שנאה בין שתי ממלכות פרק -12-

סורי שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות פרק..טוב, תיהנו..לוותיקות! הנה עכשיו כמה פרקים חדשים :)

פרק -12-
קסנדרה עמדה במסדרון הארוך, מולה עמד אלפריק. היא הסתכלה עליו שהנהן בראשו והיא התחילה. היא הרימה את החרב וניסתה להכות, אך אלפריק היה זריז ומאומן והוא בלם את המכה.
קסנדרה ניסתה בשנית אך ללא הצלחה. שוב ושוב ניסתה, אך למרות כל מאמציה היא לא הצליחה להדוף את ההגנה סביב אלפריק. זיעה ניגרה מגופה וקסנדרה התנשפה בכבדות.
היא הסתכלה על אלפריק שעמד יציב ואמרה ברוגז מורידה את החרב, "נמאס לי!!"
אלפריק הסתכל על קסנדרה ואמר, "קסנדרה, את חייבת להפסיק לחשוב כל כך הרבה, את מאמצת את המוח שלך במקום את הידיים שלך."
קסנדרה הסתכלה על אלפריק ברוגז. הוא לקח נשימה עמוקה ואמר, "קסנדרה, את ראית פעם קרב?"
קסנדרה הנהנה בראשה לאות לא.
"קרב חרבות הוא כמו ריקוד. היריבים מזיזים את גופם בטבעיות, להגן להילחם ולהדוף ולמרות זאת, קרב סכינים הוא כמו ריקוד וזאת הסיבה ששלחתי אותך לאיירין, שתלמדי להזיז את גופך בקלילות."
אלפריק הסתכל על קסנדרה שלא ענתה ואמר, "קסנדרה, יש לי בשבילך שעורי בית. אני רוצה שתבלי קצת זמן ליד הנשקייה, אני רוצה שתראי את האבירים נלחמים,"
קסנדרה הסתכלה על אלפריק בהפתעה אך הנהנה בראשה בהסכמה. אלפריק הסתכל על קסנדרה ושאל, "את לא צריכה להיות אצל איירין עכשיו?"
קסנדרה הסתכלה בחוץ ופלטה קללה חרישית באלביונית. היא לקחה את החרב הכניסה לתוך התיק ואמרה במהירות, "כן, אני מאחרת."
"אל תשכחי להיות כאן אותו שעה אותו מקום, מחר," אמר אלפריק לקסנדרה שכבר הייתה במדרגות.
היא הנהנה בראשה וירדה את שאר המדרגות בריצה. היא רצה במסדרון והסתכלה לראות אם הכניסה את כל החפצים לתוך התיק שנתקלה במישהו וכמעט מעדה.
קסנדרה הרימה את ראשה וראתה את אלפונסו נועץ בה מבט רצחני, היא נסוגה לאחור אך לא השפילה מבט.
אלפונסו הביט בקסנדרה בתיעוב ושאל בחשדנות, "מה מעשייך כאן?"
קסנדרה לא ידעה מה לענות, היא הסתכלה על אלפונסו שנעץ בה מבט מאיים ואמר בשקט, "אני לא סובל אותך, אני לא מבין את הסיבה שהמלך הכניס אותך לכאן לטירה, אם זה היה תלוי בי, את מזמן היית מוצאת את עצמך תלויה. תיזהרי לך, את לא תרצי שזה יקרה."
היא הנהנה בראשה במהירות, היא לא ידעה למה אבל אלפונסו הכניס בה מעט פחד. היה בו משהו מפחיד, לא אנושי כמעט.
אלפונסו העיף בה מבט נוסף ואמר, "אני צופה בך." והמשיך בדרכו.
קסנדרה לקחה נשימה עמוקה, מנסה להסדיר את פעימותיה המהירות. ברגע שאלפונסו יצא מטווח ראייתה היא התחילה לרוץ. היא רצה לאורך המסדרון כשהבחינה בכריסטופר יוצא מחדרו. לרגע קפאה במקומה, אך לאחר רגע המשיכה לרוץ, לא היה לה את הזמן לדבר איתו, אך כאילו אלוהים לועג לה וכריסטופר קרא לה.
היא נעצרה במקומה ואמרה בחיוך מתוק, "כן, אדוני?"
כריסטופר הסתכל על קסנדרה בהלם למשך שתי שניות ואז אמר ברוגז, "לאן את הולכת בשעה כזאת?"
