שנאה בין שתי ממלכות פרק -17-

יואו איך אני עייפה!! אני פשוט סחוטה!!
טוב, נסתכל על הצד החיובי, מחר אני נשארת בבית ולא נוסעת לטיול.. יאייי!!! (כולכן בהלם, מה היא פסיכית להפסיד טיול?! ובכן אני לא! קצת.. :) זה העניין, אחרי שאת לומדת בין 10 ל-11 שעות ביום (כמעט), הדבר היחיד שבא לך לעשות זה ללכת למיטה ולא לנסוע לטיול)
טוב, אני לא חופרת..תיהנו עם הפרק… פרק הבא בעתיד…

פרק -17-
קסנדרה פקחה את עיניה. היא הסתכלה סביבה, היא עדיין הייתה בצינוק המטונף. כעבור כמה דקות שומר התקרב לתא, הוא פתח את הדלת ואמר, "ארוחת בוקר." וזרק חתיכת לחם יבש.
קסנדרה התנפלה על הלחם, היא לא זכרה מתי הייתה רעבה כל כך והיא גמרה את הלחם במהירות. היא הייתה עוד רעבה וידעה שלא תקבל לאכול עד ארוחת הצהריים.
קסנדרה ישבה על הרצפה וספרה את השעות, בטנה קרקרה מהרעב והחוסר ודאות אכל אותה מבפנים.
לבסוף לקראת הצהריים דלת התא נפתחה והשומר קרא, "קסנדרה אליזבת טרנר? המלך קורא לך."
קסנדרה התרוממה מהרצפה והשומרים שעמדו בחוץ, אחזו בזרועותיה ולקחו אותה לעבר חדרו של המלך.
קסנדרה צעדה באיטיות לעבר חדרו של המלך כשהבחינה בדריינה שעמדה בצד והסתכלה עליה בצער, קסנדרה ניסתה לחייך אך ללא הצלחה. לבסוף הם הגיעו לדלתות החדר.
השומר האחראי דפק על הדלת וכעבור רגע היא נפתחה על ידי משרת זקן. קסנדרה נדחפה קדימה ונעמדה מול המלך. ליד המלך עמדו שריו. מליסה עמדה בצד, מחייכת ברשעות ואלפונסו שעמד ליד המלך הסתכל עליה בתיעוב.
במשך כמה רגעים הייתה שתיקה בחדר עד שלבסוף אמר המלך בשקט, "קסנדרה, האם נישקת את כריסטופר ודיברת איתו על הפלת השלטון האורניי?"
קסנדרה הסתכלה בהלם על המלך ואמרה, "אני לא יודעת על מה אתה מדבר! אני מעולם לא דיברתי עם כריסטופר הפלת השלטון ובחיים גם לא נישקתי אותו. באמת, מישהו מנסה להפליל אותי. אתה חייב להאמין לי."
אולף הסתכל על הנערה ולא היה יכול שלא לחייך. "את באמת מאמינה שמישהו הפליל אותך?"
"כן, כי הפעם האחרונה שדיברתי עם כריסטופר הייתה במסדרון, שם שוחחנו והגענו למסקנה כי הכי טוב אם ננסה שלא להיתקל אחד בשני יותר."
"ולמה זה?" שאל המלך והסתכל עליה במבט חודר.
קסנדרה הסתכלה על מליסה שהסתכלה עליה במבט אזהרה. לרגע אחד היא התפתתה לספר להם על מליסה אבל לאחר רגע של מחשבה היא הגיעה למסקנה שאין בשביל מה לטרוח, הם לא יאמינו כמו שעכשיו הם לא מאמינים לה.
היא הסתכלה סביבה מחפשת אחר פניו של כריסטופר, אך הוא לא נראה בכל מקום.
"העלמה טרנר, אני מחכה לתשובה." שמעה קסנדרה את קולו של אולף. היא הסתכלה עליו והוא שאל בשנית. "למה אמרת לכריסטופר כי הכי טוב אם לא תתקלו אחד בשני?"
"איפה כריסטופר?" שאלה קסנדרה לפתע, מתעלמת לחלוטין משאלתו של המלך.
