שנאה בין שתי ממלכות פרק -15-

הי..אז הנה פרק 15 אחרי הרבה זמן..אבל תבינו אותי, אני לא על המחשב 24/7, אין לי את כל היום אני חוזרת מאוחר… וחוץ מזה, גם בימים שאני מסיימת מוקדם (חמש/שש) אז אני מעדיפה לשבת לקרוא ספר טוב או לגמור שעורי בית או ללכת לישון..
טוב, מספיק עם החפירות..תהנו..
ספירוש, אני הודעתי מראש שאת לא כל כך תאהבי את רעיון הפרק.. :)

פרק -15-
כריסטופר עמד בנשקייה, תוהה באיזה נשק ישתמש לאימון הפעם ולבסוף בחר בחץ וקשת ועזב את הארמון.
השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת. הירח עוד עמד בשמיים אך זה לא מנע מכריסטופר לקום מהמיטה ולצאת להתאמן.
את הלילה הוא העביר במחשבות על קסנדרה, על מגע שיערה, על עורה החלק, על עיניה הירקות, המפתות…כריסטופר מיהר להתנער מהמחשבות.
הוא צעד לעבר היער על מנת להתאמן, כריסטופר מעולם לא התחבר אל הנשק שהחזיק בידיו, משהו במגע, בתחושה לא היה בסדר. כאשר הוא החזיק את הנשק ולמרות זאת, זה מעולם לא מנע ממנו להתאמן שוב ושוב.
"איך אמר אדוארד?" חשב כריסטופר לעצמו, כאשר מתח את הקשת. "קסנדרה היא כמו חץ וקשת, אתה מנסה להתחבר למגע, אתה משתדל אבל אתה לא מצליח, אתה יודע שזה לא בסדר."
כריסטופר לקח נשימה עמוקה, הכין את החץ, כיוון וירה. החף פגע ליד העץ, במרחק של חמישה מטרים ממנו.
"לעזאזל," מלמל בשקט וצעד כדי לקחת את החץ. הוא לא היה מרוכז והוא ידע את זה. הוא הסתכל על עץ שעמד במרחק עשרה מטרים ממנו, כיוון וכאשר רצה לירות הוא הבחין בדמות שצעדה באזור. כריסטופר הנמיך את הקשת כאשר ראה את קסנדרה.
הוא לא היה יכול לכבות את הסקרנות שבערה בו לפתע ועקב אחריה. הוא צעד בזהירות, שומר שלא ישמע קול צעדיו על האדמה הקשה. הוא הגיע למקום שבו הייתה קסנדרה אך לא ראה אותה.
הוא הרים את הקשת שלו והכין את החץ שלו, הוא עמד דרוך והסתובב כדי לראות מי נמצא ביער.
קסנדרה שישבה על ענף עץ גבוה, צפתה בכריסטופר שהסתובב דרוך עם החץ והקשת. היא לא רצתה לדבר איתו, לא אחרי מה שקרה אתמול בלילה. ההרגשה של ידו בשיערה, העבירה זרמים חזקים בגופה, זרמים שמעולם לא ידעה והרגישה קודם לכן. היא פחדה לחשוב מה היה קורה אילו היה נוגע במקומות אחרים בגופה.
קסנדרה מהירה לנער את ראשה, המחשבות האלו הסיתו אותה ממה שהיא חייבת לעשות, להשמיד את ההמלכה, להוריד את ממלכת אורניוס ולהחזיר את השלום, אבל היא לא היה יכולה להתרכז כשכריסטופר עמד ביער, כולו מרוכז, מחשב כל צעד. היא ראתה אותו כשהתייאש לבסוף והתכוון ללכת.
קסנדרה נשפה בהקלה ותכננה לרדת מהעץ בשקט, שהענף השמיע קול קראק קטן והענף נשבר.
קסנדרה צרחה בפחד כאשר צנחה אל האדמה הקשה, אך לפתע הרגישה בזוג ידיים חסונות אוחזות בה. היא פקחה את עיניה וראתה את כריסטופר מביט בה בדאגה.
"את בסדר?"
