שנאה בין שתי ממלכות פרק -18-

היום אני במצב רוח מעולה!! (סיבות אישיות…) ואני מעלה את הפרק מוקדם (זאת אומרת לא שבוע אחר כך..חחח) אני מקווה שתיהנו ממנו..
אוי זה מצוין!!!

פרק -18-
באותו הלילה כריסטופר לא הצליח להירדם. היא שכב במיטתו, מתהפך מצד לצד, מנסה להירדם אך ללא הצלחה. לבסוף, לאחר כמה דקות, ההתרומם מהמיטה וצעד לעבר שולחן עבודתו.
הוא מזג מים לכוס הזכוכית שעמדה על השולחן ולגם. הוא נאנח והתיישב על הכיסא, והסתכל על השעון. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר.
כריסטופר קם מהכיסא, הוא לא היה מסוגל להישאר בחדר ויצא החוצה, צועד לעבר המטבחים. התחשק לו לפתע מפאי האגסים שהכינה בלה.
הוא נכנס בשקט וצעד לעבר השולחן, שם עמד מכוסה במגבת פאי האגסים. כריסטופר חייך, לקח כפית מהמגירה והתיישב ליד השולחן. הוא לא הספיק להכניס ביס לפיו שלפתע דלת המטבחים נפתחה וקסנדרה נכנסה פנימה.
קסנדרה שהייתה ישנונית ולא הבחינה בכריסטופר, לקחה כפית מהמגירה וצעדה לעבר השולחן שלפתע הבחינה בכריסטופר ופלטה צעקה קטנה.
"מה אתה עושה פה?"
"מה את עושה פה?" שאלו שניהם בו זמנית. קסנדרה נעצה מבט רגוז בכריסטופר ואמרה, "לא הצלחתי להירדם, וחשבתי על פאי האגסים של בלה והתעורר לי התיאבון."
כריסטופר חייך ואמר, "זה מה שקרה לי בדיוק."
היא הנהנה בראשה ולפתע הבחינה שהיא לבושה בלא יותר מכותונת דקיקה. היא הסמיקה במבוכה.
כריסטופר צחקק ושאל, "את רוצה מהפאי?"
קסנדרה הסתכלה על כריסטופר, לרגע קל היא שכחה מי הוא ומה הוא עשה לה והיא כבר התקרבה כדי לשבת לידו, אך לבסוף נעצרה ואמרה, "לא, אני מעדיפה שלא." היא הסתובבה כדי לצאת כשכריסטופר קרא לה.
היא נעצרה וכריסטופר אמר, "קסנדרה, אני יודע על מה שקרה ואת לא יכולה לכעוס עלי, איך אני יכול לעזור לשפחה שפרצה אל הכספת המלכותית?"
קסנדרה הסתובבה והסתכלה על כריסטופר בהלם, "מה?!" היא התקרבה אליו ולפני שיכלה לשלוט בעצמה, סתרה לו בעוצמה על לחייו.
כריסטופר הסתכל על קסנדרה בהלם, משפשף את לחיו. האחרונה, למרות שעמדה המומה מעט מהמעשה הנועז שעשתה הסתכלה על כריסטופר בכעס.
"אתה כל כך שפל. אפילו להגיד את האמת אתה לא מסוגל, מה עוד אתה חושב שעשיתי, אולי גם רצחתי את כל המשרתים בארמון?"
כריסטופר הסתכל על קסנדרה ואמר, בקול מתון. "קסנדרה, אני חושב שכדי שתחזרי בחזרה לחדרך, עכשיו."
היא הסתכלה עליו ואמרה, זועמת. "כמו שחשבתי," והיא הסתובבה וצעדה בחזרה לחדרה, משאירה את כריסטופר לבדו.
כריסטופר שעוד ישב במטבחים, נעמד לפתע וצעד לחדרו. מי שהוא לא מספר לו את האמת לגבי מה שקרה בימים האחרונים, חשב כריסטופר לעצמו. "ויש רק בן אדם אחד שיהיה מוכן לספר לי את האמת". אמר בשקט, הוא נכנס לחדרו והתיישב בכיסאו. הוא לקח קלף והתחיל לרשום.
למחרת בבוקר התעוררה קסנדרה בהרגשה רעה, זיכרונות אתמול שבו אליה והיא נאנחה בשקט. היא לא הייתה צריכה להרביץ לכריסטופר, היא הייתה צריכה לשלוט בעצמה. סבתא תמיד אמרה לה לנשום עמוק לפני שהיא מגיבה.
