שנאה בין שתי ממלכות פרק -10-

אוקי..לכל אלו שקראו את הסיפור כבר, תתכוננו.. עוד 2 פרקים.. :)
לכל הבנות ששאלו איך הייתה העוגה שהכנתי (עוגת הגבינה) אז יצא מדהים, חיסלו את הכל!!
והיום הכנתי עוגיות שוקולד מטורפות שאני לא אוכלת כי אני בשרית אז אני אחכה עד שאני אהיה חלבית ואז אני אטעם מהם (אם יישאר עד אז.. :))

פרק -10-
למחרת, התעוררה קסנדרה לקול דפיקות בדלת. היא פקחה את עיניה בקושי רב כשהבחינה בכל החפצים שנשארו מיום האתמול. היא התרוממה מהמיטה וראתה את חברתה דריינה ישנה על המיטה.
קסנדרה חייכה והתרוממה מהמיטה, מתעלמת מהכאבים החדים שתקפו את גופה. היא פתחה את הדלת והבחינה בסבסטייאן, הוא חייך ושאל בעדינות, "איך את מרגישה?"
היא הסתכלה עליו ואמרה, "כאילו עדר של כרכרות דרסו אותי."
סבסטייאן צחק ואמר, "זה בסדר, גם אני הרגשתי זוועה בזמנו, אבל זה יעבור, תסמכי עליי."
קסנדרה הנהנה בראשה וסבסטייאן המשיך, "בלה מחפשת אותך ואת דריינה," הוא התקרב אליה ולחש באוזנה, "ואלפריק ירצה לפגוש אותך היום בערב, אני ימסור לך את הפרטים בהמשך."
קסנדרה פתחה זוג עיניים גדולות ואמרה, "הוא נורמאלי?! תסתכל עלי, הגוף שלי על סף פירוק!"
סבסטייאן משך בכתפיו ואמר, "הוראות שלו, נתראה." ועזב משאיר את קסנדרה לבדה. האחרונה נכנסה בחזרה לחדר שמצאה את דריינה מסתכלת עלה בחשדנות.
"מה קרה?" שאלה קסנדרה ופשטה את כותונת הלילה, היא פתחה את הארון מוציאה שמלה אחרת.
"זה היה סבסטייאן?"
קסנדרה הנהנה בראשה ולבשה את השמלה. היא פיזרה את שיערה והתחילה לסרק אותו.
"את מחבבת אותו?"
קסנדרה עצרה ממלאכתה ופנתה להביט בדריינה, היא חייכה ואמרה, "לא. זאת אומרת הוא חמוד והכל אבל…"
דריינה לא ענתה וקסנדרה התקרבה אליה, מתיישבת על המיטה. "את מחבבת אותו?"
דריינה משכה בכתפיה ואמרה, "הוא תמיד נחמד אלי והוא בין המשרתים היחידים שממש מדבר איתי אבל אני לא חושבת שהוא באמת רואה אותי חוץ מאחות קטנה."
קסנדרה חייכה בעדינות ואמרה, "אני לא ממש מומחית לענייני אהבה אבל אני די בטוחה שאם תדברי עם סבסטייאן תוכלי לברר את העניין."
דריינה חייכה בעידוד ואמרה, "תודה."
קסנדרה הנהנה בראשה וגמרה להסתרק בדיוק כשדריינה אמרה, "שנלך?"
הם צעדו לעבר המטבחים כשקסנדרה עברה ליד מראה במסדרון. היא העיפה מבט בעצמה והבינה שהמצב שלה מאז אתמול לא השתפר, אמנם החבלות והפצעים לא היו כל כך בולטים אבל הם לא נעלמו.
קסנדרה לקחה נשימה עמוקה וצעדה עם דריינה במסדרון כשדלת חדרו של כריסטופר נפתחה והאחרון יצא החוצה.
הוא העיף מבט בקסנדרה והמשיך לכיוון הספרייה, מתעלם ממנה לגמרי.
"מה כל זה היה?" שאלה דריינה.
קסנדרה משכה בכתפייה ואמרה, "האגו המנופח שלו, אני מניחה?" גם קסנדרה לא ידעה בעצמה, על מה ההתעלמות המכוונת הייתה. אתמול היה נראה כאילו משהו קרה ביניהם, כריסטופר התנהג בכזאת ג'נטלמניות, הוא היה כל כך..נחמד.
הזיכרון שלו ושל קסנדרה עומדים במסדרון נועצים מבטים אחד בשני העביר באחרונה גל של צמרמורת נעימה בגופה. היא מהירה להתנער ממחשבותיה ומיהרה אחר דריינה שכבר צעדה לעבר המטבחים.