קסנדרה הנהנה בראשה בפחד, היא אחזה בו חזק, מבוהלת, במשך כמה שניות הם עמדו כך, נועצים אחד בשני מבטים כשלפתע קסנדרה קלטה עד כמה היא קרובה אליו והיא מהירה לרדת וכריסטופר אמר, "את בטוחה שאת בסדר, את רוצה שאני אקרא לרופא?"
קסנדרה הסתכלה על כריסטופר ואמרה בכעס, "אני לא רוצה כלום, רק תעזוב אותי כבר!" והיא צעדה בחזרה לארמון.
"למה עכשיו, למה אלוהים, זה לא בסדר, זה לא נורמאלי," מלמלה קסנדרה שוב ושוב כאשר עשתה את צעדיה מחדרה, היא שכבה שם במשך כמה שעות, עייפה כשלבסוף החליטה ללכת למטבח. היא הייתה כל כך עסוקה במחשבות כשנתקלה במליסה.
"הסתכלי לאן את הולכת, מוזרה," אמרה מליסה בכעס.
קסנדרה מלמלה מילות התנצלות והתכוונה ללכת כשמליסה עצרה אותה ושאלה אותה בחשדנות, "איפה היית?"
קסנדרה פתחה את פיה לענות כששמעה את קולו של כריסטופר מאחוריה. "קסנדרה, אני צריך לדבר איתך."
מליסה פתחה זוג עיניים ענקיות ואמרה בכעס, "את כל כך הולכת לשלם על זה." והיא הסתובבה, צועדת בעצבים לחדרה.
קסנדרה קיללה בשקט והסתובבה אל כריסטופר שעמד מולה מתנשף, "את בסדר?" שאל כשראה את פניה המרוגזות.
"לא כריסטופר, אני לא בסדר." היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה, "תראה, אני מצטערת, אבל אני באמת לא יכולה לדבר איתך כרגע." ובמילים אלו צעדה אל המטבחים.
כריסטופר עמד במסדרון במשך כמה דקות לבדו. הוא הוציא מכיס מכנסיו בקבוק קטן עם נוזל שקוף ולגם את תוכנו, בן רגע עמד אלפונסו מחייך ברשעות. הוא הכניס את הבקבוקון הריק לכיס הגלימה וצעד לחדרו.
קסנדרה נכנסה אל המטבחים, וראתה את בלה ודריינה מקלפות ירקות. ברגע שהבחינה דריינה בקסנדרה היא פלטת קריאת שמחה ואמרה, "איפה היית כל היום, חיפשתי אחרייך."
קסנדרה נאנחה והתיישבה ליד דריינה סביב השולחן והניחה את ידיה בין ראשה, מלמלת בייאוש.
בלה שהבחינה במצב רוחה של קסנדרה שאלה בעדינות, "קסנדרה, את בסדר?"
קסנדרה הרימה את ראשה ואמרה בעייפות, "כן, מותשת."
בלה בחנה את קסנדרה ואמרה, "את בטוחה? כי אם יש לך משהו שאת רוצה לפרוק מהלב, אני מוכנה להקשיב."
דריינה חייכה ואמרה, "בלה, מקשיבה מצוין, כל פעם שאני כועסת או מעוצבנת אני מדברת עם בלה והיא מרגיעה אותי." היא הסתכלה על קסנדרה שנראתה מעט מהססת ואמרה, "ואל תדאגי, בלה לא מספרת לאף אחד, תהי בטוחה שכל מה שתספרי לבלה ילך איתה לקבר."
קסנדרה הסתכלה על בלה, היא כל כך רצתה לספר, לספר למישהו על כל מה שקורה לה, על הרגשות המוזרים כלפי כריסטופר, על היעוד שלה, על כך שאולי בעוד כמה ימים כבר לא יהיה למשפחתה מקום ללון בו.
דריינה שהבחינה בהיסוס הקל של קסנדרה אמרה, "אני חושבת שאני אלך, יש עוד כמה דברים שאני צריכה לעשות." והיא עזבה את המטבח משאירה את בלה וקסנדרה לבדן.
קסנדרה פתחה את פיה בכדי לדבר כשדלת המטבח נפתחה וכריסטופר נכנס כולו מתנשף ומזיע. הוא נראה עייף ומותש.