חץ של אשמה תקף אותה, כבר הרבה זמן שלא יצא לה לדבר עם משפחתה, לראות מה קורה, האם כולם בסדר.
קסנדרה לקחה נשימה עמוקה והתארגנה לעוד יום מתיש. כשצעדה במסדרון לכיוון המטבחים, ראתה את כריסטופר יוצא מחדרו, ברגע שהבחין בה פניו התקשחו והוא אמר בשקט, "מה שעשית אתמול בלילה הייתה טעות."
קסנדרה אגרפה את ידיה, מצידי גופה אבל אמרה בשלווה, "אני מצטערת שהרבצתי לך, זה לא היה מתאים ולא היה במקום." והיא השתחוותה מעט. היא לא רצתה לעשות את זה, אבל המחשבה שכריסטופר יגלה לדודו על מעשיה וישלח אותה להוצאה להורג הפחידה אותה מעט.
היא התרוממה, אך כריסטופר כבר הלך, משאיר אותה במסדרון לבדה. היא רקעה בכעס על הרצפה שהייתה מכוסה בשטיח בצבע ארגמן וצעדה בעצבים לעבר המטבחים.
כשנכנסה היא ראתה את דריינה שעמדה ודיברה עם בלה, כשהחינה בה דריינה היא סימנה לה בידה להתקרב ואמרה, "אנחנו יוצאות לשוק, בלה צריכה לקנות כמה מצרכים."
קסנדרה הנהנה בראשה, לא היה לה חשק להסתובב בשוק. היא העדיפה להישאר בחדרה ולא לעשות דבר.
דריינה שהבחינה במצב הרוח העגום שהשתלט על חברתה שאלה בדאגה, "את בסדר?"
קסנדרה מהירה לחייך ואמרה, "כן, קצת עצבנית, אבל אני אסתדר."
"בגלל מה שקרה לפני כמה ימים במשפט?" שאלה דריינה בעדינות.
"כן, אבל אני בסדר." היא מהירה לחייך שוב ואמרה, "אז אמרת שאנחנו יוצאות לשוק, זה אומר שאני אזכה לראות את המחזר החדש שלך?"
דריינה הסמיקה במבוכה ואמרה, "הוא לא המחזר שלי..נפגשנו פחות מפעמיים."
קסנדרה צחקה ושאלה בממזריות, "אז למה את מסמיקה כל כך?"
עיניה של דריינה פגשו בשל קסנדרה, כשהחינה בזיק השובבי בעיניה היא צחקה ואמרה, "אז תתכונני, אנחנו יוצאות עוד כמה דקות."
קסנדרה הנהנה בראשה. היא התכוונה ללכת לחדרה כשבלה קראה לה. היא הסתובבה וראתה את בלה מחזיקה מספר ירקות בידיה.
"בבקשי, קלפי את הירקות לפני שנעזוב."
קסנדרה לקחה את הירקות וחתכה אותם במהירות. כשסיימה דריינה ובלה עמדו ליד דלת המטבחים.
"מוכנה לצאת?" שאלה דריינה.
קסנדרה שטפה את ידיה ואמרה, "כן." והן עזבו את הארמון.

"הי, אדוארד, מה שלומך?" שאל כריסטופר בחיוך את חברו הטוב. הן היו בחדרו של כריסטופר.
אדוארד התיישב בכיסא מול כריסטופר ואמר ברצינות. "קראתי את המכתב שלך. מה קרה?"
"הדוד שלי נגד קסנדרה. שניהם מספרים לי שתי גרסאות שונות למה שקרה ביום שעזבתי לגלורי וחשבתי לשמוע את הצד שלך, לשמוע גורם שלישי, ששמע מה קרה."
אדוארד הסתכל על חברו ואמר, "תראה, אני לא הייתי שם. אבל כן שמעתי את מליסה מתעצבנת בחדרה בבית."
"אבא סיפר שקסנדרה נמצאה מתנשקת איתך ומנסה לשכנע אותך לברוח איתה, או משהו מטורף בסגנון."
במשך כמה שניות כריסטופר נעץ מבט המום באדוארד ואז שאל בשקט, "מה?!?!"