קסנדרה שכבר ידעה שהיא עומדת לאחר אמרה, "אדוני, בבקשה תן לי ללכת," והסתובבה ללכת כשכריסטופר קרא בשמה שנית.
היא הסתובבה להביט בו, כריסטופר נראה רציני כשאמר, "תיזהרי מאלפונסו, אני מכיר אותו מספיק זמן בכדי לדעת שהוא לא מחבב אותך במיוחד, ולכן הוא יעשה כל מה שביכולתו כדי להרוס אותך."
קסנדרה הנהנה בראשה. "תודה, אדוני." אמרה ורצה משם. היא הסתכלה על השמיים השחורים וקיללה בשקט.
כשהגיעה אל המועדון מתנשמת ומתנשפת, הבחינה בגברים שישבו על הכיסאות נהנים מהמופע. נשים צעירות לבושות בשמלות קצרצרות, רוקדות, מזיזות את גופן בחושניות לפי קצב המנגינה.
קסנדרה צעדה בזריזות לעבר חדרה של איירין, מהדקת את הגלימה לגופה. כשעמדה מול דלת העץ הפשוטה, לקחה נשמה עמוקה ודפקה על הדלת.
הדלת נפתחה ומולה עמדה איירין לבושה בחלוק פשוט. "את מאחרת," אמרה איירין אך פתחה את הדלת וקסנדרה נכנסה פנימה.
"את מוכנה?" שאלה איירין ופשטה את החלוק, חושפת שמלה קצרצרה בצבע זהב.
"כן," אמרה קסנדרה והשיעור התחיל.

"אני פשוט לא מבין את זה," אמר כריסטופר לאדוארד. זו הייתה שעת צהריים מוקדמת והאחרון עמד בנשקייה תוהה איזה נשק כדי לו לבחור כשאדוארד לקח את החרב ואמר, "מה ש להבין, זה לא בסדר, אתה לא יכול ללכת לשם אלא אם כן אתה רוצה שהדוד שלך יהרוג אותך."
כריסטופר לקח את החרב, הם יצאו למדשאה. "נהיה שם כמה שעות, מי בכלל ישים לב שהלכנו?"
אדוארד הרים את החרב וניסה להכות אך כריסטופר בלם את המכה. הם נלחמו בשתיקה במשך כמה רגעים, הם נעצרו והתחילו להסתובב אחד סביב השני, הולכים בזהירות.
אדוארד הרים את החרב בשנית וניסה להכות, הפעם הוא הצליח להדוף את כריסטופר וכמעט הפיל אותו לרצפה. כריסטופר שלא היה מוכל לקבל כזאת פגיעה תקף בחזרה ולאחר כמה ניסיונות הצליח להפיל את אדוארד לרצפה, הוא ניצל את ההזדמנות וכיוון את חרבו מעל צווארו של אדוארד.
במשך כמה רגעים הם הסתכלו אחד על השני עד שכריסטופר חייך והושיט את ידו. אדוארד הסתכל על ידו של כריסטופר, אך לקח אותה ונעמד.
"משחק טוב, אתה לא חושב?" שאל כריסטופר בשחצנות והרים את חרבו. אדוארד גלגל את עיניו ואמר, "אני הולך להתארגן ליציאה."
כריסטופר הסתכל על אדוארד ושאל בחיוך רחב, "אז הולכים?"
"לא!" אמר אדוארד בזעזוע, "יש לי כמה דברים שאבי ביקש שאני אעשה וחוץ מזה, אם מליסה תשמע שהגעתי לכאן היא תהרוג אותי שלא הבאתי אותה."
אדוארד הסתכל על חברו שנראה מעט מבואס ואמר, "אתה צריך לדבר עם דודך לגבי הנערה האלביונית."
כריסטופר לקח נשימה עמוקה ואמר, "בסדר."
אדוארד הנהן בראשו והם עשו את דרכם בחזרה לארמון. הם התפצלו כשכריסטופר פנה לעבר הנשקייה ואדוארד פנה לכיוון היציאה.
כריסטופר צעד במהירות לעבר הנשקייה. הוא החזיר את חרב האימונים של אדוארד ויצא עם חרבו אל האולם הקטן, שם תמיד היה מתאמן כשלא רצה לצאת למדשאה.
הוא פתח את החדר והבחין בקסנדרה, היא עמדה באמצע החדר לבושה במכנסי בד ארוכים וגופיה לבנה אשר חשפו את זרועותיה.
