה, אז באתי לעזור. את צריכה עזרה לקום?"
"לא תודה," אמרה ונעמדה, אך לפתע הרגישה סחרחורת וכמעט נפלה אבל כריסטופר מיהר לייצב אותה.
היא הסתכלה עליו ואמרה בגאווה, מתעלמת מהכאבים, "אני בסדר גמור, תודה רבה."
כריסטופר על קסנדרה, משך בכתפיו ואמר, "אז, אם את בסדר, אני אחזור לארמון, ניפגש שם." וצעד לעבר סוסתו.
הוא עשה עוד כמה צעדים לעבר הסוסה כששמע את קסנדרה קוראת לו. הוא הסתובב וראה אותה נאנקת בכאב.
הוא מיהר להתקרב אליה ואמר בחיוך קל. "בואי, טיפשונת." הוא הרים אותה בזרועותיו והוביל אותה אל הסוסה.
כשהגיעו אל הארמון, החליט כריסטופר כי המעשה הנבון ביותר שיעשה זה אם לא יראו אותם הרבה אנשים והחליט להיכנס דרך הדלת האחורית של הארמון. למזלו, הדלת לא הייתה נעולה והוא נכנס פנימה, וקסנדרה בזרועותיו אל חדרו.
ברגע שהיו בחדר, נשם בהקלה והניח את קסנדרה על מיטתו בעדינות. קסנדרה נאנקה בכאב אך לא אמרה כלום.
הוא הסתכל עליה ואמר ברצינות, "מה קרה שם קסנדרה?"
קסנדרה החזירה מבט, אך לא ענתה. כריסטופר נאנח ואמר, "אני אלך להביא מים חמים, תסדרי עד אז?"
היא הנהנה בראשה והוא עזב את החדר. קסנדרה נשארה לבדה, כל גופה זעק מכאב. מה תוכל לספר לכריסטופר,להסביר לו כשידרוש הסברים.
היא נאנחה והחלה לפשוט לאיטה את השמלה הקרועה. כאב לה כשניסתה להוריד את השמלה, היא נדבקה לחתכים הטריים בגופה, במאמץ רב בצליחה לפשוט לבסוף את השמלה.
היא עמדה בבגדים תחתונים כשכריסטופר נכנס לחדר. היא מהירה לכסות את גופה בשמלה הקרועה וכריסטופר מיהר להסתובב.
"אני מצטער… אני לא ידעתי." אמר ומיד הוסיף, "המים החמים יגיעו בעוד מספר דקות, את רוצה שאני אביא לך משהו?"
קסנדרה שעוד עמדה עם השמלה צמודה לגופה אמרה בקול חלוש, "תוכל לקרוא לדריינה ולבקש ממנה להביא לי את הכותונת שלי ואת עשבי המרפא מהתיק שלי?"
הוא הנהן בראשו ועזב את החדר. קסנדרה נאנחה והתיישבה על המיטה הרכה, היא הניחה את השמלה לצידה והסתכלה על התקרה שהייתה מלאה בתחריטים יפהפיים.
כעבור כמה דקות שמעה דפיקות קלות על דלת החדר וקסנדרה מהירה להתכסות שוב בשמלה. הדלת נפתחה ודריינה וכריסטופר נכנסו מחזיקים דליים מלאים מים חמים.
דריינה כשראתה את חברתה רצה לעברה ואמרה בצער, "אני כל כך מצטערת על מה שקרה, אני לא—"
"דריינה, זה בסדר," אמרה קסנדרה וניסתה לחייך מעט. דריינה הנהנה בראשה ואמרה, מעט בחיוך שובב, "אז מה העלמה קסנדרה, העניין הזה נהפך להיות הרגל?"
קסנדרה צחקה מעט ואמרה, "אני מקווה שלא."
דריינה עזרה לקסנדרה לפשוט את בגדיה התחתונים ולהיכנס לאמבט שמולא במים חמים. ברגע שהייתה בתוך המים החמים, נאנחה בשקט.
"איפה כריסטופר?" שאלה לפתע, והסתכלה סביב, אך כריסטופר לא נראה בחדר.
דריינה חייכה ואמרה, "הוא יצא להביא כמה דברים, רצית שיישאר?"
קסנדרה חייכה ואמרה, "אני לא יודעת מה להגיד לו כשישאל להסברים על מה שקרה לי."
דריינה הביטה בחברתה ואמרה ברצינות, "מה דעתך לספר לו את האמת?"
קסנדרה הביטה במים החמים שהיו מלאי קצף סבון ואמרה בשקט, "אני מפחדת."
דריינה שמטה את המברשת וחיבקה את חברתה, "אל תפחדי, כריסטופר עד כמה שהוא..את יודעת, הוא באמת נסיך נפלא, תסמכי עליו."