"מליסה אמרה שהיא שמעה אותך מדבר על קסנדרה, כולך מרוגש ו—"
"אבל זה לא יתכן, באותו היום לקסנדרה ולי היה מריבה נוראית, איך יכולנו להתנשק?" מלמל כריסטופר בשקט ואמר בקול, "אבל אם זאת הסיבה האמיתית, למה שדודי ישקר לי?"
"מאותה סיבה שאמרתי לך להתרחק מקסנדרה כשדיברנו בספרייה."
"כריסטופר הסתכל עליו מבולבל ואדוארד הסביר. "כריסטופר, דודך.. אני לא כל כך יודע איך להסביר לך את זה. הוא..הוא רוצה שתירש את הכתר באחד הימים והוא רוצה להיות בטוח שאתה מתאים לתפקיד."
"כשהוא רואה ושומע עלייך כשאתה נמצא בחברת השפחה האלביונית, הוא מתחיל לחשוב אם הוא עושה את הבחירה הנכונה בלתת לך את הכס."
"אם אני לא אירש את הכתר, מי כן?"
"אני לא יודע כריסטופר, אני באמת לא יודע." אמר אדוארד. הוא הסתכל על חברו ואמר, "כריסטופר, אתה חייב לרשת את הכתר, אתה חייב. אם דודך משקר לך עכשיו זה אומר שהוא לא סומך עליך, אתה חייב לתת לו סיבה לסמוך עלייך כדי שתירש את הכתר, כי אם מישהו אחר ירש את הכתר, אני די בטוח שממלכת אלביון תיעלם לעולמים."
"למה אתה אומר את זה?" שאל כריסטופר בשקט.
אדוארד לא ענה. במשך כמה דקות הם ישבו בשתיקה עד שאמר אדוארד בשקט, "תתרחק מהנערה האלביונית ותתמקד בכתר שתירש בעתיד."
"קסנדרה, בואי תראי את הבדים האלו," קראה דריינה בהתרגשות. קסנדרה שעמדה ליד דוכן התכשיטים, התקרבה אל דריינה שנראתה מאושרת והצביעה על בד בצבע כחול כהה. "מה את חושבת?"
קסנדרה הסתכלה על דריינה שהביטה באושר בדוכן שהיה מלא בבדים צבעוניים. "את תופרת?"
דריינה חייכה חיוך מבויש ואמרה, "כל שנה בחגיגות יום ההולדת של הנסיך, המשרתים זוכים להתלבש בצורה מכובדת, ממש כמו בני האצולות. וכל שנה אני קונה לי בדים ותופרת לי שמלה."
"מי את?" שאלה קסנדרה בהתפעלות.
"ובכן, אבא שלי היה נשוי לגלוריינית. כשהייתי קטנה אימא שלי הייתה מושיבה אותי על ידה ומלמדת אותי את רזי התפירה, כך למדתי לתפור. כמובן שאני לא טובה כמוה אבל.."
קסנדרה חייכה ואמרה, "את מדהימה. תפסיקי להמעיט מערכך, ועכשיו, תראי לי את המחזר החדש."
דריינה חייכה במבוכה ואמרה, "הוא אמר לי לפגוש אותו כאן." היא הסתכלה סביב שלפתע עיניה אורו, "אוה, הנה הוא."
קסנדרה הסתכלה על הבחור שהיה מכוסה בברדס שחור, שהסתיר את פניו. הבחור התקרב אל קסנדרה ודריינה שנראתה מבוישת ואמר, "התגעגעתי אלייך."
קסנדרה ניסתה להביט בבחור אך לא הצליחה. היא חייכה ואמרה, "אני קסנדרה, נעים לפגוש."
"נעים להכיר אותך, קסנדרה," אמר הבחור. לקסנדרה היה חשד שהקול שלו נשמע לה מוכר מידי.
"קסנדרה, איכפת לך להישאר ולשוחח עם אלפרד, אני צריכה לקנות כמה דברים," ביקשה דריינה בחיוך ומיהרה לעזוב את הדוכן, משאירה אותם לבד.
קסנדרה חייכה אל אלפרד ושאלה, "אז מה אתה עושה למחייתך?"
אלפרד עשה כמה צעדים ונעמד מאחוריה. "אני חושב שאת יודעת טוב מאד מה אני עושה, קס." אמר, ולפני שיכלה להתגונן הוא שלף את פגיונו והחזיק אותה צמוד לגבה.
"מי אתה?" שאלה קסנדרה בשנאה, היא כבר התכוונה להכות אותו כשאלפרד צקצק בלשונו ואמר, "חבל שחברה שלך תיפגע, את לא חושבת?"