כריסטופר הסתכל על קסנדרה שבמשך כמה רגעים עמדה ללא תנועה ואז לפתע הרימה את חרבה והחלה להלחם מול תוקף בלתי נראה.
במשך כמה רגעים הוא צפה בה נלחמת עד שאמר, נכנס לחדר. "את בחיים לא תצליחי להביס את היריב שלך אם תמשיכי להלחם ככה."
קסנדרה הסתובבה ושמטה את החרב במהירות. היא הסתכלה על כריסטופר שנעץ בה מבט תמוה והיא אמרה, "חשבתי להתאמן…"
כריסטופר נעץ בה מבט לא משוכנע אבל לבסוף אמר בשחצנות, "את יכולה להמשיך לנסות, לא נראה כאילו את יודעת מה את עושה."
קסנדרה הסתכלה עליו במבט כועס ואמרה, "שלא תעז לדבר עלי ככה." היא הרימה את חרבה ואמרה, "תלחם נגדי."
כריסטופר הסתכל על קסנדרה במבט לגלגני ואמר, "אני לא אלחם נגדך."
"מפחד להפסיד?"
כריסטופר הרים את חרבו ואמר, "אל תגידי לי שלא הזהרתי אותך אחרי שתפצעי."
היא הנהנה בראשה וכריסטופר תקף, היא הרימה את החרב והדפה אותו אחורה. הוא חייך בלגלוג ושאל, מרים את חרבו בשנית, "את יודעת רק להגן?"
קסנדרה נעצה מבט זועם השליכה את חרבה לרצפה ושלפה את פגיונותיה מכיס שמלתה. היא נעמדה בעמידת לחימה אלביונית ואמרה, "כן, כי זה מה שהייתי צריכה לעשות בעשר השנים האחרונות, להגן עלי ועל משפחתי!" היא תקפה שנית, מפילה את חרבו של כריסטופר לרצפה, היא עשתה צעד נוסף לעברו וקירבה פגיון אחד לעבר בטנו ואת השני החזיקה צמוד לגופה, דרוכה לתקוף בשנית.
במשך כמה שניות הם הסתכלו אחד על השני, נועצים מבטים זועמים עד שאמר כריסטופר בשקט, "לא ידעתי, אני מצטער."
קסנדרה הסתכלה על כריסטופר בהפתעה ואמרה מעט ברוגז, "ברור שלא תדע." אבל היא הנמיכה את הפגיון.
כריסטופר חייך ואמר, "שיעור ראשון, לעולם אל תנמיכי את החרב שלך כשאת נלחמת לא משנה כמה כנות נשמעת מצד האויב," ולפני שהספיקה להגיב, הוא תפס בפגיון וכיוון אותו לצווארה.
קסנדרה השתנקה בהפתעה. כריסטופר נעץ בה מבט מלגלג והוריד את הפגיון, הוא הגיש לה אותו ואמר, "תיזהרי יותר, אני לא חבר שלך אז אל תתייחסי אלי בצורה כזאת."
היא חייכה ואמרה, "בחיים לא הייתי מתחברת לגבר כמוך, אתה אורייני שלא לדבר כמה אתה.." אבל היא לא המשיכה את המשפט, במקום היא הכניסה את פגיונותיה בחזרה לכיס שמלתה.
כריסטופר שמצא עניין בחברתה ולא רצה שתעזוב אמר, "תראי לי את עמידת הלחימה שלך."
היא הסתכלה עליו בהפתעה אך עשתה כמבוקשו ונעמדה בעמידת לחימה. הוא התקרב אליה ובחן את עמידתה בסקרנות גלויה, "מעולם לא ראיתי עמידה שכזאת," מלמל בשקט, בוחן את גופה. קסנדרה שלא הרגישה בנוח תחת מבטו נעמדה בחזרה ואמרה מעט בגמגום, "אתה רואה… זו העמי..עמידה אלביונית, סבי לימד אותי."
כריסטופר שעוד הסתובב סביבה אמר, "זו עמידה יציבה ומיוחדת, תוכלי להראות לי?"
קסנדרה הסתכלה על כריסטופר בהפתעה, בוחנת לראות האם הוא מלגלג עליה, אך כל שיכלה לראות הוא את הרצינות שבפניו.
היא הנהנה בראשה ואמרה, "כופף את ברכייך לאט, לאט, שרגל אחת תעמוד מלפני הרגל השנייה," כריסטופר החל להתכופף באיטיות, מחכה את עמדתה בצורה מושלמת.