כריסטופר יצא מחדרו כשהבחין בקסנדרה וחברתה צועדות במסדרון. הוא הסתכל עליה, הפצעים והחבורות לא נעלמו לגמרי מפניה, היא נראתה כל כך פגיעה.
הוא הסתכל עליה אבל במקום לדבר איתה, המשיך בדרכו לעבר הספרייה. אתמול היה…הוא לא ידע מה קרה לו אתמול, כאשר ראה אותה, כולה חבלות ושריטות, משהו בליבו יצא אליה, כל מה שרצה לעשות הוא לחבק אותה ולהרוג את מי שעשה לה את זה. כאשר עמד והסתכל עליה, לא היה יכול לתהות איך שגם אחרי שנחבלה ונשרטה היא נראית כל כך יפה.
כריסטופר מיהר לגרש את המחשבות הטרדניות ומלמל לעצמו שהוא חייב להפסיק לחשוב עליה, "שום דבר לא יצא מזה וחבל על הזמן שיתבזבז." אמר בשקט, רגע לפני שנכנס לספרייה.
בפנים ישב על הכורסה אלפריק, מעיין בספר. כאשר הבחין בכריסטופר מיהר לקום ולהשתחוות קלות. כריסטופר נד בראשו ושאל, "מה מעשייך כאן, אלפריק?"
"רק מחפש אחר חומר קריאה," אמר אלפריק והתיישב בחזרה לאחר שכריסטופר התיישב על כורסה מולו.
כריסטופר לקח את הספר מידו של אלפריק ואמר, "לא ידעתי שאתה מתעניין כל כך בהיסטוריה של אורניוס."
"אני תמיד אומר שטוב לדעת את העבר כדי שנוכל לדעת איך לנהוג בעתיד," אמר אלפריק. הוא קם מהכורסה ואמר, "אני חושב שאני אלך, יש לי מספר דברים לסיים. להתראות." הוא השתחווה שנית ועזב את החדר משאיר את כריסטופר לבדו.
"איש מוזר," שמעה כריסטופר את קולו של חברו הטוב, אדוארד שהתקרב לעברו והתיישב בכיסא שישב בו אלפריק רגע קודם לכן.
"מה שלום מליסה?" שאל כריסטופר בחיוך.
"עדיין כועסת בגלל אתמול, היא חושבת שיש לך איזה עניין עם הבחורה האלביונית."
כריסטופר הסתכל על אדוארד בהלם ואמר, "אבל זה כל כך לא נכון!"
"הי אל תגיד את זה לי," אמר אדוארד בהתגוננות."חוץ מזה," הוסיף בחיוך ממזרי. "יהיה מאד מועיל אם תצא עם הבחורה האלביונית, זה יוריד את מליסה מהעץ הגבוה שהיא תקועה אליו."
כריסטופר צחק ואדוארד המשיך, "אתה יודע שהיא כבר חולמת על היום שתשא לה והיא תהפוך להיות מלכה?"
כריסטופר לא ענה, הוא ניסה להתעלם מהעובדה שיום אחד הוא יצטרך להחליף את דודו ולשלוט. זה לא שהוא לא רצה במלוכה אבל הדרך שבה בחר דודו למלוך קצת הרגיזה אותו, הוא לא התכוון שזה יקרה, אבל בואה של קסנדרה לארמון שינתה מעט את ההיבט שלו כלפי העם האלביוני.
"יש בה משהו מיוחד, נכון?" שאל אדוארד ברכות.
כריסטופר הסתכל על אדוארד בתמיהה והאחרון אמר, "קסנדרה, ראיתי אותך אתמול מסתכל עליה."
"על מה אתה מדבר, אל תדבר שטויות," אמר כריסטופר במהירות.
אדוארד חייך ואמר, "תדבר איתי כריס, זה אני, החבר הכי טוב שלך מאז שחר ילדות. אני יכול לדעת מתי אתה מחבב בחורה ואני די בטח שאתה חושב עליה, היא תפסה אותך, נכון?"
"ממש לא! אדוארד, אומנם גדלנו ביחד אבל יש כמה דברים שאתה לא יודע עלי, אחד מהם זה אהבה ותאמין לי אני לא מאוהב בבחורה הזאת!"
"מי אמר משהו על אהבה?" שאל אדוארד בחיוך ממזרי.
כריסטופר נהם בתסכול ואמר, "מה אתה רוצה ממני, אד?"
"אני לא יודע, אני מנח שלהרגיז אותך, כי אני די מצליח."
"אז למה אתה שואל אותי את כל השאלות האלה?" שאל כריסטופר בייאוש.
"כי אני רוצה שתדע שלמרות כל מה שאתה חושב אסור שדבר יצא בינך לבין קסנדרה, אם הדוד שלך או היועץ שלו בכלל יחשדו שאתה בכיוון של נערה אלביונית, היא תוצא להורג ואיתה גם העם שלה."