"תעני לשאלה, נערה חצופה שכמותך," אמר אלפונסו בכעס.
"כריסטופר יספר לכם את האמת, איפה הוא?" שאלה קסנדרה וניסתה לראות מבעד לשרים שעמדו בחדר.
"כריסטופר היה צריך לעזוב לשליחות בארץ גלורי. עכשיו, תוכלי להסביר לי מדוע החלטת להפסיק את יחסייך החמימים עם כריסטופר והפעם קסנדרה, אני רוצה תשובה."
קסנדרה הסתכלה על המלך ולא ידעה מה להגיד.
מליסה שעמדה בצד, חייכה ואמרה, "אתה מבין המלך, קסנדרה לא מסוגלת לענות כי מעשייה אתמול עם כריסטופר נכונים ועכשיו שנתפסה היא לא יודעת מה להגיד."
"תשתקי, שקרנית שכמותך!" צעקה קסנדרה בזעם.
כל מי שהיה באולם השתתק ונעץ מבט מזועזע בקסנדרה. מליסה שנהנתה לראות את קסנדרה כועסת שאלה בחיוך, "מה אמרת בדיוק?"
"שמעת אותי. תשתקי. את שקרנית, תחמנית ומנוולת. אני לא נישקתי את כריסטופר, אני לא התקרבתי אליו כמו שאת ביקשת, סיימתי את "היחסים" שלי איתו כדי שלא תנסי להשמיד את הממלכה שלי. אני די בטוחה שאת ביקשת מהמלך לשלוח את כריסטופר לארץ אחרת כדי שלא יצפה במעשייך המרושעים."
מליסה הסתכלה על קסנדרה בחיוך מעושה ואמרה, "סיימת את דברייך?"
קסנדרה השתתקה והסתכלה סביבה, אף אחד מהנוכחים אפילו לא הסתכל עליה, לכולם היה מבט זהה בעיניים, מבט של חוסר אימון.
"ובכן קסנדרה, יש מישהו שיתמוך בסיפור המופרך הזה?" שאל אלפונסו.
"לא, כי—"
"כי את משקרת, ואת מנסה להפליל נערה עדינה ואצילית כמו מליסה, אז אם אין לך עוד כמה דברי רוע להגיד כלפיה אולי כדאי שתשתקי."
קסנדרה עמדה לצרוח מתסכול. היא עמדה בחדר שאף אחד לא לקח אותה ברצינות ולא חשב שהיא דוברת אמת.
"כמו בובות על חוטים," מלמלה לעצמה בשקט. עושים בדיוק מה שאומרים להם, בלי לבדוק אם הוא נכון או לא, חשבה קסנדרה לעצמה.
"קסנדרה אליזבת טרנר, הנך מואשמת בבגידה במלכות ועל כך עונשך הוא מוות בתליה מול כיכר העיר," אמר אולף בקור.
קסנדרה לא ענתה, היא ידעה את זה כבר בעצמה. השומרים התקרבו אליה כדי לקחת אותה כשדלת החדר נפתחה ובלה עמדה מתנשמת ומתנשפת.
אולף הסתכל על בלה בפליאה ושאל, "קרה משהו בלה?"
"מלכי, אסור לך להוציא את קסנדרה להורג, זו תהיה טעות."
"ולמה זה?"
"כי קסנדרה לא נישקה את כריסטופר, קסנדרה בכלל לא הייתה במצב לנשק את כריסטופר כיוון שבאותם רגעים כשמליסה ראתה את כריסטופר מחייך בעונג, כריסטופר היה אצלי במטבחים וקסנדרה הייתה בחדרה עם דריינה."
"ומיהי דריינה?" שאל המלך.
דריינה נכנסה לחדר, מעט מבוישת ואמרה, "קסנדרה רצה לחדרה אתמול בלילה כדי לחבוש את הפצע שלה ואני רצתי אחריה כדי לבדוק מה שלומה כשראיתי אותה מדברת עם כריסטופר."
"אבל הם לא נראו כאילו הם עומדים להתנשק אלא יותר כאילו הם עומדים לרצוח אחד את השני. מיד אחר כך קסנדרה רצה לחדרה וכריסטופר הלך משם."