כריסטופר התקדם לעבר השולחן שבו ישבה קסנדרה ובלה ואמר, "בלה, אני גווע ברעב, את יכולה להכין לי משהו לאכול?"
בלה הנהנה בראשה, היא קמה מהשולחן ולקחה את הירקות שכבר קולפו אל השיש. כריסטופר הסתכל על קסנדרה שהסתכלה עליו מבולבלת והוא שאל בעדינות, "איך את מרגישה?"
"איפה לעזאזל היית?"
כריסטופר הסתכל על קסנדרה בהפתעה, ואמר, "אחרי שהלכת בחזרה לארמון, נשארתי ביער כדי לחפש את המפלצת שמסתובבת ביער כבר זמן מה ורוצחת כל מי שנקלע לדרכה, היא כבר הספיקה להרוס רכוש וטבחה חיים של כמה משפחות באזור."
"ואתה הלכת לבד, אתה נורמאלי, יכולת להרג!" אמרה קסנדרה בדאגה.
כריסטופר הסתכל על קסנדרה בחיוך ושאל, "אני שומע דאגה בקולך?"
קסנדרה קפאה על מקומה ואמרה מידית, "ממש לא, אני רק—"
"המרק שלך מוכן הנסיך," קטעה בלה את השיחה והניחה על השולחן שתי קערות מרק עם ירקות ועוף.
"בתאבון," אמרה קסנדרה וקמה כדי ללכת כשכריסטופר אחז בזרועה, מונע ממנה ללכת. קסנדרה הסתכלה על כריסטופר שנראה מהוסס אך לבסוף עזב את זרועה ופנה לאכול את ארוחתו.
קסנדרה עוד עמדה והסתכלה על כריסטופר כשאכל ולבסוף עזבה את המטבח, צועדת בחזרה לחדרה.
היא לא יכלה להתכחש לזה יותר, היא ידעה שהיא מחבבת את כריסטופר אבל לא ידעה כמה. כשישב שם וסיפר לה שהלך לחפש את החיה, היא נבהלה. המחשבה על כריסטופר לבד ביער, בלי אף אחד לצידו שישמור עליו כאשר הוא מחפש את החיה הפחידה אותה, היא הבינה כמה שניות אחר כך שהיא לא רוצה לאבד אותו.
אבל היא חייבת להפסיק להרגיש כך, שום דבר בחיים לא יקרה בינה לבין כריסטופר מכל כך הרבה סיבות, היא אלביונית והוא אורניי, הוא נסיך והיא שפחה ובנוסף, יש גם את מליסה.
"מליסה," מלמלה קסנדרה את שמה בתיעוב כששמעה את קולה מאחד החדרים. קסנדרה מהירה להתחבא מאחורי ווילון גדול שהיה לידה, היא חיכתה מספר שניות ולבסוף יצאה, היא התקרבה לעבר החדר של מליסה ושמעה אותה מדברת.
…"אני לא יכולה יותר, אבל'ה, היא משגעת אותי, היא עושה את זה בכוונה."
"מה את רוצה שאני אעשה, מותק?" שמעה קסנדרה את קולו של סר וולטר, אביה של מליסה ואדוארד.
"אני לא יודעת, משהו, קסנדרה צריכה להבין שהיא רק שפחה עלובה ולא יותר, ולא תחשוב שהיא יכולה לתפוס "בעלות" על כריסטופר."
סר וולטר נאנח ואמר, "מליסה, מתוקה שלי, אני באמת לא חושב שאני יכול לעשות דבר כזה, ועוד כנגד איזה שפחה עלובה."
"אבא! אתה לא מבין, אם קסנדרה תיקח לי את כריסטופר, זה יהיה הסוף של הממלכה כולה, חייבים לפעול עכשיו ומהר לפני שיהיה מאוחר מידי."
קסנדרה עמדה בחדר, כולה רועדת מזעם וכעס, היא לא יכלה לשמוע יותר והיא צעדה לחדרה כשהחלטה אחת ויחידה בראשה.
להתרחק מכריסטופר אחד ולתמיד.