"למה אתה אומר את זה?" שאל כריסטופר בהלם.
"שמעתי את אבא שלי מדבר על זה עם אימא שלי, הוא אומר שלאולף יש תוכניות עתידיות לגבי העם האלביוני ותאמין לי, אף אחד מהם לא נשמעת חיובית כל כך."
"איך זה שאני לא ידעתי על זה?"
"אני מניח שהדוד שלך לא רצה להדאיג אותך, היום הולדת שלך יהיה בקרוב ואיתו גם ההכתרה וכל החובות והמסדרים שתצטרך להיות בהם"
"מה מיוחד בה כל כך שטעות שלה תגרום להוציא עם שלם להורג?"
"אין בה שום דבר מיוחד, זה העובדה שהיא האלביונית היחידה בטירה, אנשים משגיחים עליה כמו נץ, הם ממש מנסים למצוא אותה מועדת וכשזה יקרה זו תהיה סיבה טובה כדי להתחיל מלחמה." אמר אדוארד בשקט.
כריסטופר הנהן בראשו ואמר, "אני ידבר על זה עם הדוד שלי, אני מקווה שהיום בערב."
הם ישבו בשתיקה במשך כמה רגעים נוספים עד ששמעו את דלת החדר נפתחת ומליסה נכנסה לבושה בשמלה ארוכה בצבע ירוק בהיר עם שרוולים מתנפחים ומחשוף נדיב שחשף מעט את חמוקיה המלאים.
היא חייכה חיוך מקסים לעבר כריסטופר ואמרה, "חיפשתי אותך."
כריסטופר חייך בחזרה ואמר, "ובכן, הנה אני כאן."
מליסה הסתכלה על אדוארד שנעמד ואמר, "אני אלך…יש לי כמה עניינים שאני צריך לסדר." הוא הסתכל על כריסטופר ואמר, "תחשוב על מה שאמרתי," והוא עזב את החדר משאיר את מליסה וכריסטופר לבדם.
קסנדרה סיימה לשטוף את הסיר האחרון ועזבה את המטבחים, היא צעדה במסדרון לעבר חדרה. היא העיפה מבט בשקיעה היפיפייה ונאנחה בשקט.
היא נכנסה לחדרה כשהבחינה בניר קלף מגולגל שנח על המיטה. היא לקחה אותו וקראה את הכתוב, "קומה שלישית"
קסנדרה לקחה נשימה עמוקה ועזבה את החדר, צועדת לעבר הקומה השלישית. מבט אחד במסדרון של הקומה השלישית כדי להבין שהיא לא לבד.
היא הלכה בזהירות, מקשיבה לכל קול רעש או צליל שיעיד על מיקום הימצאו של הנוכח השני כשלפתע שמעה קול מאחוריה, היא הסתובבה כדי לתקוף כשהבחינה בסבסטיאן.
הוא חייך חיוך רחב, "הי."
"שלא תעז לעשות את זה שוב," אמרה קסנדרה בכעס.
"למען האמת קסנדרה, אני ביקשתי ממנו. את צריכה לדעת לתקוף לפני שיתקפו אותך בחזרה." שמעה קסנדרה את קולו של אלפריק מפתח אחד החדרים.
היא הסתכלה על אלפריק ואמרה, "אני מקווה שלא ביקשתי שאני אבוא כדי להלחם כי אני לא מכונה, אין לי כוח הגוף שלי כואב ואני מותשת."
"למזלך," אמר אלפריק בחיוך. "היום לא תצטרכי להלחם, היום תשבי ותלמדי על ההיסטוריה של העם האורניי. נתחיל עם המלכים ששלטו בתקופות הקודמות."
"למה אני צריכה לדעת על ההיסטוריה שלהם?" שאלה קסנדרה בתמיהה.
"כיוון שכדי שתוכלי להפיל את המלוכה את חייבת לדעת על ההיסטוריה, על צורת השלטון, על המנהגים, על המסורות על החגיגות, כל דבר שיכול לעזור לך להכיר את העם האורייני."
קסנדרה הנהנה בראשה בהבנה ואלפריק שאל, "אז שנתחיל?" והורה לה להיכנס לתוך החדר.
היא נכנסה לתוך החדר והתיישבה על כורסה שעמדה במצד החדר. אלפריק הוציא מאחד הארונות שעמדו בצד מספר ספרים והניח אותם על ברכיה של קסנדרה.
"תתחילי לקרוא," הורה.
היא פתחה את אחד הספרים ומיד השתעלה מכמות האבק שהייתה בתוך הספר, היא מהירה לנגב בשרוול את האבק ומיד החלה לקרוא.
"פרק אחד, היסטוריית המלכים של העם האורניי. בשנת 1342 שלט על אורניוס המלך ג'ורג…."