המלך הסתכל על דריינה שהייתה אדומה ממבוכה ואמר, "וזהי גרסתך. למה שאני אאמין לדברייך ואת לא משקרת כדי להגן על חברתך?"
"כיוון שכשכריסטופר נכנס למטבחים הוא היה עצבני וכמעט זרק לרצפה את ארוחת הערב שהכנתי למענו," ענתה בלה.
המלך הסתכל על אלפונסו ואמר בשקט, "בלה לא תשקר לי."
אלפונסו פתח זוג עיניים גדולות בהלם ואמר, "ותסתכן בכך שתשאיר את האלביונית בחיים?"
אלפונסו והמלך התדיינו בשקט במשך כמה דקות עד שלבסוף אמר המלך, "אנחנו נבדוק את הנושא ובינתיים קסנדרה תמשיך לעבוד במטבחים תחת פיקוחה הנוקב של בלה."
"וקסנדרה," פנה אליה המלך. "אנחנו נבדוק את הנושא לעומק, ואם מילה אחת ממה שבלה או דריינה אמרו הייתה שקר, אנחנו נדאג שהן יצאו להורג כשאת צופה בהן מתות. האם הברתי את דברי?"
"כן," אמרה קסנדרה והסתובבה לצאת מהחדר. ברגע שהייתה בחוץ היא לקחה נשימה עמוקה. היא הסתכלה על דריינה שעמדה מעט מבוישת.
קסנדרה התקרבה אל דריינה וחיבקה אותה. "תודה שעמדת לצידי."
דריינה מהירה לחזיר חיבוק ואמרה, "שמחתי לעזור." במשך כמה שניות הן עמדו חבוקות עד שלבסוף הן התנתקו וקסנדרה הבחינה בדמעה שוררת שזלגה במורד לחייה של דריינה. היא מיהרה למחות אותה ואמרה, "את יפה יותר כשאת מחייכת."
דריינה חייכה וקסנדרה חייכה בחזרה.
"שנחזור לעבוד?" שאלה דריינה בחיוך.
קסנדרה הנהנה בראשה והן צעדו למטבחים, שלובות ידיים, מחייכות.

כאשר כריסטופר חזר הביתה כמה ימים אחר כך, הוא הבחין שהארמון לבש אווירת אבל. הוא צעד עם סוסתו הלבנה חזרה לארמון והמשיך לעבר האורווה כשראה את המשרתים לבושים בשחור.
ואז הוא נזכר, יום השנה לאביו. כל שנה בשנה, שלוש שבועות לפני יום הולדתו היו דודו מארגן טקס אזכרה לאביו ואימו.
כריסטופר לקח נשימה עמוקה, השאיר את סוסתו אצל הסיס וצעד בחזרה לארמון.
כשנכנס ראה כריסטופר את המשרתים לבושים בשחור, עושים את עבודתם בשקט. הוא חייך לעצמו ועשה את דרכו לחדרו כשהבחין בתמונתו של אביו על הקיר.
כריסטופר בחן את תווי פניו של אביו, כל כך דומים וכל כך שונים. ממנו קיבל את הגוון עור השחום. הוא הסתכל על תמונתו של אימו, שהייתה ליד תמונתו של אביו ובחן את תווי פניה, שיערה בלונדיני ועיניה חומות, ממנה קיבל את עיניו.
הוא לקח נשימה עמוקה והסתובב בחזרה לחדרו כשהבחין בקסנדרה שצעדה באיטיות. הוא קפא על מקומו לרגע.
הוא זכר את הפעם האחרונה שדיברו, רגע שלא רצה לזכור. מבטה הקפוא כשאמרה לו שהיא לא רוצה לדבר איתו יותר.
הוא כעס כל כך, ולא הבין למה. המחשבה שלא יהיה יכול להעביר יום נוסף בלראות את תווי פניה הייחודיות, מביטות בו בחיוך או בכעס, הרגיזה אותו.
היא התקרבה אל כריסטופר וקדה קלות. כריסטופר הנהן בראשו. במשך שנייה הם הסתכלו אחד על השני עד שכריסטופר הסתובב ונכנס לחדרו. הוא התכוון לסגור את הדלת כשקסנדרה נכנסה פנימה, סוגרת את הדלת מאחוריה.