קסנדרה הנהנה בראשה ואז בחיוך שובב התיזה מים על דריינה, מרטיבה אותה במים וסבון.
דריינה צחקה והתיזה מים בחזרה. לאחר כמה זמן, יצאה קסנדרה מן האמבט שכבר התקרר ולבשה את הכותונת הדקיקה.
"אני אלך לקרוא לכריסטופר, אני בטוחה שהוא רוצה לדעת מה שלומך," אמרה דריינה לקסנדרה שישבה על המיטה.
היא הנהנה בראשה ודריינה עזבה את החדר, כמה דקות לאחר מכן נכנס כריסטופר, עם יד על עיניו ושאל, "אני יכול להסתכל?"
"כן."
הוא פקח את עיניו והביט בקסנדרה שישבה על מיטתו, שיערה שהיה רטוב, היה פזור סביב על כתפיה.
על פניה נראו מעט שריטות, ושפתה הייתה מעט שסועה. כריסטופר התקרב אל קסנדרה ושאל בעדינות, מתיישב על המיטה. "איך את מרגישה?"
היא חייכה אליו ואמרה, "אני בסדר, הודות לך."
כריסטופר חייך ואמר, "אני..אני הבאתי לך משחה, את רוצה..?" והסתכל עליה בציפייה. היא הנהנה בראשה וכריסטופר שלף את המכסה מהקופסה, הוא הוציא בידו מעט מהמשחה ומרח על השריטות בפניה.
במשך כל הזמן הזה הסתכלה עליו קסנדרה, הוא נראה כל כך שליו ומרוכז, מוודה שהוא עושה את העבודה בצורה הנכונה והטובה ביותר.
כאשר נגע בפנייה, מלטף קלות את השריטות בפניה, תחושה משונה נוצרה בבטנה, כאילו אלפי פרפרים מסתובבים שם בפנים.
כאשר נגע בשפתיה, נעצר והביט בה, אצבעותיו עוד מרפרפות על שפתה העליונה. הם הביטו אחד בשני.
קסנדרה יכלה לשמוע את פעימות ליבה המאיצות, מעולם לא הרגישה כך, היא לא ידעה מה יקרה אם ינשק אותה ולפתע הרגישה מפוחדת. היא התרחקה ממנו ואמרה, "אז..?"
כריסטופר, הוריד את אצבעותיו ואמר, "יש עוד מקומות שנפצעת?"
קסנדרה חשבה על הצלקת שיש לה על הכתף, היא פחדה לגלות לו, שמא זה יגרור מבט נוסף, וידעה שעכשיו היא לא תוכל להתעלם ולכן אמרה, "לא, זה הכל."
הוא הנהן בראשו. "עכשיו תגלי לי מה קרה לך בסמטה?" שאל.
היא לקחה נשימה עמוקה וסיפרה לו את כל מה שקרה, כשסיימה הסתכל עליה כריסטופר במבט מוזר.
"מה?" שאלה, כשלא יכלה לסבול את מבטו על פנייה.
"קסנדרה, את הבחורה הכי אמיצה שיצא לי לפגוש." אמר בהתפעלות.
קסנדרה הביטה בו בהלם במשך כמה שניות. מעולם לא חשבה שתשמע אותו אומר את המילים האלה.
היא לא ידעה מה להגיד, היא חייכה. במשך כמה רגעים הם ישבו בשתיקה מסתכלים אחד על השני עד שאמר כריסטופר בנימה עניינית.
"אם את מרגישה טוב יותר, אז אני חושב שאפשר להחזיר אותך בחזרה לחדרך," אמר וניסה להישמע מבודח.
היא התרוממה מהמיטה, אך לפתע הרגישה סחרחורת איומה והיא כמעט נפלה כשכריסטופר אחז בה.
"אולי עדיף שאני אקח אותך לחדרך." אמר והרים אותה בזרועותיו. קסנדרה לא התנגדה ונתנה לו לקחת אותה לחדרה.
הם נכנסו בשקט לחדר וכריסטופר הניח את קסנדרה על המיטה. כריסטופר הביט בקסנדרה שלפתע נראתה מבוישת. הוא כל כך רצה לנשק אותה, להעביר את שפתיו על שפתיה, לטעום את מגעם, להרגיש את מתיקות לשונה בתוך פיו, אבל הוא ידע שזה אסור, שדבר לא יכול לקרות בינו לבין קסנדרה ולכן התרחק ואמר, מעט בקשיחות, "אני מקווה שתרגישי טוב, קסנדרה."
"תודה כריסטופר," שמע אותה אומרת כשעזב את חדרה.