"ועכשיו הידיים," אמרה. "קח יד אחת אחורה וכופף אותה מעט, שתעמוד במקביל עם הרגל שנמצאת מאחורה..לא, לא ככה," אמרה כשראתה כשכריסטופר לא עושה נכון. היא התקרבה אליו והניחה את ידיה על זרועותיו, מרגישה את שרירי זרועותיו. היא ישרה את ידיו בצורה מדויקת והתרחקה אחורה מסתכלת על עמידתו המושלמת.
"בסדר?" שאל והסתכל עליה.
היא הנהנה בראשה ואמרה, "מושלם."
כריסטופר חייך חיוך רחב, ובפעם הראשונה קסנדרה יכלה לראות כמה צעיר ויפה הוא. היא הסמיקה במבוכה על מחשבותיה ואמרה במהירות, "אני חיבת ללכת, יש לי..יש לי כמה דברים לסיים." והיא ברחה משאירה אותו לבדו.
כריסטופר נשאר לעוד חצי שעה, מתאמן עד שלבסוף נמאס לו ואז הלך להתארגן לפגוש את דודו.
שעה אחר כך הוא עמד בחדר הישיבות של דודו, נקי ומצוחצח. דודו היה עסוק בכתיבת מכתבים כשהבחין בכריסטופר, הוא הניח את עט הנוצה ואמר בחיוך, "קרה משהו?"
כריסטופר הסתכל על דודו ואמר, "אני רוצה להאמין שהכל פתוח בינינו ואין בינינו סודות."
אולף הסתכל על אחיינו בהפתעה ואמר, "כמובן שהכל פתוח בינינו, למה—"
"למה לא סיפרת לי על התוכניות שלך עם הארצות התוכניות לחיסול הממלכה האלביונית?"
החיוך שעוד היה נסוך על שפתיו של דודו נמחק כאחד והוא שאל כעבור רגע מנסה להתגבר על הפתעתו, "למה אתה אומר דבר כזה?"
"אל תיתמם, אדוארד דיבר איתי. זה התוכנית שלך, לחסל אותם? למה?"
"כריסטופר, בבקשה הירגע, זה לא כמו שאתה חושב," אמר אולף, מנסה להרגיע את אחיינו.
"ובכן, מזה אומר?"
אולף הסתכל על כריסטופר ואמר, "אני מתכנן לשלוח את כל העם האלביוני אל ערי אדרון וגלורי, מזה זמן מה המחשבה עלתה בראשי ואכן, לאחרונה ביחד עם הממלכות האחרות החלטנו על הרעיון. אני חושב שזהו צעד בטוח לקרב בין העם האלביוני והעם האורייני. במשך שנים סובלים שתי הממלכות מסכסוכים ויריבות בין שתי הצדדים וחשבתי לעצמי, למה? למה שתי הממלכות לא יכולות לחיות בשלום כמו בעבר?"
כריסטופר הסתכל על דודו, מעט מופתע, לא לזה הוא ציפה. הוא פתח את פיו לומר דבר מה, אך דבר לא יצא מגרונו.
אולף חייך ואמר, "אני באמת רוצה בזה, אני רוצה שלום."
כריסטופר הנהן בראשו, מנסה לעקל את דבריו של דודו.
"האם דודו משקר לו?" חשב לעצמו כששכב על מיטתו בחדרו, האם זו באמת תקופה חדשה לשתי הממלכות? ובמחשבות אלו הוא נרדם.

"מה אמרת לו, מלכי?" שאל אלפונסו כשנכנס לתוך חדר הישיבות. אולף עוד ישב בכיסאו מעיין במכתבים שונים.
"שאני מעוניין בשלום בין שתי הממלכות," אמר אולף, בלי להסיר את עיניו מן המכתב.
"ו–?"
אולף הרים את ראשו והסתכל על אלפונסו בחיוך ואמר, "ביום שארצה ליצור שלום בין שתי הממלכות זה יהיה היום בו המסדר המקולל יביס אותי. האם אתה רואה את המסדר האלביוני באופק?"
אלפונסו הנהן בראשו לאות לא ואולף אמר ברצינות, "אנחנו חייבים להיות זהירים בדברינו, אסור שכריסטופר ידע דבר מכך."
"ולמה לא?" שאל אלפונסו. "יום הולדתו העשרים ואחת קרב ובא, אתה לא תוכל להשאיר אותו בצל לתמיד."
"אני יודע," אמר אלפונסו בשקט. "לא לתמיד, אבל לבינתיים."