קסנדרה נעצרה והוא המשיך, "בכל אחד מהדוכנים, עומדים הבחורים שלי. תנועה לא נכונה ממך והם יהיו יותר משמחים לפגוע בחברה המתוקה שלך."
"מה אתה רוצה ממני?"
"עכשיו אנחנו מדברים," אמר והוביל אותה בין הדוכנים בשוק עד שהגיעו לסמטה מעט חשוכה. ריח של ריקבון ומוות נישא באוויר. אלפרד זרק את קסנדרה קדימה והיא נפלה על הרצפה. היא מהירה להתרומם ולשלוף את פגיונותיה מכיס שמלתה, אך הפגיונות לא היו שם.
"מה קרה קסנדרה, אל תגידי לי שלא הבאת איתך את הפגיונות שלך," אמר אלפרד בחיוך מרושע.
"תחזיר לי אותם, כלב שכמותך," אמרה קסנדרה בכעס.
אלפרד עשה כמה צעדים לעבר קסנדרה, מאחור הבחינה בכמה נערים שהיו חמושים בחרבות. "הייתי מחזיר לך את הפגיונות היקרים שלך, אבל הם לא אצלי," אמר.
"אני לא מאמינה לך," אמרה קסנדרה והסתכלה עליו בשנאה.
אלפרד הסתכל עליה, צופה בה כועסת, ואמר, "לצערך, האמונה שלך לא כל כך מעניינת אותי. אני כאן בשביל משהו אחר."
הוא עשה עוד כמה צעדים לעברה, והכניס לה אגרוף בבטן. קסנדרה נפלה, מתפתלת מכאבים.
כשאלפרד דיבר, קולו היה רווי בשנאה נוטפת, "את מבינה, בפעם הקודמת שנפגשנו, הייתי בעמדה נחותה ממך וזה לא היה כל כך נחמד, גם הבחורים לא אהבו את זה שבחורה ניצחה אותם אז החלטנו לשנות את הגלגל."
הוא סימן לאחד הבחורים שעמדו בצד להתקרב ואמר, "תראה לקסנדרה את השריטה שהפגיון שלה עשה לך."
הבחור התכופף כדי להראות לקסנדרה להראות שריטה עמוקה לאורך זרועו. "וזה כאב," אמר בשקט. הוא שלף חרב קטנה ואמר, "ועכשיו, אני אכאיב גם לך."
קסנדרה ניסתה להתרומם, אך הכאב בבטנה מנע ממנה לזוז. הבחור קירב את הסכין ללחייה של קסנדרה ואמר, "איפה אני אכאיב לך, אני רוצה שזה יגרום לך לזכור ולהבין כמה הכאבת לי."
דריינה שעמדה וצפתה בקסנדרה גונחת מכאבים כאשר הבחור בעט בקסנדרה פעם נוספת ומקרב את החרב אל גופה.
היא לא יכלה לצפות בזה יותר והיא רצה אל הארמון בחזרה. אולי מישהו יבוא לעזור. כאשר הגיעה אל הארמון, היא רצה אל חדרו של כריסטופר אך הוא לא היה שם. באפיסת כוחות היא רצה אל חדר האימונים, שם מצאה את כריסטופר מתאמן לבדו.
כריסטופר שהבחין בדריינה שעמדה מתנשמת ומתנשפת בכבדות, התקרב אליה בדאגה ושאל, "את בסדר?"
"קסנדרה," אמרה, מנסה לגמוע קצת אוויר. "היא זקוקה לעזרתך…היא נמצאת בסמטה שליד השוק…אתה חייב לבוא להציל אותה." אמרה וצנחה על הרצפה באפיסת כוחות. משרתת שעברה ליד החדר והבחינה בדריינה המעולפת, התקרבה בריצה.
"היא צריכה אוויר ושתייה, תדאגי שתקבל את שניהם," אמר ועזב את החדר. הוא צעד במסדרון לעבר האורוות שלפתע נעצר במקום.
הרי זה מה שאדוארד דיבר איתו, זמן קצר קודם לכן. הוא חייב להתרחק מקסנדרה, דודו חייב לסמוך עליו כדי שיוכל להשיג את הכתר.
כריסטופר לקח נשימה עמוקה ותהה אם הוא עושה את הצעד הנכון. הוא עלה על סוסתו ודהר אל השוק.