שלושה שודדים לטובים- פרק 3

עברו שבועיים מאז הקניות לנשף ומצבה של המלכה לא השתפר, ההפך, הוא הלך והדרדר מיום ליום. היא התקשתה לנשום, החלה להזות ודיברה בשנתה.
המלך ישב לצידה כל זמן מחלתה, אך בשעת בוקר מוקדמת בבוקר גשום אחד, הוא התעורר לשקט דומם. נשימותיה המאומצות פסקו, היה בחדר שקט מוחלט.
הוא קם מהר בבהלה הסתכל על אשתו וראה את גופה לבן כקיר שמאחורי ראשה. הוא נגע לה בלחי, אך זו הייתה קרה.
בבהלה תוך כדי שנשמותיו מואצות מרגע לרגע הוא פתח את הדלת הביט בשומר שעמד על יד המשקוף וצעק, "תקרא לרופאה! מהר!".
הרופאה נכנסה לחדר בבהילות, כשראתה את איזבל עניה נפערו, ופיה פלט קראית תדהמה.
היא נגשה אליה בזריזות נוגעת בה ומגלה שהיא קרה. היא מתחילה לעשות הנשמה, ידיה לוחצות בכח על חזה של איזבל וכל כמה דקות הרופאה מכניסה אוויר לפיה.
היא לא הצליחה, איזבל מתה, שוכבת כפסל בעוד שהרופאה מכסה אותה בסדין והמלך קורא בשמה, על הברכיים שדמעות בעיניו.
ג'ון כשל לעבר הדלת והזעיק את השומר שוב. "תקרא לג'ורג' וריצ'ארד!" הוא אמר לו והשומר החל לרוץ למדשאות.

ג'ורג' וריצ'ארד היו במדשאות, מתאמנים בקשת שלהם.
החצים פגעו כמה פעמים במטרה, שלפתע הם ראו שומר רץ לעברם.
שהגיע השומר הוא אמר להם, "אבא, שלכם, קורא, לכם, מהר, הוא במרפאה!" אמר בין נשיפה לנשיפה.
התאומים רצו בכל כוחם לעבר המרפאה, הם נכנסו וראו את אביהם יושב על כיסא ובוכה.
"אבא" ריצ'ארד ניגש אליו, "קרה משהו לאמא?" הוא שאל.
ג'ון לא הצליח להוציא מילה מהפה לכן רק הנהן לעבר המיטה.
שהם נפנו להביט בה הם ראו סדין, מכסה מישהו. "אמא" ג'ורג' לחש לעברה, אך היא לא הייתה בחיים כדי לענות לו. לרגע ג'ורג' חשב שזה בדיחה, שאמא שלהם הבריאה והיא רק רוצה למתוח אותם, אך כשלא ענתה לו הוא הבין שהיא מתה. איזבל בכל פעם שנסתה למתוח מישהו היא החלה לצחוק.
התאומים הבינו את האמת המרה, ג'ורג' הלך לאבא שלו, לבכות ולנחם אותו. אך ריצ'ארד רץ בכל כוחו אל מחוץ למרפאה היישר למדשאות והחל לפרוק את זעמו ועצבותו בקשת שלו. הוא החל לירות חצים על המטרה בלי לשים לב כלל עם הוא פוגע במרכז או לא, בסופו של דבר שהתייאש הוא ישב על הדשא והחל לבכות.
"ריצ'ארד, בוא," הוא שמע את אביו קורא לו מעליו. הוא הרים את ראשו והביט בעיניו של המלך, שהיו אדומות, בדיוק כמו עיניו שלו.
הוא קם והם הלכו ביחד לעבר הארמון.
כוחם הלכו להתקלח, המשרת של כל אחד ואחד מהם עזר להם להתלבש בבגדים שחורים.
לבסוף כולם היו למטה, בבית הקברות המלכותי, ניצבים לפני ארון קבורה מקושט להפליא.
לאחר ההספד והקבורה, המשפחה נשארה לבדה, מבקשת שכולם יעזבו, שהם אינם צריכים הגנה.
הרי חומות ההגנה שלהם כבר שבורות, הם שבורות עד שהם יתחילו לבנות לעצמם את החומה מחדש.
הם נשארו מדברים אל המצבה, מצטערים על טעויות שעשו. לבסוף כל אחד נישק את המצבה אמר אני אוהב אותך והלך לישון.