"למה ברחת?" שאלה קסנדרה בכעס.
"על מה את מדברת?" שאל, מבולבל.
"אל תתחמק, למה לא היית ביום המשפט שלי. למה ברחת והשארת אותי לבד?"
"קסנדרה, אני באמת לא יודע על מה—"
"תפסיק להיתמם!" אמרה קסנדרה בתסכול. היא הסתכלה עליו ולבסוף אמרה, "למה אני בכלל טורחת, כולכם אותו דבר. אורניים שקרנים וצבועים. אתם כל כך שונאים אותנו שאתם לא מסוגלים לראות מבעד לאותה שנאה. ואני חשבתי שאתה תהיה שונה." היא הסתובבה לצאת שכריסטופר אחז בזרועה.
"עזוב אותי, כריסטופר. נמאס לי."
היא הסתכלה עליו ואמרה, "לפני כמה ימים אמרתי לך שאני שונאת אותך, כיוון שהעם שלך שחט את המשפחה שלי. אתה אומנם לא הייתי חלק מאותם אנשים שעשו את זה, אבל שלשום, כשלא באת למשפט והחלטת לברוח לגלורי, השד יודע למה. חרצת את דינך בשנאתי אלייך."
קסנדרה נעצה בו מבט מלא שנאה ואמרה , "לא הרגת את המשפחה שלי, אבל הרגת אותי, תקעת פגיון בליבי ועזבת." והיא הסתובבה והשאירה אותו לבדו.
כריסטופר הסתכל על הדלת הסגורה במשך כמה שניות ואז פתח אותה חזרה וצעד אל חדרו של דודו.
כריסטופר דפק על הדלת ונכנס פנימה. סביב השולחן הארוך ישב המלך ואכל את ארוחתו. כשראה את אחיינו, פניו אורו והוא אמר, "כריסטופר, מה שלומך, איך היה המסע לגלורי?"
"בסדר גמור, דוד." אמר כריסטופר. הוא התקרב לדודו והתיישב בכיסא ליד דודו. הוא הסתכל על דודו ואמר, "הרגע פגשתי את קסנדרה. היא אמרה לי שהיה לה משפט לפני כמה ימים. על מה זה היה?"
אולף הסתכל על אחיינו ואמר, בקול זהיר. "קסנדרה נמצאה אשמה גונבת מחדר המלכות."
כריסטופר הסתכל בהלם על דודו ואמר, "מה, אבל איך זה ייתכן, לאף אחד אין גישה לשם, איך היא—"
"היא אלביונית, נסיך יקר. המומחיות שלהם בגניבה עולות על כל דמיון."
כריסטופר שמצא את הסיפור מעט לא אמיתי שאל, "אבל למה היא כעסה עלי כשלא הייתי במשפט?"
"היא חשבה שאולי תוכל לעזור לה, להפריך את הטענות נגדה."
כריסטופר הסתכל על דודו ובפעם השנייה בחייו תהה אם דודו דובר אמת. אולף הסתכל על כריסטופר ואמר, "אני יודע שחיבבת אותה, גם אני חשבתי שאוכל לחבב אותה, עד לאותה מעשה. אבל אתה צריך להבין שהיא אלביונית, עם של שקרנים וגנבים. בגלל יופיים קשה לראות את אותם תכונות רעות, אבל הם נמצאים מתחת לפני השטח, מחכים להתפרץ."
המלך הסתכל עליו ואמר, "כריסטופר, אתה חייב היזהר. תתרחק מהנערה האלביונית, היא צרות. בעוד כמה שנים אתה תירש את הכתר ולכן אתה חייב להישאר מפוקס. אני מצטער, אבל הנערה הזאת תעשה הכל כדי שלא תקבל את הכתר."
כריסטופר הנהן בראשו.
דודו הסתכל עליו ואז אמר בחיוך עליז, "אז ספר לי, איך היה בגלורי. האם המלך הסכים לייבא את הסחורה לארץ לקראת יום הולדתך?"